יהודית ברוניצקי
גיל: 65; השכלה: תואר ראשון במדעי המדינה ובתרבות צרפת מהאוניברסיטה העברית; תפקיד: נשיאת ומנכ"לית אורמת תעשיות
" נפתח בהבהרה: יהודית (דיתה) ברוניצקי נושאת בתואר נשיאת ומנכ"לית אורמת תעשיות, כשבן-זוגה, יהודה ברוניצקי, מכהן כיו"ר וכמנהל טכנולוגי (CTO) של הקבוצה. אבל, החלוקה הזאת היא רק פורמלית.
למעשה, הברוניצקים הם דואט מתוזמר להפליא של צמד מנהלים שעובדים בשיתוף-פעולה מלא. לכן מוקדשות שורות אלו לאפיון דרך הניהול המשותפת של הזוג, שגם בשמם, שהוא ורסיה נשית וגברית לאותו שם, יהודית ויהודה, יש סמליות רבה לענייננו.
בראיון מלפני כשנתיים אמר יהודה ברוניצקי ל"גלובס": "חשוב להבין שאנחנו לא עושים את כל העבודה בעצמנו. יש לנו צוות ברמה גבוהה. רבים מהעובדים הם ותיקים, אנשים שגדלו ביחד איתנו ועם החברה".
דיתה ברוניצקי מנצחת על החברה ביד בוטחת, כשהרבה מאנשי החברה מלווים אותה ואת יהודה לאורך שנים רבות. קרוב ל-100 מעובדיה מלווים את הברוניצקים תקופות שבין 25 ל-40 שנה. והרי איש לא משתתף בריצת מרתון כזו, אם זה לא משתלם לו. נראה, שמשהו עובד נכון בניהול של הצמד. אפשר לתאר את יהודית ברוניצקי כאשת ברזל, כי כדי להוביל את אורמת למה שהיא היום, דרך שנים קשות ואקלים עסקי בעייתי עד דרקוני, נדרשו עצבים של ברזל.
הנה תקציר קורותיהם של הברוניצקים עד שאורמת הפכה להיות אימפריה. בני-הזוג הכירו ונישאו בשנת 1961, ולא רבים זוכרים שהם בכלל התחילו את הפעילות שלהם ברעיון להפיק אנרגיה מהשמש. בשנת 1965 הקימו את חברת אורמת-טורבינות ביבנה, שייצרה טורבינות להפקת אנרגיה ממקורות שונים, החל מחום קרני השמש דרך חומרי דלק מקובלים ועד לגזרי עץ. הטורבינות של אורמת שולבו לאחר פרוץ משבר האנרגיה ב-1973, בתחנת-כוח שהופעלה על-ידי בריכת שמש בים המלח. אבל כשמחירי הנפט צנחו, הממשלה לא סיפקה תמיכה לפרויקט, והברוניצקים נאלצו לקפל את הדגל הסולארי. למזלם, יהודה חשב מבעוד מועד שלא נכון לשים את כל הביצים בסל אחד, וכבר קודם לכן שכנע את דיתה לבצע ניסויים גם בתחום הגיאותרמי.
חשוב להבין, כי אלו היו שנות ה-60 וה-70, הרחוקות מנטאלית שנות אור מהיום, כאשר על כל לשון מתגלגל המונח "קלינטק". אז, לאיש לא הייתה בעיה עם שימוש בנפט ובתחנות-כוח פחמיות, חומרים שהיו ונותרו זולים הרבה יותר לייצור אנרגיה. איש כמעט לא חשב על סוגיית איכות הסביבה כעל כורח המציאות, והשכיל לראות הרבה שנים קדימה. לברוניצקי היה את החזון.
מייצרים חום
אבל לא די בחזון כדי לייצר הצלחה בהיקפים שאורמת רושמת היום. נדרשו עצבים של ברזל והרבה תמיכה הדדית של השניים כדי לצלוח יחס קשה מאוד של הבנקים וכורח כרוני לגייס כסף, לצורך ניהול אופרציה שרק הלכה וגדלה. זה התחיל בשנות ה-80 מייצור טורבינות לתחנות-כוח מבוססות אנרגיה גיאותרמית, ובשנות ה-2000 עשתה אורמת את קפיצת הדרך האסטרטגית המשמעותית הראשונה שלה, כשהחליטה להפוך מיצרן לבעלים של תחנות-כוח גיאותרמיות. המפעל הוותיק שהוקם ב-1965 ביבנה, משמש את החברה עד היום. ביבנה מייצרת הקבוצה את הציוד לתחנות הגיאותרמיות, ושם גם ממוקם מטה החברה. את הפעילות שהלכה וגדלה, בעיקר בארצות הברית, מנהלת הזרוע האמריקנית של הקבוצה, אורמת-טכנולוגיות, שהונפקה בסוף 2004 בבורסת ניו-יורק.
ב-2004 נרשמה קפיצת הדרך המשמעותית השנייה, כשאורמת רכשה את נכסי חברת קונווטה בשלהי 2003, והכפילה בכך את נכסיה. מאז, החברה זוכה בעוד ועוד פרויקטים, בהכרה ובכבוד בקרב השוק הגיאותרמי והיא אחת השחקניות המובילות בתחום הגיאותרמי בעולם.
מלבד התחום הגיאותרמי שמהווה את חלק הארי של הפעילות, יש לאורמת גם פעילות שהולכת וצוברת תאוצה בניצול החום הנפלט מטורבינות וממנועים (חום שיורי) והסבתו לאנרגיה, וכן השקעה בתחום בלתי ירוק בעליל, השבחת נפט כבד בקנדה, באמצעות אחזקה של אחוזים ספורים בקבוצת הנפט אופטיקנדה וכן באמצעות אספקת הטכנולוגיה לפרויקט. בנוסף, לפני כשנה הודיעה החברה כי היא נכנסת למו"פ בתום הביו-דיזל, שצפוי לו על-פי הערכות, שוק של עשרות מיליארדי דולרים בתוך שנים ספורות.
הזוג ברוניצקי לוקח לעצמו שכר צנוע יחסית. אם כי הוא העלה את שכרו בשנים האחרונות: ב-2006 השתכרו יהודה - 695 אלף דולר, ודיתה - 747 אלף דולר, זאת בעקבות צמיחה חדה בפעילות וזינוק בערך המניה. אבל עדיין, יחסית לנורמות בחברות רבות, הזוג ברוניצקי ממש לא מפגין חמדנות, אלא להיפך.
הרווח בין ניהול לשליטה
עתידה של אורמת נראה סלול היטב קדימה ולמעלה, אבל השנה האחרונה הייתה שנת מבחן בהיבט של יחסי אורמת עם המשקיעים. הדו"חות בסיכום הרבעון הרביעי של 2006 והרבעון הראשון של 2007 גרמו למשקיעים אכזבה מרה, כשהצביעו על ירידה בלתי צפויה בתוצאות, בעקבות שלל תקלות טכניות.
בשיחה עם "גלובס" הביעה דיתה תמיהה על התגובה השלילית של הציבור לאירועים, שכן האפשרות שתקלות מסוג זה יקרו הייתה מצוינת בדו"חות שהחברה פרסמה קודם לכן. אלא שאפילו אנליסטים לא קוראים תמיד את האותיות הקטנות, קל וחומר הציבור הרחב. ה"קלקולים" גרמו למשקיעים ולאנליסטים הלם, ומפרסום הדו"חות לרבעון הרביעי של 2006, המניה החלה לצלול.
אבל כמו בסרט מתח אמריקני מצוי, חלה תפנית בעלילה. איל הנדל"ן המקומי חיים כצמן, החל במחצית חודש יוני לאסוף מניות אורמת תעשיות בקצב אש. בהתחלה הוא הבהיר ל"גלובס" באמצעות דורי סגל, מספר 2 שלו, שאין בכוונתו לוותר על שירותיהם המצוינים של הזוג ברוניצקי בהובלת החברה, אבל מאז המשיך לאסוף מניות, ובאחרונה אמר ל"גלובס" ש"אין כל קשר בין ניהול לבין שליטה בחברה". במילים אחרות, כצמן אותת שהשתלטות על אורמת אפשרית בהחלט מבחינתו, והברוניצקים לשיטתו לא חייבים להחזיק בשליטה כדי לנהל את החברה.
הטיעון שהשמיע, לפיו הוא לא מתכוון להזיז ממקומם את הברוניצקים, כי אין לו מושג באנרגיה גיאותרמית והוא מתפעל מהניהול שלהם, נשמע הגיוני. רבים בשוק ההון אכן מאמינים שכצמן לא יוותר על שירותיהם של הברוניצקים, שאין להם מתחרים בעולם ביכולת לספק את כל שרשרת המזון הכרוכה בייצור אנרגיה גיאותרמית, החל מהמו"פ וכלה במכירת האנרגיה המיוצרת. נראה ששני הצדדים יצטרכו למצוא נוסחה שתהווה מבחינתם את שביל הזהב.
מי שמושקע באורמת צריך לזכור שהקבוצה אמנם מנוהלת לעילא, אבל הברוניצקים כבר אינם ילדים. בימינו אמנם גיל הפרישה הולך ומתרחק, אבל מכיוון שאורמת נתפסת כהשקעה לטווח רחוק, יש לחשוב על לפחות עשור קדימה. יהודה בן 72, ודיתה בת 65. כוחם במותניהם, אבל כדי שיתנהלו חילופי דורות באופן חלק שלא יעורר זעזועים בחברה, צריך לחשוב בהקדם על הכשרת הדור הבא.
בהתחשב בניהול המאוד מחושב ושקול של הזוג ברוניצקי, קשה להאמין שהם לא יערכו חילופים ממושכים ומסודרים שימנעו זעזוע וקריסה ממפעל חייהם. "