בית משפט השלום בב"ש זיכה זיכוי מוחלט את עו"ד מיכה גבאי, סניגור מוכר ולשעבר סגן ראש עיריית קריית-גת, מאשמת סחיטה באיומים. זאת, למרות ש"לא דיבר אמת בנושאים שונים" בחקירתו. גבאי הואשם שניסה לסחוט מיליון שקל מאיש עסקים רמת-גני, מאיר שדה, בעליה של חברת "טאבו ישיר".
ב-2001 הציע שדה לרשות הדואר שיתוף פעולה, שבו תספק "טאבו ישיר" נסחי טאבו באמצעות הפקס למעוניינים, בשיתוף הדואר. שדה הציע לערוך פיילוט לקראת חתימת חוזה כולל.
באישום נטען, שגבאי ביקש להיפגש עם שדה, ובפגישה אמר לו גבאי שהוא מקורב לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ולשר מאיר שטרית. גבאי אמר לשדה שהוא יודע ש"טאבו ישיר" נמצאת בקשיים כלכליים שימנעו ממנה לזכות בפיילוט עם רשות הדואר, ולכן הציע ששדה ישלם לו מיליון שקל או 50% מרווחי החברה ובתמורה הוא ידאג שהחברה תזכה בחוזה. הוא ציין שאת התשלום של שדה הוא יציג כשכ"ט עו"ד ויוציא חשבונית בהתאם. לפי האישום, גבאי הבהיר כי אם לא יסכים שדה להצעה, הוא ידאג לכך שתזכה חברה אחרת, "און ליין טאבו".
בשיחות ופגישות נוספות ביניהם, כך נטען, שב והזכיר גבאי שהוא בעל השפעה רבה בהיותו איש פוליטי, והוסיף כי רה"מ מוזמן לארוחת ערב בביתו בקרוב. הוא המליץ לשדה לקבל את ההצעה ב"שתי ידיים": "אם אתה בא איתי זה 100%, תוך שלושה שבועות זה 100%". מנגד, הבהיר שאם שדה לא יילך איתו, הוא ייפגש עם נציגי החברות המתחרות.
גבאי טען מנגד, באמצעות עו"ד פרופ' דוד ליבאי, כי שדה יזם את הפניות אליו וביקש ממנו לסייע לו לזכות בהתקשרות עם רשות הדואר, משום שהחברה שבבעלותו מצויה בקשיים. לדבריו, שדה הוא שביקש ממנו להפעיל את קשריו הפוליטיים ואף הביע נכונות לשלם סכומים נכבדים לאנשים "בתוך המערכת". לטענתו, שדה אף הציע לשלם לו שכ"ט באחוזים שיותנה בזכייה.
איום סרק
הנשיא משה מכליס קבע כי מכלול הראיות מעידות ש"אין מדובר באיום. מדובר בהצעה 'גרידא' ולא ב'איום'". הוא הוסיף ששדה שם דגש לא על מה שגבאי אמר לו, אלא על מה שהוא הבין מדבריו. "סביר ששדה פחד שעו"ד מקושר כמו גבאי יכול לסייע למתחריו וכל השקעותיו יירדו לטימיון. התנהגות שדה בתום הפגישה מלמדת כי לא חשש מגבאי", משום שאמר לחברו "הכל בסדר".
"אין זה הגיוני שאדם שהרגיש מאוים ונסחט יתאר את הפגישה במילים אלה. המתלונן אף קיבל טרמפ מגבאי. האם זו התנהגות של אדם שאוים לפני רגעים?", תהה הנשיא מכליס.
"גם אם הייתי קובע שמדובר באיום", הוסיף, "הרי שלא הוכח שגבאי היה בעל יכולת להוציא לפועל את איומו. האיום חייב להיות ממשי ולא איום סרק. לא הוכח שלגבאי היתה שליטה או השפעה על הליכי ההתקשרות עם הדואר ולכן דבריו אינם מהווים איום".
מכליס לא שינה מסקנתו, למרות שגבאי הכחיש בחקירתו במשטרה דברים שתועדו בקלטת שהקליט שדה. הוא ציין ש"ייתכן שמעשיו והתנהגותו (של גבאי) אינם ראויים ובפרט כשמדובר בעו"ד, ברם הם אינם נופלים בגדר עבירה פלילית. התנהגות לא ראויה ולא אתית יש כאן, אולם לא התנהגות של עבריין". (ת.פ. 4325/03).