בשלהי העשור הקודם היה כזכור ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנכ"ל משרדו אביגדור ליברמן. אחד מעובדי לשכתם היה רואה-חשבון צעיר ומוכשר, בן 28, ירון זליכה שמו, מנהל המחלקה הכלכלית במשרד רה"מ וחבר הוועדה לבדיקת רשות-השידור.
רשות-השידור, בעיקר ערוץ 1, היו האובססיה של נתניהו וליברמן. אם אך נשתלט על ערוץ 1 ונטהר אותו, הם חשבו, אפשר יהיה סוף-סוף לנהל את המדינה כמו שצריך ולהסביר את הצלחתנו לאזרחיה. מנכ"ל הרשות היה אז מרדכי (מוטי) קרשנבאום. מבחינתם, מנקודת-מבטם, בתפקיד "ראש הנחש".
הדיון בתקציב השנתי של רשות-השידור סיפק הזדמנות פז להעיף את קרשנבאום. לישיבת הממשלה הובא דו"ח רציני, עב-כרס, שסיכם את ליקויי הרשות וכשליה. אלא שהדו"ח נערך באופן מטעה, שיבוש גדול פה, זיוף קטן שם, השמטות, מחיקות והעברות מפה לשם, כל זאת כדי להטיל על קרשנבאום את המפולת של רשות-השידור לדורותיה. מעשה המרמה וההטעיה תפס את עיניהם של השרים דאז, בני בגין, דן מרידור ולימור לבנת, והעלה את חמתם. קטטה גדולה פרצה בישיבת הממשלה. אם כך אתם נוהגים בעניין רשות-השידור, שאל בני בגין, איך נאמין לכם בעניינים רגישים יותר?
בגין לא ויתר ודרש לפגוש את עובד-המדינה שהיה אחראי למצג הכוזב הזה. הוא הגיע לליברמן וממנו לירון זליכה הצעיר, שהדף אותו בגסות ועזות-מצח. הדו"ח עצמו הגיע ליאח"ה ונחקר על ידי צוות בראשות הקצין עו"ד בועז גוטמן. המלצת המשטרה היתה חד-משמעית: לסגור את התיק נגד ליברמן מחוסר ראיות ולהעמיד לדין את ירון זליכה.
משנשמט הדג השמן, ליברמן, החליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לסגור את התיק כולו. מאז שוכב לו התיק, חתום וגנוז ביאח"ה, ובו סיפור עלילה מרתק, עדות קשה של בני בגין נגד זליכה, והמלצה משטרתית שלא מומשה.
כל גיבורי העלילה החליפו מאז תפקידים ושינו עמדות ונהלים, ורק ירון זליכה נותר כשהיה: חצוף, מתעתע, מחולל מהומות בתחפושת של "לוחם בשחיתות".
אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2