אחרי המבוכה הנוראה שגרמו השוטרים המסוקסים בשעה שהציגו בפני צלמי העיתונות את בני סלע כחזיר בר פצוע ונשנק ברשת ציידים, מותר עכשיו לומר דבר או שניים שלא נאמרו על הפרשה, אפילו הם מקוממים ואינם פוליטיקלי-קורקט. אמרתי למי שאמרתי עם בריחתו של בני סלע, שבועת צופים, שהשאלה המעניינת היא לא איך הוא ברח, אלא מדוע ברח.
ועדת החקירה שהוקמה כדי לברר כיצד הצליח לטפס על הגדר או לחפור תעלה או להשתחרר מאזיקיו או להחליף את בגדיו, השד יודע מה, היתה כל כך אינפנטילית ומגוחכת עד שחוץ מעיסוק במאצ'ואיזם קלאסי לא היה בה כלום.
דיכטר וקראדי חיים, ככל הנראה, במערבון פרוע בו תולים כרזות WANTED ופרס כספי על ראשו של איזה בן-תשפוכת, שהצליח לברוח לנו בין האצבעות. נו, באמת. תעשו לי טובה. מי שרוצה לברוח יברח גם אם יקיפו אותו באלף ואחד מעגלי אבטחה. תשאלו את דיכטר, פעם שב"כ, אם יש אצלם מישהו שחושב ברצינות, שוועדת החקירה לרצח יצחק רבין יכולה למנוע את הרצח הפוליטי הבא בזכות ההצגה החדשה של עשרות שומרי ראש, מכוניות ממוגנות ומתחלפות ואוהלים מסתירים.
פרשת בני סלע היא הזדמנות מצוינת כדי ללמוד איך מקפידים אצלנו לחקור מה שאינו חשוב כדי להבטיח, שהשאלות הכבדות, המשמעותיות והמהותיות לעולם לא תעמודנה למבחן. לא איך הצליח מישהו לשנות את חיינו, אלא מדוע היה דחוף לו כל כך לעשות זאת. לא כיצד נלכד בני סלע בסופו של דבר, אלא למה סברו השוטרים, שעומדת להם זכות קנויה להציגו בניגוד לרצונו למצלמות כמו היה עגל שחוט, שהכל צובטים בבשרו ומתענגים על טעמו הנימוח.
התשובה הלאקונית הקושרת את סיבת בריחתו של סלע לאי רצונו לשבת בכלא משך שלושים שנים, אינה מספקת ואינה מרצה. יש אסירים רבים בישראל ובעולם שעונשם כבד כשל סלע, אך בריחה אינה חלק מהאג'נדה שלהם. סלע התלונן בפני שופטי המעצרים עוד בהיותו חשוד, כי האסירים והסוהרים גם יחד מתעללים בו קשות. משנשפט והורשע, החלו להישמע מבין כותלי הכלא סיפורים, שהוציא סלע, לפיהם הפך קורבן בעצמו להתעללות מינית קשה.
סלע ידע שהכלא מחכה לו בזרועות פתוחות תרתי משמע, אבל הוא לא ידע עד כמה. יכול להיות שהדרך היחידה להשיב לסלע כגמולו על אשר עולל לנשים וילדות אותן אנס, לעיתים תוך אלימות מבעיתה, היא לאנוס את סלע בעצמו עד שיעדיף את מותו על חייו. הבעיה היא שעונש מן הסוג הזה שמור לארגוני פשיעה.
השוטרים המגחכים בבגדים האזרחיים, שמנעו מבני סלע האזוק להליט את פניו ולמרר בבכי מול צלמי העיתונות, עשו מבלי דעת שירות עצום לחברה הישראלית. מטומטמים, חסרי תרבות ונבערים מדעת ככל שיהיו, הזעזוע שהם גרמו בהתנהגותם המבישה כאנשי חוק, הוליד סיכוי ממשי, אולי לראשונה, לתבוע מדיכטר וקראדי לספר לנו מה עושים אנשיהם בלילה בלילה, בתאי הכלא, כשאיש אינו רואה, לחשודים, נאשמים ועבריינים המרצים את עונשם בבתי הסוהר. טענתו של בני סלע, שנאנס באכזריות בכלא, פעם ועוד פעם, שהוכה על ידי אסירים באופן ברוטאלי ולא זכה, לטענתו, להגנת שלטונות בית הסוהר, טעונה עדיין הוכחה, בדיקה ובירור.
אבל האונס שעבר סלע על ידי השוטרים מול מצלמות הטלוויזיה, הותיר רושם עז, שהסיפורים שלו לפחות שווים בדיקה רצינית. לא שאני בונה על זה שדיכטר וקראדי באמת יקימו ועדת חקירה לבירור השאלה מדוע ברח סלע. גם הם, בבני מעיהם, כמו כמה סוהרים ושוטרים, ואפילו כמה מאיתנו, משוכנעים שלא ייגרם כל נזק לחוש הצדק הציבורי אם סלע, או טיפוס נאלח אחר מסוגו, ייאנסו בכלא כחלק מהעונש הלא קונבנציונאלי, זה שלא מדברים עליו, לצד המאסר הממושך.
בקיצור, זה לא משהו ששווה בדיקה בעיניהם, כי אפילו אם יש בדברים ממש, בינינו, מה נורא כל כך אם אונסים אנסים או שודדים שודדים או גונבים גנבים. את הקרדיט אני נותן דווקא לנו.
הסיכוי שמשהו מתוך העולם החשוך של בתי המעצר ובתי הסוהר ייחשף עתה, יבוא מאתנו. מאז שידור התמונות של סלע לאחר לכידתו, שמעתי יותר ויותר אנשים המוכנים להישבע, שהמשטרה נראתה שם יותר רע ממנו. לא שבוער לי לרשום על הרעיון הזה פטנט, אבל אני מוכן להיהרג על כך, שהייתי הראשון שזעק בבתי המשפט, בפה מלא, שבתוך תוכם של אנשי החוק הפוגעים בצלמם ובדמותם של חשודים ונאשמים, הרומסים את כבודם ואנושיותם, מסתתר בני סלע קטן מוסווה בבגדי שוטר או סוהר. אולי עתה גם יאמינו לי. "