עסקי הנדל"ן שלי בפריז "מאלצים" אותי לבקר בעיר המקסימה הזו רבות. בשבוע שעבר, בעודי מעלעל בבית קפה פריזאי ב"פריסקופ", ה"טיים אאוט" של פריז, אני נתקל במודעה קטנה: פול מקרתני ב"אולימפיה". לא איצטדיון של 30 אלף איש, "אולימפיה" הקטנה והאדומה עם 2,600 מושביה. הכרטיסים יימכרו בבוקר הקונצרט, אחד בלבד לרוכש (77 יורו).
תור של אלפים השתרך ב"בולבר קפוסין" משש בבוקר. הקופות נפתחו רק ב-11 - אבל השגתי את מה שרציתי.
ביום שני ב-8:30 בערב מתייצבים ב"אולימפיה" 2600 המאושרים שהשיגו כרטיס, ואני בתוכם - וגם מריאן פייתפול, הזמר האגדי הנרי סלבדור בן ה-90, הזמרת סילבי ורטן, השחקנית המקסימה אודרי טטו מ"אמלי" ועוד רבים שבאו לחלוק כבוד ולהתענג באירוע חד פעמי שכזה.
פול, בחזרה נוסטלגית לפריז, סוגר מעגל לאחר שהופיע ב"אולימפיה" עם הביטלס ב-1964 ועם להקת כנפיים ב-1972. כמו רוצה לומר לצרפתים ולעולם המוסיקה - אני אותו פול הטוב והוותיק. אין פה שיקול עסקי או שיווקי, פשוט אהבה לרוק, לפריז ולנוסטלגיה. הנאה צרופה של נתינה וקבלה.
ההופעה מתחילה. מבעד למסך הקטיפה האדום יוצא פול עם גיטרה אקוסטית ושר את "BLACKBIRD" מהאלבום הלבן. דממה באולם. לאחר מכן, המסך נפתח ומתחיל דיאלוג של אהבה בין פול לקהל, צעקות (שהוא עונה להן) ושירה משותפת. כמה להיטים של כנפיים, בהם "C-MOON", ופול עובר ל-"GOT TO GET YOU INTO MY LIFE", שיר של הביטלס בביצוע חזק של רוק, שמזרים חשמל לאולם. ההרכב צעיר, מצוין ומתוזמן היטב (תופים, בס, גיטרה חשמלית וקלידים), וגם תורם קולות למקרתני. פול עובר לרצף של רוק, כשהקהל עומד, רוקד ושר. "BACK TO USSR" ,/ "BAND ON THE RUN" , "LIVE AND LET DIE. ב"אלינור ריגבי" ההרכב שר איתו אקפלה מרגשת. הוא חוזר לפסנתר למען "הדרך הארוכה והמתפתלת" ו"הי ג'וד", ואז שר את השיר שכתב לגו'ן לנון לאחר הירצחו ("HERE TODAY") - וזוכה לסערת רגשות ולהרבה מחיאות כפיים. ואז מגיע ביצוע אדיר של "אלך בעקבות השמש" עם שלוש גיטרות אקוסטיות.
אחרי שעה וחצי של הופעה, החבורה המיוזעת יורדת מהבמה וחוזרת לשלושה הדרנים. פול מסיר את החליפה ונשאר עם חולצה ועניבה. הוא ליד הפסנתר עם "שיהיה", כשהקהל מצטרף בשירת תפילה אדירה לפזמון החוזר, ממשיך ל"ליידי מדונה", ומסיים ברוק הוותיק והטוב "כשראיתיה עומדת שם". בשלב הזה מוקרנים ברקע כמה סרטים פסיכודליים צבעוניים, שלמיטב זכרוני לקוחים מהמסע העולמי שלו ב-2004.
הקהל מסרב לעזוב. 15 דקות של מחיאות כפיים ושירת "היי ג'וד" אדירה מחזירות את פול להדרן האחרון - "חזור". כמה סימבולי לסיים עם השיר האחרון שהביטלס הופיעו עמו יחד וכולנו רוצים לחזור - לתחילת המופע, ל-67' של "סרג'נט פפר" ולגיל 16.
כשישבתי בקפה מול "אולימפיה" לכתוב את הכתבה הזו, יצאו הרכבים של פול. צנוע וידידותי הוא מנפנף לעשרות אופנועי הפפראצי שרודפים אחריו - ונבלע באורות העיר האהובים. בגיל 65 מקרתני הוא חלק מהדי.אן.איי של דור שלם. הוא מלא אנרגיה, אהבה למוזיקה ורצון עז להעניק לנו רגעי אושר נדירים. כך אני מאמין.
פגישה עם פול עבורי היא כמו שיחה עם מאטיס, או לעבוד בסטודיו של פיקאסו. גאון בתחומו, שהפשטות והגישה הישירה מלווות את הצלחתו כמעט 50 שנה. 23 שירים, 105 דקות של אושר, מים עמוקים, תמונות מחיים שלמים, מסאז' לכל איבר בגוף, והיכרות מחודשת עם סוד הנעורים.
הכותב הוא איש עסקים המשמש יו"ר קבוצת הנדל"ן ניאוסיטי ויו"ר פטרולגז. מגיש תוכנית קבועה ב-Fm 88 בימי ב' ב-22:00. התוכנית הערב תסקר את הקונצרט של מקרתני באולימפיה.