שר האוצר וקברניטי משרדו, כמו בכל ארגון אחר, חייבים לעבוד כצוות בהרמוניה מוחלטת. אדם שאינו מסוגל לקיים עיקרון ברור זה, אפילו הוא "גאון הדור", אחת דינו: ללכת הביתה.
לצערי, לד"ר ירון זליכה אין תכונות ההולמות עבודת צוות. לדעתו, הוא יותר חכם מכולם, הוא יותר ישר מכולם, ובכלל - כולם מושחתים.
עמדתו של זליכה, המובעת לעתים קרובות גם בכלי התקשורת, היא שמדינת ישראל היא מדינה מושחתת. גם בכך הוא טועה. המדינה אינה מושחתת, ואוי לו לחשב הכללי של מדינת ישראל שהוא מאמין בכך. כמו בכל מדינה אחרת, יש בישראל תופעות של שחיתות שבהן יש להיאבק בכל הכוח, אבל מכאן ועד המסקנות הנמהרות והמוזרות של ד"ר זליכה - הדרך עוד ארוכה.
תארו מצב שהרמטכ"ל אינו פועל בהרמוניה עם שר הביטחון ועם מנכ"ל משרד הביטחון, מגיש תלונות ומצהיר בפומבי שמערכת הביטחון מושחתת. היעלה על הדעת שהוא ימשיך בכהונתו אפילו דקה אחת?! דין זהה היה חל גם במגזר העסקי: היעלה על הדעת שסמנכ"ל הכספים של תאגיד ציבורי יאמר לתקשורת שהמנכ"ל מושחת והוא ימשיך לכהן כסמנכ"ל!? אחת דינו להתפטר ולפנות את כיסאו לאלתר - או להיות מפוטר.
זליכה בנה לעצמו בתקשורת "מעמד על" של לוחם ללא חת בשחיתות, ומי שמעז לפגוע במעמדו ובסמכויותיו, מיד מסומן כמושחת או כבעל אינטרס אישי.
הרבה מדברים בשם האינטרס הציבורי שלא לפגוע ב"חושפי שחיתויות". אכן, יש לגונן על עובד מן השורה שחושף שחיתות (שלעתים לא קיימת) בפני מעביד, המנסה להתנקם בו על עצם החשיפה. שונה המצב כאשר מדובר באדם הנושא משרה רמת מעלה כמו החשב הכללי של מדינת ישראל. אדם כזה היה צריך מיוזמתו שלו להניח את המפתחות על שולחנו של שר האוצר, ולומר לו בפשטות: "בנסיבות הקיימות איני יכול להמשיך ולשאת במטלות".
לו אני הייתי שר אוצר, הייתי מפטר את זליכה לפני זמן רב. לצערי, הדבר לא נעשה עקב חולשת הממשלה והחשש שלה מפיטוריו של אדם המצטייר (בטעות) כלוחם אמיץ בשחיתות.
עתה, משתקופת מינויו מגיעה לסיומה, עליו לפנות את הכיסא ולהיאבק על דעותיו מבחוץ. יש לברך את שר האוצר על החלטתו שלא להמליץ בפני הממשלה על הארכת הכהונה.