אמיר איל הוא יו"ר בית ההשקעות אינפיניטי
במרוץ מנהלי ההשקעות בשוק ההון החדש שיריית הפתיחה שלו הייתה ועדת בכר, מציעים ומציגים כולם את מרכולתם לציבור. זה האחרון, נחשף למסה אדירה של שיווק ופרסום, תשואות ומצטיינים, מספרים וגרפים, נהפך למבולבל הרבה יותר משהיה בעידן טרום הרפורמה.
בימי טרום בכר, בבנק, הציבור אומנם לא בדק מי יודע מה, אבל גם לא נחשף למגוון חלופות להשקעותיו.
עם השמע יריית הפתיחה, יצאו מאות מנהלי השקעות למרוץ מטורף שמטרתו הרחבת השליטה בשוק כספים עצום שהיה ועודנו מתנהל ללא ניהול במערכת הבנקאית.
נדמיין לרגע קט תמונה מהסרט המצויר "מלך האריות" ובה עדרי ענק של אילים הרועים בנחת באחו.
האילים פוסעים לאט, באותו כיוון - העדר מעניק להם בטחון ושלווה. אמנם הם מתקדמים לאט, אך גם אין להם כל רצון לרוץ או שאיפה להגיע מהר לשום מקום. אז מגיע יוסי בכר אל האחו... ויורה באוויר.
לקול היריות פונים האילים להתפזר לכל עבר כל עוד רוחם בם, או אז קורה דבר מפתיע: על הגבעות שסביב האחו מופיעים רועים רבים. כל רועה נושא בידיו כרזת ענק בניסיון לפתות את האיילים להצטרף לעדר שלו: " אצלנו תקבלו את המזון הכי טוב (תשואות)", "לנו המרעה הכי הירוק" (תראו כמה עשינו בשנה שעברה), "העדר שלנו הכי חזק" (אנחנו מנהלים הכי הרבה כסף") וכיוצא באלה כרזות והכרזות המפתות את האיילים שהרועים האוחזים הם-הם אלו שיביאו אותם אל ארץ מובטחת.
חלק מהרועים מוסיפים לכרזות הגדולות קריאות עידוד רמות, וחלק - צנועים יותר - מסתפקים בשלט קטן. עדר האילים, מצידו, מתפצל ומתרוצץ כאחוז תזזית בין הרועים - מבוהל ומבולבל...
זו תמונת שוק ההון בישראל, על משקיעיו ו"רועיו" (בתי ההשקעות) בשנתיים שלאחר החלת הרפורמה וזוהי התמונה שתלווה אותנו בשנה הקרובה. נראה שהעדר המבוהל מתחיל להאט ריצתו, אך עדיין מסתכל לכל הכיוונים ומושפע עמוקות מהרושם עליו מותירות הפרסומות הצעקניות של הרועים המופיעות תחת כל עץ רענן. תחושות הבהלה והלחץ מתחלפות בתחושות אחרות: בלבול, חוסר הבנה, קושי לקבל החלטה מושכלת אחר איזה רועה ללכת ולאיזה כרזה להאמין.
והרועים מה מצבם? בהתחלה הם צעקו "תשואות" כדי לפתות את המשקיעים, כשזה לא השפיע, הם קראו "התאמה אישית" ואח"כ "אנחנו הכי טובים", וגם "אצלנו הכי בטוח". רק מה? במקום להציע לכל אילה ואיל את מה שמתאים להם באופן אישי, הם המשיכו לקרוא אל העדר כולו ובלבד שיבואו אליהם.
ובאמת, מה ההבדל בין הרועים? הרי כולם למדו באותם בתי ספר ובאותן אוניברסיטאות, קוראים את אותם עיתונים כלכליים, ניזונים מאותה מערכת מידע פיננסית, יושבים בטווח של עשרה קילומטר זה מזה ונמצאים בקשר קבוע איש עם רעהו. מה באמת מבדיל ביניהם? איך נבחר אחרי מי ללכת?
ובכן, אילים ואיילות,עדר נכבד: לא הסיסמאות שהוא קורא, וגם לא נתוני העבר, צריכים להנחות אתכם בבחירת הרועה. זו צריכה להתבסס על התאמת תכונותיו (סולידיות, ותק, ידע) והשגיו האישיים (הצלחות עבר) ולהתאים לפרופיל האישי והפיננסי הרצוי שלכם. איש שידע לבחון את השטח כולו בראייה רחבה (ידע מאקרו כלכלי רחב ויכולת רב-תחומית) ושתהייה לו יכולת התבוננות אל האופק (בעל חזון ומשנת השקעות ברורה לטווח ארוך).
מכיון שניהול השקעות הוא תמיד אישי, הרי שהאיש לו ניתן את המנדט על הטיפול בכספינו, הוא זה שיקבע הלכה למעשה לאן נגיע. רועה שכזה - לא חשוב באיזה בית השקעות הוא עובד - הוא המפתח להגיע לארץ מובטחת.