פרופ' ניצה מצגר-סמוק, מקימת צוות השימור בעיריית ת"א ובעלת מניות רבות בהתעוררות עיריית ת"א בתחום השימור בשנים האחרונות, זכתה בשבוע שעבר בפרס א.מ.ת, הנחשב לפרס נובל הישראלי. הפרס הינו הגדול ביותר המחולק בישראל (סך כולל של מיליון דולר), ומוענק בחסות ראש הממשלה.
האדריכלית סמוק זכתה בפרס בתחום האומנות והתרבות, בעיקר על פועלה בשימור מבנים ואתרים. סמוק הינה מהמובילות בארץ את תחום השימור, והעלתה למודעות הציבור את חשיבות המורשת הבנויה. היא עוסקת רבות בשימור מבנים היסטוריים ותכנון מוסדות ציבור בארץ ובחו"ל.
בשנת 2001 סמוק יזמה, כתבה וערכה את דו"ח המועמדות של העיר הלבנה של ת"א עבור אונסק"ו. בעקבות הדו"ח הוכרזה בשנת 2003 העיר הלבנה כאתר מורשת תרבות עולמית, בזכות ריבוי המבנים בסגנון הבינלאומי (באוהאוס).
לצד פעילות זו פעלה סמוק להעלאת המודעות לשימור העיר הלבנה ולערכיה.
בשנת 2005 הצטרפה לטכניון, וכיום היא פרופסור-חבר ומרכזת את המסלול ללימודי תואר שני באדריכלות, עם התמחות בשימור.
גלובס: האם השינוי שעברה עיריית ת"א בשנים האחרונות בגישתה כלפי נושא השימור הוא אמיתי, וממה הוא נובע?
סמוק: "עיריית תל-אביב היא העירייה היחידה בארץ המתייחסת לשימור בצורה מקצועית. זו העירייה היחידה בה יש צוות שימור מסודר, העושה עבודה רבה בתחום. למרות הכל, זוהי עירייה גדולה ומורכבת, ויש בה מגוון דעות לכאן ולכאן. השימור התחיל את דרכו כמטלה כאובה, וכיום, לאחר הכרזת העיר הלבנה על-ידי אונסק"ו, יש ניסיון מתמיד למצוא פתרונות מימון ראויים, מעורבות עמוקה בנושא החקיקה הארצי, וקידום תוכנית השימור עד לאישורה הסופי המיוחל בשנה הבאה".
- האם תוכנית השימור הגרנדיוזית של ת"א, הכוללת כ-1,600 מבנים, היא ריאלית ומוצדקת לדעתך, והאם היא ניתנת ליישום?
"רשימת השימור הזו היא מצומצמת ולא גרנדיוזית. המילה 'גרנדיוזית' היא הגדרה של אנשי נדל"ן בעלי אינטרסים מובהקים והשפעה חזקה בעיר.
1,600 מבנים מתוך 40,000 מבנים בכל רחבי העיר, או מתוך 8,500 מבנים במרכז העיר ההיסטורית, זו כמות קטנה מדי כדי לגרום למהפך עירוני ברמה האסתטית והאדריכלית. כדי להשיג תוצאות ברמה אורבנית, היה צריך לכלול ברשימה יותר מ-3,000 מבנים, ולהוסיף הוראות למתחמים היסטוריים, אחרת לא נזכה להגיע ליעד של עיר מטופחת כיאה לעיר מורשת עולם.
"הניסיון המצטבר מוכיח, כי כל השקעה כספית בטיפוח העירוני מחזירה את עצמה בריבית דה-ריבית. צריך רק לדאוג לתוכנית רב שנתית ולתוכניות מימון בהתאם, והכל יהפוך לישים".
- מהי עמדתך בויכוח סביב שיפוץ היכל התרבות?
"בנושא ההיכל, עיריית תל-אביב טועה בגדול בהיבט הכלכלי, התרבותי, החוקי, והמחויבות לאונסק"ו.
"בהיבט הכלכלי, ניתן היה לשמר את המבנה בעלויות נמוכות בהרבה מאלה המתוכננות כיום, ולהשיג בכך שימור וגם שיפור תנאים. את 30 מיליון השקלים שייחסכו ניתן להשקיע בפרויקט כיכר דיזנגוף, בפעילות של התזמורת ובחינוך למוסיקה, בשיקום מבנים עירוניים לשימור, בהקמת מוזיאון וארכיון לאדריכלות וכד'.
"בהיבט התרבותי, המבנה הוא ייחודי ברמה אוניברסלית, והוא אייקון מקומי לתושבי העיר. השינויים המתוכננים יהפכו אותו למבנה סתמי, וסופם שבעוד כעשור תעלה הדרישה לשחזרו מחדש, כמו בכיכר דיזנגוף, או שיוצע להרסו לאלתר ולבנות מבנה חדש תחתיו.
"בהיבט החוקי: התוכנית מציעה הריסת למעלה מחצי מבנה ההיכל, ובנייתו מחדש עם שינויים מהותיים. התוכנית כפי שאושרה אינה עומדת בקנה אחד עם דו"ח ההכרזה ועם תוכנית השימור, האוסרת הריסת מבנים ובנייתם מחדש. עיריית תל-אביב צריכה לשמש דוגמא לתושבי העיר כיצד לשמר, אחרת לא תוכל בעתיד לאכוף את הוראות תוכנית השימור על תושבי העיר. בפעולתה המתוכננת בהיכל התרבות היא חורגת מהוראות תוכנית השימור וממחויבותה לאונסק"ו".
- מהן הבעיות בהן נתקלת במאבקיך בתחום - האם הן בעיקר בעיות של מודעות, של תקציב, של בירוקרטיה?
"בעיקר בורות וחוסר מודעות, הנובעת מחוסר השכלה בנושא. כשאין מודעות, לא מוקצים תקציבים, והכל נובע מחוסר חינוך לאמנות, לאסתטיקה ולאדריכלות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בארץ".
- מה הביא וכיצד להכרזת אונסק"ו על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית, ומה היה חלקך בעניין?
"חלקי בעניין היה שהצלחתי לשכנע, יחד עם דני קרוון ועוד אישים נוספים, את המערכת העירונית ואת ראש העיר, כי כדאי לנו לקדם את מועמדותה של העיר להכרזה. חלקי הנוסף היה שהצלחתי להכין את דו"ח ההכרזה המפורט, בעזרת צוות השימור בעירייה, בזמן שיא ולהגישו במועד לאונסק"ו. הדו"ח פורסם ב-2004 כקטלוג התערוכה 'לגור על החולות', והוא נגיש לציבור. העיר הוכרה כי היא ראויה, ועבודת הצוות במשך 12 שנה עזרה לחשוף את הפוטנציאל הטמון בעיר הלבנה".
- ומחוץ לתל-אביב - אלו רעיונות יש לך להגברת העשייה והמודעות במישור הארצי, בדומה למה שנעשה בת"א?
"הבעיה היא שמדינת ישראל רחצה את ידיה מכל אחריות בנושא שימור המורשת, הכל מוטל על העיריות או הרשויות המקומיות, שאינן מסוגלות לשאת בנטל בעצמן. כמו כן, אין גוף ממשלתי האמון על הנושא, ועד היום אין מדיניות ארצית המכתיבה את הכללים המקומיים. כל עירייה עושה כישר בעיניה, וברוב המקרים התוצאות הן עגומות. בנוסף להקמת גוף ארצי וקביעת מדיניות, הנושא מחייב גם שינוי חקיקה ארצי ובמהירות, תקצוב ופטורים ממיסים".
- מה דעתך על פעילותה של המועצה לשימור אתרים?
סמוק: "המועצה מתמקדת בהעלאת המודעות, בחינוך ובמעקב על ההחלטות התכנוניות, והתראה במידה והן חורגות מנורמות השימור. אין לה סמכויות נוספות, וחבל. לכן עבודתה מבורכת אך אינה מספקת, ואין היא יכולה להחליף גוף ממשלתי מסודר שיעסוק בנושא בצורה מתודית, עם סמכויות אכיפה".