לפני שבועיים, היינו עדים למבצע הווירטואוזי של ברננקי. הוא תכנן אותו בקפידה והביא לאישור הוועדה הממונה. הפעולה נשמרה בחשאיות רבה ועם שחר יצא הנגיד למשימה הוריד את הריבית ב-75 נ"ב ושב לבסיסו בשלום.
כשהסיע את מטוסו על הקרקע בדרך להאנגר, היה בוודאי מרוצה, שהרי הוא הוכיח מנהיגות ותעוזה ולאיש לא יכול להיות עוד ספק שהוא נלחם ללא פשרות במפלצת המיתון. לא מן הנמנע שהוא גם קיווה לפגוש באולם מקבלי הפנים את השחקנים הפיננסיים מחכים לו עם זרי פרחים ודפנה, לאחר שהציל אותם מיום של ירידות חריפות בבורסה.
הורדת הריבית של ברננקי כוונה עמוק אל לב הפעילות הריאלית: אל משקי הבית הצרכניים, ואל בתי העסק היצרניים ששניהם נאנקים תחת מחנק אשראי המאיים על היקף פעילותם (והולך ומחריף ככל שחולף הזמן).
חיל בלי תחמושת
ברננקי היה קשוב, הן לשוק העבודה הנחלש (על פי המידע שהיה לפניו ערב ההחלטה, שיעור האבטלה עלה ב-0.3% לרמה של 5%) והן לשוק הדיור השקוע זה מכבר עמוק בבוץ (כפי שמשתקף בגידול במלאי ל-9.6 חודשי היצע, ובירידה של 4.7% נוספים בקצב המכירות).
רק מה? לפצצת העומק ששיגר ברננקי כדי לסייע לפעילות הריאלית יש מנגנון השהיה של בין חצי-שנה לשנה - זה הזמן שיקח עד שהשפעותיה יבואו לידי ביטוי באינדיקאטורים הכלכליים של הצריכה וההשקעה, קל וחומר לגבי שוק העבודה ושוק הדיור המשווע לתיקון במחירים.
כך קרה שביום שלאחר הפצצה, נוכח ברננקי לגלות את מה שידע גם קודם לכן: המטרות הריאליות שסומנו היו, ונותרו, רחוקות מאוד, וביום שלמחרת, בעצם כלום לא השתנה, מלבד העובדה שנותרו לו 75 נקודות בסיס פחות כתחמושת להמשך המערכה.
כך, בלית ברירה, ומעמדת נחיתות נגרר ברננקי למערכה יבשתית חסרת הילה. רק שהפעם, הוא אינו מוביל את השוק, אלא מובל על ידו.
השוק מעניש את ברננקי
להחלטת הריבית בשבוע שעבר, השווקים כבר התכוננו. ידעו מתי ההפחתה, ומה יהיה גודלה ודאגו לאותת על כך לנגיד באמצעות המסחר בחוזים העתידיים. לברננקי לא נותר אלא להתמסר לתכתיבי השוק וציפיותיו, ולהפחית את הריבית ב-0.5% נוספים ובכך להציב את הריבית המוניטארית בשיעור 3%.
זו בעצם תמצית הסיפור: את "התעוזה" של הנגיד המסתער עם סכין בין השיניים - פירש השוק כריצת אמוק לעבר יציאת החירום. ועל דברים כאלה השוק מעניש.
דומה, שברננקי הופתע לגלות שככל שהוא מוריד את הריבית המוניטארית יותר ויותר (225 נ"ב בחמישה חודשים) - שוק ההון מקבל תיאבון רב יותר להפחתות ריבית נוספות, ושכמעט מיד לאחר שהוא מבצע הפחתת ריבית - שב השוק ומאותת לו להפחית עוד יותר את הריבית.
ברננקי בבעיה. שכן, מחד חשוב לו לייצב את השווקים באמצעות מדיניות מוניטארית שקולה וצפויה, ומאידך השווקים דורשים ממנו להמשיך ולהשיל מעליו את מעט הריבית שעוד נותרה לו (3%).
חוסכים בריבית לשתי מטרות
ברננקי יודע שהוא חייב לשמור בקנאות על הריבית שלרשותו ולא "לבזבז" אותה שלא לצורך, שכן היא צפויה למלא תפקיד מרכזי הן במלחמתו באינפלציה, והן לסייע לו למנוע מצב של "מלכודת נזילות".
לגבי האינפלציה הדברים ברורים למדי: מדד מחירים לצרכן בארה"ב עומד על 4.1%, ומדד הליבה של הוצאות הצרכנים הוא 2.2% - שניהם מעל איזור "הנוחות" של הפד. מדדי מחירים אלו קפצו לאחרונה מעלה בעיקר בשל עליה חדה במחירי האנרגיה והמזון ולגביהם מעריך ברננקי שהזמן יעשה את שלו וכי הם ימותנו כפועל יוצא של התקררות הכלכלה האמריקנית.
לגבי "מלכודת הנזילות" הדברים מעט יותר מורכבים. החשש העיקרי הוא שהמשך הורדות הריבית של ברננקי, בניסיון להמריץ פעילות ריאלית במשק, יביא אותו למקום בו המדיניות המוניטארית תהפוך לחסרת השפעה על שוק הכסף, בעוד שהציבור ימשיך להימנע מהשקעות בנכסים ריאליים.
אגב, את המושג "מלכודת" בהקשר זה טבע הכלכלן הבריטי ג'ון קיינס, אשר טען שלאחר הורדת הריבית מתחת לסף מסוים, המדיניות המוניטארית מתקשה להמריץ את הכלכלה וחמור מזה - אין דרך חזרה - שכן העלאת הריבית רק תחמיר את המיתון הכלכלי.
סיכום ומסקנות
הפד הדגיש בהודעתו שימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות שמסכנות את הכלכלה ויפעל בזמן אמת ככל שיידרש על מנת לטפל בהן (כלומר השאיר לעצמו חלון פתוח להפחתות ריבית נוספות אם ימצא לנכון).
אך ברמת הריבית הנוכחית (3%), קשה להאמין שנראה את ברננקי שב ומפחית את הריבית לפני המועד הקבוע של הוועדה ב-18 במרץ.
נכון להיום, המסחר בחוזים העתידיים משקף הסתברות של כ-70% להפחתת ריבית נוספת במרץ - בסדר גודל של 50 נקודות בסיס.
אמנם עד מועד כינוס הוועדה יזרמו עוד נתונים רבים בזירת המאקרו חלקם מאכזבים יותר וחלקם פחות, אך ציפיית השווקים להורדת ריבית נוספת בגודל זה אינה מבוססת, וייתכן מאוד כי היא גבוהה מדיי.
בהתאם לכך פרסום של כמה אינדיקטורים חיוביים אודות מצב המשק האמריקני - צפוי שיביא לתיקון במחירי האג"ח בארה"ב כלפי מטה.