לסיפור הבא אין ארומה טובה, לפחות לא בכל הנוגע לסהר שפע, אחד מבעלי רשת בתי הקפה "ארומה". לפני כשנתיים, הגיע שפע למשרדי חברת "כלמוביל" (יבואנית "מרצדס") בראש העין, כדי לקבל מהיבואן אישור שירות לרכב המרצדס G500 שהוא מתכוון להביא לארץ בייבוא אישי. לשפע התלווה דורון זייתוני, עובד בחברה העוסקת בייבוא אישי של רכבים, שסייעה לו בייבוא.
כשהגיעו השניים לסוכנות, התברר להם שעובדי החברה משתתפים בכנס, והם התבקשו להמתין למלי שלו, מתאמת שירות הלקוחות בכלמוביל, כדי שתטפל בעניינם. לאחר שאישרו לשניים להיכנס ומלי שלו הגיעה כדי לקבל את פניהם, החל שפע לחרף ולגדף אותה. "את רואה את צבע עורי", אמר והסיר את משקפי השמש, "אני לבן ואת שחורה, אני אזיין אותך".
שלו ניסתה להרגיע אותו, אולם שפע לא נרגע. "הלבן הזה ילמד אותך לקח", "את כתם שחור". גם אחרי שקיבל את האישור שביקש, הוא המשיך לגדף לעיני העובדים שנכחו במקום. "את אישה שחורה ונחותה, את מטומטמת", "את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה", היו רק חלק מה"סופרלטיבים" שהרעיף עליה.
שלו החליטה לתבוע את עלבונה, ובאמצעות עו"ד אסף שרעף הגישה נגד שפע לבית משפט השלום בת"א תביעת דיבה בסך 100 אלף שקל. " הוא השפיל אותי וביזה אותי. שום אדם בעולם לא עשה לי דבר כזה", טענה בעדותה. שפע הכחיש שאמר את הדברים, ובאמצעות עו"ד גיא קולן טען, שכל מה שאמר לה היה שהוא מפסיד 700 דולר על כל שעה שהוא נמצא שם. לדבריו, אחרי ששלו הודתה בפניו כי העיכובים היו מכוונים, הוא אמנם אמר לה שהוא "אשכנזי לבן אבל לא פראייר", ולכן הוא ינהג בהתאם ויתבע את החברה.
גם אם אמרתי את הדברים, הוסיף שפע, הרי שהם אינם בגדר ביטוי פוגע ומשפיל - ומשכך אינם לשון הרע. לבסוף טען, שהתביעה היא תולדה של תלונה שהגיש לממונה על הגבלים עסקיים, מבקר המדינה ומשרד התחבורה, נגד שלו וכלמוביל בנוגע לשירות הרע שקיבל, ומטרתה להפריע לו בייבוא האישי של הרכב.
סגנית הנשיא, השופטת שושנה אלמגור, העדיפה את גרסתה של שלו, שנתמכה ע"י עדות של קצין הביטחון בכלמוביל, על-פני גרסתו של שפע, שנתמכה ע"י דורון זייתוני, שהיה עימו במקום. "עדותו של זייתוני בבית המשפט היתה מהוססת ומתחמקת", היא נימקה. אגב, מעדות קצין הביטחון שנמצאה מהימנה עולה, שגם הוא נפל קורבן לפה הגדול של שפע. "תן לי את השם שלך, אני אתבע אותך ואני אזיין אותך", אמר לו לאחר שהקב"ט ביקש ממנו להמתין לסיום ישיבת העובדים.
השופטת קבעה, ש"אמת המידה לבחינת לשון הרע היא אובייקטיבית. יש לבחון מה המובן שאדם סביר ורגיל היה מייחס לאמירות בהקשר שבו נאמרו. אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום ע"י הטוען לפגיעה בשמו הטוב". לדבריה, "האמירות פוגעות בתובעת, בהיותה אישה ממוצא מזרחי, והדברים שהטיח בה הנתבע אשר לצבע עורה והניסיון להשפילה על-רקע זה, מהווים לשון הרע".
אלמגור דחתה את טענת שפע, לפיה דבריו נאמרו ב"עידנא דריתחא" ומשכך אינם לשון הרע. "גם אם האמירות נאמרו בשעת כעס ורוגז, משום שלא היה שבע רצון מהשירות שקיבל", הבהירה, "אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו שלוחת הרסן. האדם הסביר לא היה מתייחס בשוויון נפש נוכח האמירות הפוגעות שנאמרו ע"י הנתבע, אמירות שיש בהן כדי לבזות את התובעת בשל מוצאה וצבע עורה".
היא ציינה שקיימת התלבטות האם גידופים הם בגדר לשון הרע. "אמנם לא כל גידוף ייחשב כלשון הרע", פסקה אלמגור, "אולם המבחן בהכרעה האם אמירה מסוימת מהווה לשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי. בנסיבות בהן הטיח הנתבע עלבונות בתובעת שעה שבאה לקראתו ליתן לו שירות, גם אם שירות זה ניתן לו לאחר המתנה ממושכת, לא היה בכך כדי להצדיק מטר עלבונות כמו זה שהמטיר. העלבונות לא הופנו לטיב השירות, אלא לצבע עורה של התובעת, בדברים שבינם לבין סיבת הרוגז של התובע לא היה כל קשר".
מאחר שבית המשפט הפריד בהחלטתו בין שאלת החבות לשאלת הנזק, גובה הפיצוי יוחלט בהמשך.
מרשת ארומה ביקשו להבהיר כי "סהר שפע הוא לא אחד מבעלי הרשת, אלא הבעלים של 'ארומה' תל אביב. כיום שותפים באחזקת הרשת עשרה אנשים, שבעה מהם בני עדות המזרח. הרשת מגנה בתוקף כל ביטוי של גזענות או אפליה".
(ת.א. 11138/05)