מדינת ישראל נמצאת בתקופת גאות כלכלית שכמוה לא ידעה זה שנים. דווקא בעת כזו, קברניטי המדינה אינם יכולים להרשות לעצמם להתבשם מההישגים מבלי למנף אותם הלאה. במצב הדברים הנוכחי, כשהמשק הישראלי חזק מאי פעם, נוצרה הזדמנות בלתי חוזרת לערוך טיפול שורש במנגנון הציבורי.
המגזר הציבורי במדינת ישראל הוא הגדול במדינה: כ-700 אלף עובדים מתפרנסים ממנו. ההוצאה השנתית לשכר עובדי המגזר הציבורי בישראל עומדת על 90 מיליארד שקל. השגשוג במשק הישראלי הביא למצב שבו שוק העבודה הוא "שוק של עובדים". המעסיקים משוועים לידיים עובדות, המשכורות הולכות וגדלות, והנהנים מהמצב הם עובדי המגזר הפרטי. במגזר הציבורי, לעומת זאת, סטגנציה. מדי כמה שנים ההסתדרות משביתה את המשק ומשיגה תוספת שכר של אחוזים בודדים, והממשלה מצידה, קונה שקט תעשייתי לעוד שנה.
זוהי הכרוניקה של הפער גדל והולך בין המשכורות במגזר הציבורי למשכורות במגזר הפרטי, ועם המשך השגשוג הכלכלי הפער הולך והופך לבלתי נסבל. המרצים וגם המורים שובתים כבר כמה שבועות, ולא מן הנמנע שנזכה בחודשים הקרובים לשביתות מצד אירגונים נוספים. ועוד דבר: תנאי השכר הקורצים במגזר הפרטי רק מביאים למצב שבו במגזר הציבורי יישארו העובדים בעלי יכולת בינונית ומטה.
כל אלה מביאים למסקנה בלתי נמנעת כי יש לבצע שינוי עמוק ודחוף במגזר הציבורי. דרוש רה-ארגון מקיף שיביא לרענון השורות, וימשוך אליו, או ישאיר בו, רק כוח אדם איכותי ויעיל. לצורך כך, יש להביא לפרישת עובדים מאסיבית מהמגזר הציבורי. תהליך כזה צריך להוביל משרד ראש הממשלה, ביחד עם משרד האוצר וההסתדרות. בכל משרד ממשלתי תוקם וועדה מצומצמת שתורכב ממנכ"ל המשרד, נציג ועד העובדים, נציג נציבות שירות המדינה והיועץ המשפטי. הוועדה תבחן במהירות את אגפי המשרד, תאתר את הפונקציות המיותרות ואת העובדים שאינם יעילים ותחליט על פרישתם. אין מדובר בפרישת עובדים לפי מפתח גיל, אלא בתהליך שבו הקריטריונים הקובעים יהיו הצורך באותה משרה ו/או רמת תפוקתו של העובד הספציפי.
על מנת למנוע פרישת עובדים טובים, או השארת עובדים בעלי השפעות פוליטיות, תינתן זכות וטו לכל מנכ"ל משרד ממשלתי בנוגע לעובדים ממשרדו, והכול תחת עינה הפקוחה של הוועדה.
העודף התקציבי שהצטבר בקופת האוצר בשנה האחרונה ינוצל להענקת תנאי פרישה משמעותיים. במקביל, העודף התקציבי שייווצר בעקבות פרישת העובדים ינותב להעלאת שכר דרמטית במנגנון הציבורי. כך תובטחנה משיכת כוח אדם איכותי מחד, ומניעת בריחתם של הטובים למגזר הפרטי מאידך.
יישום המהלך בהשתתפות ההסתדרות אינו פנטזיה, מכיוון שיש בו רק רווח לכל הצדדים. העובדים שיפרשו יוכלו להיקלט במגזר הפרטי, בתנאי השוק הטובים היום, והמנגנון הציבורי יהיה רזה, יעיל, רענן ואיכותי יותר. במדינה עתירת סיכונים ובעיות כישראל שיפור כלכלי הוא משהו שקשה להשיג וקל לאבד. קפיאה על השמרים היא הליכה לאחור. חשוב לנצל את הגאות הקיימת לביצוע מהלך הכרחי שישפר אחת ולתמיד את אחד המנגנונים הגדולים, החשובים והיקרים במדינה.
הכותב הוא שותף מנהל במשרד רו"ח ליאון, אורליצקי ושות', שימש בעבר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה וכיו"ר רכבת ישראל