ראש לשכת עוה"ד לשעבר, ד"ר שלמה כהן, הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, על החלטת השופטת אביגיל כהן לחייבו לחשוף את הכנסות משרדו וכן ואת רשימת לקוחות המשרד בכלל ובתחום הקניין הרוחני בפרט, בתקופה שבין פברואר 2004 למאי 2007.
ההחלטה ניתנה במסגרת תביעת דיבה שהגיש שלמה כהן נגד יצחק רחילוביץ, עורך פטנטים שהועסק במשרדו במשך 6 שנים. רחילוביץ' תובע מכהן בבית הדין לעבודה כ-440 אלף שקל, בטענה שנאלץ להתפטר לאחר שנדרש ממנו להציג תשע שעות חיוב לקוח ביום, בעוד שבפועל הצליח להציג רק 6-8 שעות חיוב בממוצע, ביום עבודה בן תשע שעות. באמצעות עו"ד גיא אבידן טען, שמשכורתו החודשית בעת התפטרותו במרץ 2004 הסתכמה ב-66 אלף שקל ברוטו לחודש.
כהן טען מנגד שרחילוביץ לא התפטר בגלל הרעת תנאים אלא כדי להתפנות לטפל בענייני הרכוש הרב של בני משפחתו. לדבריו, עם תחילת עבודתו סוכם שיעבוד לפחות 45 שעות חיוב לקוח בשבוע, ומשכך לא היה מדובר בדרישה חדשה.
אחר כך הגיש כהן תביעה שכנגד בסך 100 אלף שקל, בה טען שרחילוביץ נטל מהמשרד בלא רשות סודות מסחריים, כמו טבלאות שכ"ט בתיקי פטנטים שונים של המשרד, מידע פנימי על לקוחות המשרד והוראות טיפול בתיקים שונים.
כחודשיים אחר כך הגיש כהן לשלום בת"א תביעת דיבה בסך 350 אלף שקל נגד רחילוביץ, שלטענתו פירסם בבלוג ובאתר חברת ipfactor מידע כוזב לגבי ניסיונו המקצועי ועיסוקו במשרד שלמה כהן ושות'. באמצעות עוה"ד דרור ארד-אילון ואתי חסיד טען כהן, שרחילוביץ אף פירסם שם מידע שקרי ומכפיש על המשרד ודרישותיו כביכול של כהן מהעובדים לעבוד בשבתות וחגים.
באמצעות עו"ד גיא אבידן שיגר רחילוביץ הודעת צד ג' למיכאל פקטור, עורך פטנטים שהעסיקו לאחר שעזב את משרד כהן, ושלטענתו אחראי לפרסומים האמורים, שנעשו ללא ידיעתו.
צו גורף
במסגרת גילוי המסמכים, חייבה השופטת אביגיל כהן את כהן לגלות לרחילוביץ' בתצהיר את המסמכים לגבי הכנסות המשרד, הסכמי עבודה ושירותים עם עובדים וספקים, תלושי משכורת וכן רשימת לקוחות.
כהן טוען בבר"ע שהגיש למחוזי, שהשופטת לא נימקה מדוע נתנה צו גילוי מסמכים כה גורף וכללי. לדבריו, השופטת התעלמה מכך שדרישותיו של רחילוביץ הן קנטרניות וטורדניות, בעוד הליכי גילוי המסמכים נועדו ליעל את הדיון.
עוד נטען, שרחילוביץ לא ביקש לגלות מסמכים מסוימים אלא סוג כללי וגורף של מסמכים, בעוד התקנות דורשות שיוכיח בתצהיר את קיום המסמכים ונחיצותם "ולא שיעלה השערות הגיוניות אלה או אחרות".
לדבריו, החלטת השופטת תמוהה, משום שחייבה אותו לגלות רשימת לקוחות, אך למחוק שמות של צדדים שלישיים מהמסמכים. "מה התכלית והתועלת ברשימת לקוחות ששמות הלקוחות מחוקים ממנה?", ציין. (בר"ע 2379/07).