התביעה שהגיש יוסי אקוה (המכונה "שוקו") לבית משפט השלום בהרצליה היתה תמימה למראה. לדבריו, עו"ד בשם ג' י' ביקש ממנו לנכות שני צ'קים, בסך 200 אלף ו-18 אלף שקל, והוא אכן מסר לו תמורתם מזומן, בניכוי עמלה של 7%. לדרישתו, חתם ג' על מסמך התחייבות שבו אישר את מסירת הצ'קים והתחייב לפרוע אותם.
זמן קצר לאחר מכן, טען אקוה שיוצג ע"י עו"ד שרון שנסי, ביקש ג' שוב לפרוע צ'קים בסך 294 אלף שקל. ג' חתם על התחייבות שביטלה את הקודמת, ולפיה הוא מאשר שמסר צ'קים בסך 512 אלף שקל, הסכום הכולל של הניכיונות.
עו"ד ג', שיוצג ע"י עו"ד שמואל פלישמן, טען מנגד שמעולם לא קיבל כל סכום מאקוה, לא לווה ממנו כספים ולא ניכה אצלו צ'קים, וכי הצ'קים נשוא התביעה הוצאו ממנו בכפייה ובאיומים. סיפור המעשה שהציג היה שונה לגמרי. אקוה, סיפר, הוא חבר טוב של ערן גדות, שחייב כספים לגובה בשוק האפור ששמו יוסי ביסון. לדבריו, ביסון הפליא את מכותיו בגדות, שעל-מנת להשתחרר מחובו, הפנה את ביסון אליו, כאל מקור ממנו יוכל ביסון להוציא כספים. "ערן גדות ובן-דודו, על-מנת לצאת מהחוב, הבטיחו לביסון שיש דג יותר שמן מהם, ושמו ג'. כך יוסי ביסון הגיע אליי", העיד עו"ד ג'.
עו"ד ג' טען, שאקוה וביסון איימו עליו וכי הצ'קים שמסר "נמסרו בכפייה ואיומים על חייו וחיי בני משפחתו". את הצ'ק בסך 418 אלף שקל הוא מסר, לדבריו, אחרי שאקוה איים עליו שאם לא ימסור אותו, הוא ידאג שיבואו אליו עוד באותו יום אנשים לביתו, "והוא לא יזכה לראות את יום המחרת". לאחר שלא עמד בפירעון הצ'ק, אקוה "קנס" אותו בצ'ק השני של 94 אלף שקל. לדברי ג', גורמים שונים בשוק האפור מחזיקים עוד צ'קים שהוצאו ממנו בכפייה.
לאחר שנגמרו חסכונותיו בשל האיומים ולאחר שגייס 600 אלף שקל נוספים ממשפחתו כדי לתת לביסון וחבריו, טען ג', הוא נשבר והתלונן במשטרה, אולם עד היום לא נעשה דבר עם התלונה.
השופט צבי דותן ציין, ש"הכלל בדיני כפייה הוא שלחץ לשם השגת חבותו של אדם - פסול, אך לחץ לשם השגת הפירעון של חוב קיים - מותר. על הנתבע הנטל להוכיח, כי לא זאת בלבד שאולץ לחתום על צ'ק, אלא גם שלא נתן את הצ'ק לשם פירעון חוב קיים". לכן, הוסיף, רק אם עו"ד ג' יוכיח את שתי טענות ההגנה שלו - שהופעלו עליו כפייה, לחץ ואיומים, ושהתובע לא הלווה לו והוא לא היה חייב לו דבר - אז תתקבל טענתו שהכפייה "יצרה" חוב יש מאין.
השופט קבע, שאקוה לא טען בתצהירו שאכן ביצע ניכיון של הצ'קים, או ששילם לג' סכום כלשהו תמורתם. "לכאורה ניתן היה לסבור כי התובע 'שכח' לציין פרט 'שולי' זה בתצהירו", אולם בחקירתו הנגדית התברר שהוא מודה במפורש שג' לא קיבל כסף תמורת הצ'קים. לגבי שאר הצ'קים, ציין השופט שאקוה לא הביא "ולו מסמך אחד המוכיח העברת סכום כלשהו על ידו או ע"י ביסון לג'".
אקוה ניסה להסביר, שהוא רק תיווך בין ג' לבין המשרד לניכיון צ'קים וכי "כל הנושא עם עו"ד ג' היה בתקופה של אתי אלון, אם אני לא טועה. כל הסיפור של השוק האפור ובנק למסחר, ואז התחילו להתלבש על כל מיני אנשים בקטע של הלבנת הון, ולא רשמו". גם אשתו של אקוה שהעידה, לא סייעה לו בנושא.
דותן קבע עוד, שג' הוכיח את הכפייה והאיומים, בין היתר אחרי שאשתו דאז העידה שהתנהג בצורה חריגה, "ורק אחרי שלחצה עליו לספר לה מדוע, הודה בפניה שגורמים בעולם התחתון סוחטים אותו, והוא לא יודע כיצד לצאת מזה". אשתו של אקוה, לעומת זאת, "הגדילה לעשות וטענה שלא זו בלבד שלא היו איומים ולחץ, נהפוך הוא, היתה ביניהם אווירה טובה מאוד, לחיצות ידיים ולעיתים אפילו שמעה 'צחוקים'".
השופט העדיף את עדויות גרושתו ואביו של עו"ד ג', על-פני עדותם של אקוה ורעייתו, מה גם ש"אקוה עצמו הודה חגיגית בחקירתו הנגדית כי לא נתן לתובע" כסף. מאחר שכפייה היא עילה לביטול חוזה אך אינה מבטלת אותו אוטומטית, קבע השופט שהודעת הביטול שנתן עו"ד ג' כעבור חודשיים, ניתנה בתוך "זמן סביר" כנדרש בחוק החוזים (ת.א. 4656/02).