שבועות ספורים לאחר שולדימיר גוסינסקי, בעל מניות ב"מעריב", יצא להתקפה חזיתית מול בעל השליטה בחברה, עופר נמרודי, משיב האחרון לטענותיו. במכתב שהגיע לידי "גלובס", בחתימת עורך-הדין רם כספי, דוחה נמרודי את כל טענותיו של גוסינסקי וגם את תביעותיו הכספיות.
"ראשית, לאור הטענות חסרות השחר במישור העובדתי של מרשכם (ולדימיר גוסינסקי, ג.פ), דוחה הכשרת הישוב את כל טענותיו של מרשכם", כותב כספי, המייצג את נמרודי, לעורכי-הדין של גוסיסנקי, פנחס רובין ודוד ליבאי. מכתבכם אינו אלא חוליה נוספת בשרשרת המעשים וההתנהלות של מרשכם הנעשים בחוסר תום לב ובניגוד לכל דרך מקובלת, והכל על מנת לנסות ולאלץ את מרשתנו או את בעלי השליטה בה (משפחת נמרודי, ג.פ) לרכוש את מניותיו של מרשכם במעריב החזקות".
עוד טוען נמרודי כי כיבד במלואו את הסכם בעלי המניות ב"מעריב", וכי עשה הכל כדי להיענות לבקשותיו של גוסינסקי ולהחיל את תפיסת עולמו על ניהול "מעריב", ככל שהדבר הועיל ל"מעריב". "בדיעבד", אומר נמרודי, "החלטות שונות שהתקבלו ב'מעריב' על יסוד הצעות מרשכם (גוסינסקי, ג.פ) הסבו ל'מעריב' נזקים כספיים כבדים. איננו רואים מקום להרחיב בדברים אלה במסגרת מכתבנו זה, אולם מרשכם מודע למה מכוונים דברים אלה, ואם יהיה צורך בכך - ניתן יהיה להביא דוגמאות מוחשיות לעניין זה".
נמרודי טוען במכתב כי עסקת הד-ארצי שאליה כוונה רוב האש במכתבו של גוסינסקי ואשר במסגרתה רכשה "מעריב" מחברת הכשרת היישוב מלונות את האחזקה בהד-ארצי - בוצעה על-פי כל הכללים המתחייבים, כולל אישור הדירקטוריון ואישור וועדת הביקורת. "למען הדיוק, כותב נמרודי, שהרי גם לעובדות לעתים יש משקל אשר אין להמעיט בערכו, ההסכם לרכישת הד-ארצי אושר בידי ‘מעריב' במהלך אוגוסט 1999, כך שכל טענה בקשר לעסקה זו חל עליה חוק ההתיישנות". אך גם מבלי להסתתר מאחורי חוק זה, טוען נמרודי כי העסקה בוצעה בגיבויה של הערכת שווי שהוזמנה ממשרד זינגר את אבן, פירמה ידועה ובעלת מוניטין בתחום הערכות השווי.
עוד טוען נמרודי כי בעת אישור עסקת רכישת הד-ארצי כיהן צבי חפץ כדירקטור מטעמו של גוסינסקי בדירקטוריון "מעריב". "מרשכם כמו גם מי מטעמו שנכחו בישיבות הדירקטוריון לא הביעו התנגדות כלשהי לגבי עסקת הרכש, ומוסט (החברה שבאמצעותה החזיק גוסינסקי במניות ‘מעריב', ג.פ) לא הביעה את התנגדותה לאישורה של עסקת הרכש באסיפה הכללית של בעלי המניות ב'מעריב'". בשלב מאוחר יותר, טוען נמרודי, בוצעה אף הנפקת זכויות בהד-ארצי, שגם בה השתתפה "מעריב" ולאחר מכן ביצעה הצעת רכש. למהלכים אלה לא הביע גוסינסקי כל התנגדות.
"הפעם הראשונה שבה הביע גוסינסקי טענה על רכישת הד-ארצי והמניעים של הכשרת הישוב ושל בעלי השליטה בה, היתה במכתבכם האחרון, שנשלח יותר משבע שנים לאחר מועד ביצועה של עסקת הרכש (רכישת הד ארצי) ולמעלה משלוש שנים לאחר שמניות הד ארצי נמכרו למ.א רויכמן.
עוד טוען נמרודי כי הטענה של גוסינסקי כאילו עסקת הד ארצי היטיבה עם הכשרת הישוב היא "טענה דמיונית וחסרת שחר, שאין לה על מה לסמוך". לטענת נמרודי, העסקה גרמה להכשרת הישוב נזקים בהיקף כ-50 מיליון שקל.
למי שהספיק לשכוח, שיגר גוסינסקי לפני שבועות מכתב חריף שכוון רובו ככולו כנגד בעלי השליטה בחברה, משפחת נמרודי. גוסינסקי טען כי ל"מעריב" נגרמו נזקים כבדים בעסקה שבה רכשה בשנת 99' כ-72% ממניות הד-ארצי מהכשרת הישוב ב-29 מיליון שקל. בעקבות הנזקים הללו תובע גוסינסקי מהכשרת הישוב להחזיר ל"מעריב" כ-85 מיליון שקל. גוסינסקי טוען כי הד-ארצי נמכרה במחיר גבוה בהרבה משווייה, ולאחר מכן היא "הידרדרה מדחי אל דחי ואחר כך נמכרה בהפסד צורב".
בנוגע לפיצוי האישי טוען גוסינסקי כי נמרודי הפר את ההסכמים איתו, לאחר שתקציב "מעריב" ל-2006 אושר בדירקטוריון "מעריב" למרות התנגדותו. במכתב שהגיע לידי "גלובס", טוען גוסינסקי כי "כספים שהשקיע ב'מעריב' מצאו את נתיבם לכיס חברות בעלי השליטה ב'מעריב', שהם בעלי השליטה בהכשרת הישוב, תוך קיפוחה של ‘מעריב' ובעלי מניותיה".