"טייס אוטומטי" - ובמילים אחרות: אנחנו בכלל לא ביקשנו, זה עניין אוטומטי - הוא התירוץ המוכר, הנדוש והמתחכם של השרים, השופטים, חברי הכנסת, בכירים, מנכ"לים וצמודיהם, שקיבלו זה עתה העלאת שכר נאה במיוחד. כך, בהתקרב חודש ינואר, הם מגינים על עצמם (אם הם בכלל טורחים) מפני הביקורת והבוז נוכח העובדה, שמול גלי הנדיבות הללו לא נמצאה יכולת וקופה לממש את ההתחייבות לבצע פעימה שלישית ולהעלות את שכר המינימום ב-140 שקל.
הליך הפיך
שרי ישראל, חברי הכנסת שלה, כולל רוב רובם של ה"חברתיים" בקדימה, עבודה, ש"ס, "גמלאים" וקרוביהם הדברנים האחרים, הצביעו בעד דחייה של ההעלאה בשבעה חודשים, ל-1 ביולי 2008.
מובן שיש באמתחתם נימוקים הגיוניים וכלכליים, למשל שבין כה וכה בחודש אפריל יתבצע עדכון שכר המינימום על-פי 47.5% מהשכר הממוצע במשק. תירוץ כמו-כלכלי, אבל די עלוב אם שמים לב באילו סכומים באמת מדובר.
שכר המינימום החודשי, ליום עבודה מלא, עומד היום על 3,710.18 שקל. תוספת 140 שקל, שהם בקושי עלות ארוחה למשפחה צנועה ושומרת דיאטה, בכל זאת משמעותית למי שמקבל שכר כזה.
העלאת שכר השרים, השופטים, הח"כים והמנכ"לים באלפי שקלים לאחד, גם אם היא הליך ביורוקרטי שהוא לכאורה אוטומטי - הצמדה לשכר הממוצע במשק או הצמדה למדד - איננה עניין טרמינלי, לא מטאור שנופל על כדור הארץ. זהו הליך הפיך. אפשר כך - ואפשר אחרת. אם רוצים. מדובר במי שאמורים להיות מנהיגים ומשפיעים בעלי מעמד, עמדה וכוח. מדובר בכאלה שביכולתם, ויש בידם הכלים, לשנות הרבה דברים, אפילו את התירוץ החבוט והנדוש הקרוי טייס אוטומטי.
האנשים הללו - החל מנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, דרך ראש הממשלה אהוד אולמרט, יו"ר הכנסת דליה איציק, מנכ"ל האוצר ירום אריאב וכלה בכל האחרים - יכולים, אם רק ירצו, להודיע כי הם מוותרים על העלאת השכר הנוכחית, בגובה של כמה אלפי שקלים, בתנאי שהכספים הללו משמשים בסיס ראשוני להעלאה הצנועה של שכר המינימום. וזה ניתן לביצוע.
הלאה, לספין הבא
לפני שנה היה אירוע דומה. השרים, השופטים, הח"כים, המנהלים הכלליים קיבלו העלאה; ממול כמובן קוצצו התנאים לאוכלוסייה הנזקקת. ראש הממשלה ושר האוצר דאז, אברהם הירשזון, הודיעו כי יארגן ויתור כללי מרצון על התוספת. זה הגיע לכנסת, התמוסס - ונדם. ראש הממשלה לא פעל ליוזמת חקיקה, בין של הכנסת ובין של איזשהו חבר בכנסת, לא קידם דיונים וקריאות במליאה. הוא זכה בכמה כותרות "חברתיות" והמשיך הלאה. לספין הבא.
עכשיו שוב, כמנהג המדינה, בכירי השירות הציבורי חוגגים העלאות שכר, על חשבון אחרים (שהרי ככלות הכל מדובר באותה קופה, אם מרוקנים אותה מצד אחד, לא נשאר עבור הצד השני), ומשתכרי שכר המינימום נאנקים בלי יכולת לקבל העלאה מינימלית.
בדיוק עכשיו, אחרי המתנות, ואחרי שתקציב המדינה אושר בוועדת הכספים, התעוררה קבוצת חברי כנסת המבקשת לחזור בה ולהוביל מהלך להחזיר את הפעימה השלישית של שכר המינימום למועדה הנקוב, דצמבר 2007. על חשבון מה ומי? על זה אין להם מענה.
זה המקום שבו יכול לקום מנהיג. אחד שיאמר: אני הראשון שמוותר לטובת אחרים. אני הח"כ מגיש הצעת חוק לוויתור וולונטרי על ההעלאה לעצמי בעבור משתכרי שכר מינימום, ואני רוצה לראות מי לא יצטרף אליי.
יותר טוב, אני אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, מודיע בזאת על ויתור מרצון לתוספת בשכרי. כל השרים ירוצו אחריו, חברי הכנסת גם, לשופטים (בתקווה) לא יהיה נעים והם יוותרו, ולמנכ"לים לא תהיה ברירה. ראש הממשלה אולמרט יקנה את עולמו החברתי.