גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בדיקה בארכיונים ותשאול של חיות אקטואליה לא הצליחו להצביע על נקודת הזמן שבה מישהו בר-סמכא שם את האמירה הזו על המפה, עם תעודת אחריות ובלי אינטרסים נגועים.

נכון, היו אזהרות מודיעין. אבל זה מרגיש כמו תגובת יתר לנזילות המודיעין ערב המלחמה הקודמת. ובכלל, לידיעות מודיעיניות ש"דולפות" מישיבות ממשלה יש טעם מתכתי של ספין. עוד יותר קשה לסמוך עליהן כששומעים שסוריה דווקא רוצה סוג של תקשורת עם ישראל.

למרות הסכיזופרניה, ה-Common Knowledge שבקיץ תהיה מלחמה זלג לכל מקום. היו אנשים שדחו את תכנון חופשות הקיץ שלהם כדי לבדוק קודם מה הלו"ז של המלחמה. היא נכנסה לניתוחי המאקרו של בתי ההשקעות, והפכה, כמובן, לכוכבת מסיבת התקציב.

אם אנחנו לא פותחים עכשיו פה לשטן, בעוד שלושה ימים נוכל לגרש גם את המודיעין הנוזלי הזה מסדר היום.

2. שוב הגיעה שעתו הגדולה של רן ארז, היו"ר המיתולוגי של ארגון המורים. כמו הדובים שישנים בחורף ומלקקים דבש בקיץ, ארז מתעורר מתרדמת החורף שלו כל אוגוסט והופך לדובי היפר-אקטיבי שהדבש שלו הוא השביתה ב-1 בספטמבר.

האמת? כל הכבוד לו. מאיפה יש לו את האנרגיה לנהל את המלחמה הזאת כל פעם מחדש, כבר יותר מ-10 שנים? די משעמם. הנושא אותו נושא (חוץ מהריגוש הזמני של דו"ח דוברת), המאבק אותו מאבק, והאוצר אותו אוצר.

לא התעצלנו, פתחנו ארכיונים. הכותרות באמת אותן כותרות (למשל, "שוב פיצוץ במו"מ בין המורים לממשלה" (1998)). אפשר בקלות למחזר אותן גם לעיתונים של השנה. מה שכן השתנה הן הפנינים של ארז. זה לא סוד שהוא נעזר בייעוץ תקשורתי אסטרטגי. כנראה שהייעוץ הזה והניסיון העשיר שצבר ביותר מעשור של מאבקי מורים משביחים את לשונו.

ארז מודל 1997 היה מינורי, סתם "המערכת מתרסקת לנגד עינינו". ב-2001 הוא נכנס באביגדור יצחקי, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהופתע לגלות עד כמה מערכת החינוך נשית. ארז האשים אותו שהוא מצ'ואיסט ושוביניסט, שמאמין שמערכת החינוך נשענת על כוח עבודה זול.

במאי 2005 ארז ייצר פנינה בלתי נשכחת. "לשנינו אין מזל, שנינו מכהנים בתקופה של לימור לבנת", אמר למנכ"לית שלה, רונית תירוש. השנה הוא הקביל בין השכר של מורה ותיק ומשכיל לשכר של בייביסיטר (אפריל) ועוזרת בית (אוגוסט). מי עכשיו עושה שימוש ציני וסטיגמטי בכוח עבודה נשי זול?