יש לקוות שהאייטם שלהלן לא יסבול מבעיות בדקדוק: ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת קיימה אתמול דיון לא שגרתי, שלא עסק בשביתה בוערת, בענייני תקציב או בנושאים שוטפים אחרים, אלא במצב הלשון העברית. הסיבה הרשמית הייתה ציון 150 שנה להולדת אליעזר בן יהודה. בדיון השתתפו גם צאצאיו של בן יהודה, וכן תומכי ומתנגדי הסלנג. בסופו של דיון, החליטה הוועדה כי יש להוסיף יחידת עברית למקצוע בבגרות - אך ספק אם שרת החינוך תיענה לכך, לאור מגמתה לצמצם את היקף החומר הנלמד לבגרות.
אז מה בן יהודה היה חושב על העברית במאה ה-21? "אני מאמין שבן יהודה היה מוכה בהלם לו היה רואה מילון של ימינו", אמר הלשונאי ד"ר מוטי רוזן. "השפה נצטמצמה, והיא נרמסת ברגל גסה. הוא, שטיפח כל-כך את המבטא הספרדי בעיצור השמי, ודאי היה נדהם למשמע העיצורים המעטים שנותרו בלשוננו. גננת הופכת היום את ילדיה לקופים, באומרה שהם 'קופים מקור'. מילים כמו 'סבבה', 'אחלה', 'פדיחה', הפכו שמישות גם בקרב שדרני רדיו, שחותמים שידור ב'יאללה ביי' - המילה הראשונה מקורה בערבית, והשנייה באנגלית".
מבחינת העיתונאי רוביק רוזנטל, שעוסק לא מעט בלשון העברית, השימוש בסלנג לא סותר את חזון העברית. רוזנטל ייחס את החשש מהיעלמות השפה העברית לגלובליזציה: "אפילו איתמר בן אב"י התגאה בספרו במילות סלנג שהמציא. ההכרזה שעברית תהיה נקייה מלועזית נכשלה כבר מראשיתה. המילים 'קלאסי', 'פופולרי', 'רלבנטי' השתלבו בשפה, ונוצר איזון יפה בין הסלנג, הלועזית והעברית". רוזנטל הוסיף כי "חסרות לנו תיבת התהודה התלמודית וההישענות על ביטויים מהמקורות, שהיו קיימות פעם. יש למצוא דרך להפיכת השפה לאטרקטיבית יותר, אולי באמצעות לימוד הסיפורים שמאחורי הניבים והביטויים".
ספק אם "תחזוקת" השפה העברית תוכל להסתמך על בית הספר בלבד. איתמר חובב, נינו של אליעזר בן יהודה (ואח של גיל חובב), אמר כי הוא סבור שערוץ טלוויזיה ציבורי, שמדברים בו עברית נכונה, יעשה את העבודה, הרבה יותר מלימודי דקדוק בבית הספר, והתוודה שאפילו בביתו לא שרתה חיבת דקדוק יתרה: "אנחנו למדנו שפה מתוך דיבור בבית, ולא מתוך לימוד מסודר. הנחו אותנו בצורה מפורשת שהדיבור אינו חשוב, והסלנג - 'על הכיפאק'. הדבר החשוב היה שנדבר בעברית. שניים ושתיים כן היה חשוב, עושר השפה היה חשוב, אך דקדוק היה שנוא עלינו".