גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

דן זיסקינד (63), המנהל הפיננסי הראשי של טבע , יודע בדיוק איך הוא לא היה רוצה לפרוש מהתפקיד אחרי 31 שנים. הוא לא היה רוצה לצאת מהחדר, לכבות את האור ולצאת לפנסיה כמו פקיד, רק בגלל שהגיעה השעה.

התמונות שרצות בראשו הן מתוך הסרט "אודות שמידט" בכיכובו של ג'ק ניקולסון. תחילתו היא בסצנה בה גיבור הסרט, וורן שמידט, יושב ליד שולחנו במקום עבודתו כאקטואר בחברת ביטוח. הוא מסתכל על מחוג השניות בשעון התלוי על הקיר. כאשר השעון מגיע לשעה 17:00, שמידט יוצא מחדרו אחרי 20 שנה, בפעם האחרונה. הוא מוריד את השם מהדלת, וככה יוצא לפנסיה. מעבר חד מיום עבודה רגיל - ליום הראשון של שארית חייו.

"הרגשתי שאני לא רוצה להיות אחד שאומרים לו: 'טוב, מחר הוא היום האחרון שלך לפני הפרישה'", אומר זיסקינד בראיון מיוחד ל"גלובס". "אני רוצה לנהל את הפרישה שלי, ולא שינהלו אותי. אני חושב על זה כבר די הרבה זמן. תמיד אמרתי שאפרוש אחרי גיל 60, אבל הדינמיקה בטבע לא נתנה לי. רכשנו את סיקור, אחר כך את אייווקס, אחר כך ישראל מקוב, המנכ"ל, פרש. אז איך יכולתי? זה התפנצ'ר לי כמה פעמים. כאשר אפרוש סופית שלמה ינאי, המנכ"ל, יהיה כבר כמעט שנה שלמה בתפקיד. זה כבר זמן יותר הגיוני. אני לא יכול הרי להיות כאן בן-ערובה לנצח. יש גבול".

וכך, זיסקינד, שהצטרף לטבע ב-1976 ונכנס לתפקיד המנהל הפיננסי ב-1977, פורש אחרי 30 שנה בתפקיד. את מקומו יתפוס בן טיפוחיו, הטאלנט שאיתר עוד במאה הקודמת, אייל דשא (55), סמנכ"ל הכספים של צ'ק פוינט . "גם אייל וגם אני רוצים להישאר בחברות שלנו עד שנפרסם את התוצאות השנתיות, שזה בינואר-פברואר", אומר זיסקינד. "אני מאמין שאחרי כן אייל ישתתף יותר בתהליכים בטבע, תלוי כמה מהר צ'ק פוינט תמצא מחליף. התוכנית היא שאני אעזוב במאי, או בסמוך לכך".

מר פיננסים

זיסקינד הוא אחד מסמנכ"לי הכספים המוכרים ביותר בישראל והמוערכים ביותר בקהילה הפיננסית. הוא החל את הקריירה שלו ככלכלן במשרד התחבורה, ונסע לעשות תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת מסצ'וסטס. הוא שב לישראל לתפקיד של אנליסט ("הייתי הראשון בארץ לדעתי") בחברת אינטרנשיונל קונסלטנט, שהייתה חברה בת של לאומי . כיועץ חיצוני היה מעורב במיזוג המשולש הגדול של טבע - בין אסיא וצורי מצד אחד וטבע מצד שני - שלאחריו אלי הורביץ, מנכ"ל אסיא, הפך למנכ"ל טבע למשך 25 השנים שבאו לאחר מכן.

"כשגמרנו את התהליך של המיזוג, אלי שאל אותי: 'למה לא תתמזג גם אתה איתנו?'. שאלתי אותו מה יהיה התפקיד שלי, הוא ענה לי שהוא לא יודע, אז חשבתי שזו תשובה מספיק טובה והצטרפתי", הוא מספר. הורביץ, כיום יו"ר טבע, אמר בהודעת החברה: "תרומתו של דן הייתה קריטית ביצירת ערך עבור בעלי המניות של טבע, ובהפיכת טבע מחברה ישראלית קטנה עם שווי שוק של 37 מליון דולר, לחברה גלובאלית מובילה עם שווי שוק של 34 מליארד דולר. כמובן שדן יחסר לנו מאוד. לאחר כל אותן שנים, דן וטבע חד הם, ולמרות שהוא פורש - דן תמיד יישאר חלק ממשפחת טבע".

זיסקינד מוסיף בבדיחות: "31 שנה אני עושה את אותו התפקיד, קודמתי רק פעם אחת. זה בטח צריך להירשם בספר השיאים של גינס". על פי הערכות, זיסקינד צבר במהלך כהונתו אופציות המוערכות בעשרות מיליוני דולרים.

דשא, תלמידו של זיסקינד, היה משנה שלו, והספיק להיות גם נשיא חברה-בת של החברה לישראל, סגן נשיא בבנק הפועלים ניו יורק, סמנכ"ל פיתוח עסקי בבזק וסמנכ"ל הכספים בסאיטקס, עד שנחת ב-2000 בצ'ק פוינט, ענקית אבטחת האינטרנט והמידע. "מאז שאייל הצטרף", אמר גיל שויד, יו"ר ומנכ"ל צ'ק פוינט, בהודעת החברה, "היה לנו מזל לעבוד עם צוות ההנהלה שלנו, ולהגדיל את מכירות החברה השנתיות מ-250 מיליון דולר ל-700 מיליון דולר. אנחנו מעריכים את היכולות המקצועיות של אייל, ומצטערים שהוא עוזב את משפחת צ'ק פוינט".

וכך יוצא שבתוך שנה מתחלפים שני אנשי מפתח בטבע: מנכ"ל (ינאי בתפקיד מאז מארס) וסמנכ"ל כספים, ששניהם מינויים חיצוניים ש"הוצנחו" לחברה. "אמר את זה אלי, שבכל חברה מתחיל חילוף דורי בשלב מסוים", אומר ינאי. "זו הסתכלות טבעית והיא חלק מהדינמיקה. זה נכון לחברה שהדור המייסד והבונה יעביר את המקל לדור הבא. בעיניי, פחות משמעותי האם המינויים הם חיצוניים או פנימיים, וצריך לראות שמביאים לתפקיד את האנשים הנכונים עם הכישורים הנכונים".

"רוב המנהלים הבכירים שלנו קודמו מבפנים, ויש איזון בין הדברים. הרי אם כל המינויים היו פנימיים, היו שואלים אותנו גם על זה. ואגב, אתכם העיתונאים אף פעם לא שואלים על המעברים שמקבילים למשל למעבר של אייל אלינו. הם נראים טבעיים אצלכם. תתפלאי, זה טבעי גם אצלנו. לגבי דן, תרומתו לחברה היא בלתי רגילה. אבל אל תתבלבלי, דן לא הולך לשום מקום, הוא יישאר חלק מהמשפחה של טבע".

אחרי 108 רבעונים

"כאשר אפרוש, זה יהיה אחרי שפרסמתי תוצאות של 108 רבעונים בנאסד"ק", שולף זיסקינד סטטיסטיקה מן המוכן, כפי שהוא אוהב לעשות. "זה הגיוני לומר: 'מספיק עם המטלה היומיומית הזו'. אפילו אנשים לא אנושיים כנראה נשחקים".

אם לחזור לרגע לשמידט, כאשר פרש התחוור לו שאין לו תחומי עניין כלשהם או תחביבים, וכל שהוא עושה זה לראות טלוויזיה. מהן התוכניות של זיסקינד? "אני לא אחלק את הזמן שלי בין גידול נכדים ובין ללכת לספא", הוא עונה. "אני גם עדיין מתכנן להיות מעורב בטבע ברמה כזו או אחרת, בתור עיסוק לא יומיומי, ואני עוד אדבר עם שלמה ואלי על העניין. אני מקווה שאני אוכל לעשות דברים שלא עשיתי בעבר, או שעשיתי מעט".

כמו?

זיסקינד: "למשל, יש לנו קבוצת חברים שיחד אנחנו מטיילים ב'שביל ישראל'. אני יודע שלוש שנים מראש מתי אני לא יכול לצאת לטיול: לא לפני הרבעון, לא בסופו, לא בזמן תוכנית העבודה, וכן הלאה. כבר ארבע שנים אנחנו עושים את השביל, ואנחנו רק בשליש הדרך, אז אני מאמין שזה יוכל כעת להתקדם. אותו הדבר לגבי טיולים בחו"ל, ששליש מהשנה אני לא יכול לנסוע. אני מאמין שאשמע יותר ג'אז ממה שאני מצליח היום, אעשה יותר פעילות ציבורית, אולי אשתתף במספר דירקטוריונים נוספים על מגדל, נס וסינרון. ואת יודעת מה? זה גם לא נורא אם אני אקום חצי שעה מאוחר יותר בבוקר, ולא אסע בפקקים. אסע רק כשנוח, לא כשמוכרחים".

התעייפת?

"לא. אני לא עוזב עייף, ולכן אני חושב שאעשה הרבה. לפרוש בשיא זו לא רק סיסמה, ומעט אנשים עושים את זה. הרי ברור שאזור הנוחות שלי הוא להישאר בטבע ואולי להוריד טורים קצת. אבל לא רציתי. אני רוצה לצאת מטבע במיטבי, בהנחה שמיטבי לא היה מזמן, ולעשות עוד דברים. אהיה פעיל הרבה שעות, אבל זה יהיה בשעות שאני אבחר פחות או יותר. אני רק מקווה שציפי, רעייתי, תתרגל אליי".

אתה מרגיש כמי שלוקח חזרה לידיים את המושכות על החיים שלו?

"אני מקווה שכן. אני מקווה גם שהן לא ימשכו אותי חזרה. אני רואה את אלי - הוא אמנם פרש, אבל אשתו מעידה עליו שהוא עובד היום קשה יותר מאשר כשניהל את החברה, והוא עבד הרבה שעות אז. ככלל, המשפחה היא דבר מאוד חשוב, היא מאוד עזרה לי לאורך השנים ולא הפריעה לי לעשות את מה שאני רוצה, אבל אני יכול לומר שממש הפקרתי אותה לטובת התפקיד. הזנחתי הרבה דברים לאורך השנים, בעיקר את גידול הילדים, ולמרות זאת יצאו ילדים נהדרים. עכשיו, דווקא כשיש לי דווקא זמן, אז כבר אין לי אותם". זיסקינד הוא אב ליואב (35) ועדי (30).

בשיחה עימו, הוא מקפיד להדגיש את היותו ירושלמי כיותר ממקום מגורים. זהו אופיו, כפי שהוא רואה זאת. "בגלל זה אולי הסתדרתי כל כך טוב עם אלי. יש לנו אופי דומה. יותר מזה, הייתי מקשר את זה גם ל'צופים'. זה מתאים לאווירה בטבע, שהיא של צניעות. הנה דוגמה: כאשר חגגנו ב-2001 את חגיגות 100 השנים לטבע, היה טקס חגיגי בנאסד"ק. עמדנו בטיימס סקוור, על הבניין הוקרן סרט על טבע, ואני זוכר שאמרתי לאלי שהיה יפה יותר אם הייתה כאן איזו כתובת אש ולא אורות ניאון של הנאסד"ק. זה נשמע משונה, אבל הסיפור של הצופים עשה משהו בטבע. גם היום מרגיז אותי כשאני רואה ג'יפים בחניה, והמחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לי היא שהמשרדים שלנו לא נראים מפוארים".

איזה רגש מלווה אותך היום?

"את מצפה ממנהל פיננסי שיהיו לו רגשות? וברצינות, אני לרוב שלם עם החלטות שאני עושה. אני מרגיש שהגיע הזמן לעשות דברים אחרים, לא לחשוב כל היום טבע. חשש? בטוח שלא. אבל לפני כל אי-ודאות מרגישים משהו בבטן. אני עוזב בהרגשה עמוקה של סיפוק, וזו זכות להיות בחברה הזו, גם אם כשהגעתי לכאן בזמנו עוד לא ידעתי את זה".

כבר לפני כחצי שנה החלו להסתובב בשוק הערכות לגבי המהלך. שאלנו אז את דשא בעניין, והוא הכחיש נמרצות. מאחר שהנושא מתבשל אצל זיסקינד כבר מספר חודשים, יתכן שכבר אז לא היה עשן בלי אש. "היו אולי שמועות, אבל גם כשמישהו גוסס מת בסוף, זו הפתעה", עונה על כך זיסקינד באופן ציורי.

תמיד היה ברור שדשא יהיה מחליפך?

"לא. בדיעבד, אפשר לומר ששלחנו את אייל לסטאז' בכמה מקומות כדי שיחזור אלינו. זה יפה לומר שב-1995 אמרתי לו יפה שלום כדי שיעשה סיבוב בכל מיני מקומות ויחזור אלינו, אבל זה לא המצב".

יש לך שני סגנים - ד"ר מולי בן-צבי ודורון בלשר. האם ב-2004, כאשר הם הצטרפו לחברה, לא כיוונת לכך שאחד מהם יחליף אותך ברבות הימים?

"לא הבאתי אותם באופן מוצהר, גם לא כלפיהם, כדי שאחד מהם יחליף אותי, אבל ברור שהם שני אנשים שמלכתחילה היה להם את הסיכוי. זה באמת יכול היה לקרות, אבל היו לאייל כמה נתונים עדיפים, כמו העובדה שהוא היה בעבר בטבע. נכון שטבע השתנתה רבות בשנים האלה, אבל יש דברים שלא, כמו צורת הניהול. היו שלושה מועמדים להחליף אותי, שניים מתוכם פנימיים - מבלי להיכנס לשמות - ואני חושב שלא צריכה לרוץ לאף אחד הדרך. בדור שלי לפחות, לא אצה הדרך לאף אחד, אם כי היום זה קצת אחרת.

"אני מקווה ששניהם ימשיכו בתפקיד. זה חשוב להם, חשוב לטבע וחשוב לאייל. במקור, הבאתי אותם כדי להכין את תקופת המעבר כאשר אפרוש, וגם כי החלטתי לא לעבוד כל כך הרבה שעות ביממה. בפועל, לא עבדתי פחות שעות, אבל אנחנו עובדים היום טוב יותר".

לזיסקינד חשוב לעשות את ההחלפה הרגישה הזו של סמנכ"ל כספים ותיק - לפחות בשוק ההון זהו תפקיד רגיש מאוד - בצורה מנוהלת וחלקה. "גם המעברים של המנכ"לים אצלנו היו יחסית פשוטים", הוא אומר.

הפרישה של מקוב הייתה חלקה?! הרי הכניסה של ינאי לנעליו לוותה ברעש אדיר.

"זה שנכשלנו בתקשורת זה דבר אחד. שם פישלנו בגדול, אני מסכים. אבל בתוך טבע זה היה פשוט מאוד. ההנהלה שלנו מדהימה, וכל מנכ"ל יכול לברך על כך. ההנהלה היא מאוד מקצועית, כמעט בלי פוליטיקה. גם כאשר מישהו רוצה להעביר מסר מאוד אסרטיבי בישיבות, הכול נעשה בשקט. אף אחד לא עולה על אף אחד, לא מעליב. אני שומע סיפורים על חברות בחוץ, ולא מבין איך אפשר להתנהל כך".

היו לך חילוקי דעות עם ישראל מקוב. האם זה חלק ממה שהוביל לפרישה?

"שום דבר פנימי לא זירז את הפרישה. רק אני עם עצמי. זה גם לא נכון לומר שהיו חילוקי דעות. אני מוכן להודות שלא היו לי עם ישראל את אותם קשרים כמו עם אלי, וזה קשור גם במשך הזמן והאישיות, אבל העבודה בינינו הייתה 100%. זה נכון שלא התחבקנו כל בוקר כשבאתי לעבודה ולא בילינו ב-Happy Hour אחרי שעות העבודה, אבל היחסים היו בסדר. מבחוץ ניסו להראות שהם הרבה פחות בסדר, ואני לא זוכר חילוקי דעות רציניים. היום אנחנו בקשר מועט, אבל ישראל שייך לקבוצה מצומצמת ששמעה ממני על העזיבה לפני שקראה על כך בעיתון".

ואיך היחסים עם שלמה ינאי? איך הוא הגיב?

"היחסים הם טובים. לכל אחד מאיתנו יש אופי שונה, הוא יותר מופנם. התגובה הראשונה שלו הייתה חרדה מסוימת, אבל כאחד שהיה הרבה שנים בצבא הוא יודע שכשיש החלטה אין מה להתקשקש מסביב. העובדה שאייל בא ושלמה ראיין אותו ובחר בו, מאוד מקילה על זה".

היו שנים שרצית אתה להיות מנכ"ל?

"לא רציתי אף פעם, וגם אמרתי את זה במפורש. אני חושב שאם הייתי רוצה, יכולתי להיות לפחות מועמד טוב. אדם צריך לדעת מה הוא עושה הכי טוב ולהתקדם משם, ואני נהנה בתחום הכספים. זה אולי לא נראה כך מבחוץ, אבל זו עבודה מאוד מגוונת בייחוד כשמגיעים לרמה מסוימת. נכנסתי לטבע כמו אחד ששט על חסקה, ואני עוזב חברה שהיא נושאת מטוסים. זה הבדל אדיר: חסקה אפשר עם משוט להזיז, אבל כדי שנושאת מטוסים תזוז צריך לתכנן את זה חצי יום מראש".

אמנם רק באמצע 2008 יעזוב זיסקינד את החברה, והרבה יכול לקרות עד אז, אבל את הודעת הפרישה הוא מפרסם כאשר המניה נושקת לשיא כל הזמנים. "אני מקווה שזה לא שיא, אולי שיא בינתיים", הוא אומר. "כשחושבים על המספרים של טבע הם אגדתיים, יצירת ערך שאף אחד לא עשה בארץ. טבע, למרות הכול, היא מניית העם - וזה למרות שכל מה שהמוסדיים בישראל מחזיקים יחד בטבע, הוא בערך מה שאחד או שני מוסדיים גדולים מחזיקים בארה"ב".

"כשגמרנו את תהליך המיזוג של טבע עם אסיא וצורי, אלי הורביץ שאל אותי: 'למה לא תתמזג גם אתה איתנו?'. שאלתי אותו מה יהיה התפקיד שלי, הוא ענה לי שהוא לא יודע, אז חשבתי שזו תשובה מספיק טובה והצטרפתי", מספר זיסקינד, ומוסיף בבדיחות: "31 שנה אני עושה את אותו התפקיד, קודמתי רק פעם אחת. זה בטח צריך להירשם בספר השיאים של גינס"

זיסקינד: "כאשר אפרוש, זה יהיה אחרי שפרסמתי תוצאות של 108 רבעונים בנאסד"ק", שולף זיסקינד סטטיסטיקה מן המוכן, כפי שהוא אוהב לעשות. "זה הגיוני לומר: 'מספיק עם המטלה היומיומית הזו'. אפילו אנשים לא אנושיים כנראה נשחקים"

על היחסים עם שלמה ינאי, אומר זיסקינד: "היחסים הם טובים. לכל אחד מאיתנו יש אופי שונה, הוא יותר מופנם. התגובה הראשונה שלו הייתה חרדה מסוימת, אבל כאחד שהיה הרבה שנים בצבא הוא יודע שכשיש החלטה אין מה להתקשקש מסביב. העובדה שאייל בא ושלמה ראיין אותו ובחר בו, מאוד מקילה"

ינאי: "בעיניי, פחות משמעותי האם המינויים הם חיצוניים או פנימיים, וצריך לראות שמביאים לתפקיד את האנשים הנכונים עם הכישורים הנכונים"

אייל דשא: "אנשים אומרים לי שתמיד ידעו שאחזור לטבע. אבל זה היה רק בראש שלהם"

לאייל דשא, שנחשב לאחד מסמנכ"לי הכספים המובילים בישראל, אין עדיין מחליף. כששואלים אותו אם המועמדים הם פנימיים או חיצוניים, הוא אומר: "ניסיון יפה, אבל לא נדבר על זה בעיתונות. לקחנו מספיק זמן כדי למצוא מישהו שיוכל להחליף אותי בצורה מסודרת ונכונה, ונמצא מחליף ראוי".

איך ההרגשה?

דשא: "ההרגשה לא קלה. אני מאוד מחובר כאן לאנשים, לצ'ק פוינט, מאוד מאמין בחברה, בכיוון שלה ובעתיד. אני גם אוהב לעבוד עם גיל שויד, המנכ"ל, ולומד ממנו כל הזמן. יש כאן צוות מדהים שיהיה לי קשה להיפרד ממנו, אבל מצד שני זה הרי לא שהכריחו אותי. מה שעזר להחלטה היא העובדה שהייתי שם לא מעט שנים, ולכן רמת אי הוודאות שמאפיינת כל מעבר היא קטנה יותר כאן. אבל אין לי ספקות: טבע היא לא אותה חברה שעזבתי לפני 12 שנה. היא גדלה, צמחה ונהייתה מורכבת יותר".

שאלנו אותך לפני חצי שנה על המעבר. זה היה נכון אז?

"לא. לא לפני חצי שנה, לא לפני שנה, אבל אולי לפני חודשיים או שלושה. זה מצחיק, אנשים היום אומרים לי: 'תמיד ידענו שתחזור', אבל זה רק בראש של אנשים. זה לא היה חייב לקרות".