עד כמה אתם נותנים את הדעת במסגרת העבודה הניהולית לקולכם, לעוצמתו, לקצב הדיבור, לדיקציה ולחיתוך הדיבור? האם אתם מודעים לכך שניתן לרתום את הקול האנושי כמכשיר להעברת אמינות, סמכותיות וכריזמה מול עובדים, ספקים, לקוחות ומתחרים? שורי שטרול, מומחית למיומנויות קול שמעבירה סדנאות למנהלים בתחום, סבורה שהמודעות המצומצמת לנושא בזירה הניהולית מולידה החמצה גדולה.
"קולו של המנהל על גווניו ורכיביו הנסתרים - כמוהו כטביעת אצבע אישית שמשפיעה על הסביבה באופן בלתי מודע", מסבירה שטרול. "בעולם העסקי התחרותי של ימינו, הטאץ' האישי הזה הוא זה שעשוי להעניק למנהל את הנוכחות והמנהיגות שהוא שואף לשדר, ועם זאת בכל הכשרות המנהלים שעוסקות בתקשורת מתייחסים ממש בקצרה ובשטחיות לפרק שעוסק בהקניית מיומנויות קוליות".
" עד כמה הנושא אכן קריטי לזירה הניהולית?
"שימוש נבון של מנהל בקולו הינו קריטי למסרים הסאבלימינליים שהוא מעביר. כל המחקרים שנעשו בתחום מראים שהתייחסות השומע לתוכן של הנאמר נמוכה משמעותית יחסית להתייחסות אל המסרים הנסתרים בקול, למשל אל רכיבים כמו אינטונציה, עוצמה (ווליום), קצב דיבור, דיקציה וגובה הקול (pitch). הדפוס הקולי של המנהל על רכיביו הוא זה שמשפיע על האמוציות של השומעים ועל המסר שנקלט. התוכן וההיגיון של הנאמר - משניים בעוצמתם.
"קחי לדוגמא מנהל בארגון גדול שקבל בפני על כך שעובדיו מעגלים פינות ולא ממלאים בקפידה אחר הוראותיו. חזותו החיצונית שידרה סמכותיות וכריזמה אולם כבר לאחר דקות ספורות זיהיתי את מקור הבעיה בדפוסים הקוליים שלו. הוא דיבר בקצב מהיר, מבלי לנשום כמעט, בלע הברות בסופי מילים ומשפטים, וטון דיבורו היה גבוה. לשומע מן הצד, גווני הקול שידרו חוסר ביטחון, חוסר יציבות ואפילו היסטריה. כך, הנחישות שאותה התכוון להפגין בתוכן - לא נקלטה אצל עובדיו.
"במקרים אחרים, אי-הלימה בין התוכן של דברי המנהל למסר התת מודע שקולו מייצר - תחבל באמינותו. מנהל שמדבר אל כפיפיו בקול באס קיצוני על 'שינויים וחידושים מרחיקי לכת' בארגון - לא ייתפס כאמין. התוכן מדבר אמנם על חידושים אבל קול נמוך באופן חריג משדר שמרנות, חוסר חיות וקיבעון".
" איך את מסבירה את המודעות הנמוכה ליכולות הקול בעולם הארגוני?
"הקול על רכיביו הסמויים נתפס בטעות כ'מתת-אל', נתון קבוע וסופי שאינו ניתן לשינוי ולכן גם הניסיונות להשקיע בתחום נדירים. תפיסה שגויה אחרת רואה את העבודה על מיומנויות הקול כשייכת באופן בלעדי לעולם של משחק או זמרה, לא לעולם הסולידי של ניהול ועסקים. רק במקרים קיצוניים, למשל במהלך הצגת פרזנטציה כאשר מנהלים מוצאים את עצמם משתנקים, מתנשפים, או מתקשים לשלוט על רעידות בקולם - הם תרים אחר פתרונות. בעולם הניהול בארה"ב כבר יש היום נהייה חזקה אחר הנושא".
" איך מנהל יכול לרתום את קולו כדי להעביר את המסר שלו בצורה אפקטיבית, ולשדר מנהיגות?
"ללא ספק, מנהל שמודע לטכניקות ההגייה והדיבור המגוונות יכול לתקשר טוב יותר. שם המשחק הוא איזון ומציאת המינונים הנכונים של כל רכיב בקול בהתאם לסיטואציה. למשל, בנשיאת נאום לפני קהל מומלץ לדבר בווליום גבוה יחסית. הגיה מדויקת של ההברות משדרת כבוד לשומע, אבל גם כאן יש להיזהר ממינוני יתר. דיקציה ברורה מדי או קצב איטי מדי עלולים להעיק ולהתיש. האינטונציה חייבת גם היא להתאים לתוכן. הוראה/הנחיה שניתנת בקול 'מתנגן' (שינויים רבים בגובה הצליל) מעבירה תחושה של סחבקיות, לא של רצינות ונחישות. בשיחת 'ארבע עיניים' עם עובד, מנהל ירצה לשדר הקשבה. בהקשר הזה יש להיזהר מעוצמת יתר בקול, שמולידה מסר של שליטה ויוצרת בצד השני מגננה.
"בפגישה עם לקוח, מנגינת הדיבור חייבת להימנע ממונוטוניות כדי לשמר את הקשב. מאידך, צריך גם להישמר מפני הגזמה ב'נגינת יתר' של הקול שעלולה ליצור תחושה שאתה משתדל יותר מדי". "