*קרין גורן, 31, קונדיטורית ומנחת התוכנית "סודות מתוקים" בערוץ 2, בכלל רצתה להיות רופאה. היא למדה כימיה, פיזיקה וביולוגיה, והייתה נחושה לעמוד בדרישות המקצוע התובעני הזה. אלא שהמציאות קלקלה את הפנטזיה. "בדיוק עברתי לגור עם רונן, בעלי, וההתמסרות לקריירה רפואית נראתה לי בלתי אפשרית", היא מספרת. "לא הצלחתי להרים את הראש מעל המינוס. רונן השתחרר מקבע, החליט ללמוד מחשבים והתקבל לאורט בכרמיאל. חיפשתי איך להתפרנס ולא איך ליהנות מהעבודה, והצטרפתי אליו ללימודי הנדסת תוכנה. אחרי חודש הבנתי שזה לא בשבילי. סיימתי את השנה, עברתי לגור במקרר והעליתי 20 קילוגרם".
נשמע כבד. מה הלאה?
"נרשמתי לקורס תכנון אתרים וגם זה לא תפס. רונן חלם להיכנס להיי־טק ולעשות אקזיט מטורף בגיל 40, אבל הבנו שזה לא קורה. הוא תמיד אהב לבשל והחליט להיות שף. מכיוון שהמטבח היה תפוס, התחלתי להשתעשע באפייה כתרפיה. מצאתי חצי משרה בחברת היי־טק שקרסה מאז, ובפיצויים שקיבלתי, 5,500 שקלים, החלטתי להירשם לעשרה מפגשים עם הקונדיטור הנס ברטלה. להגיד הארה זה רוחני מדי, אבל במפגש הראשון הייתה לי תחושת הקלה. אהבה ענקית למקצוע. הנס הוא הגורו שלי עד היום. כשהקורס הסתיים לא ידעתי מה לעשות עם המתנה הזאת".
לא תכננת להפוך את האפייה למקצוע?
"איזה תכנון? לא הייתי בטוחה שאני טובה בזה. ניסיתי להכין עוגות, חילקתי פלאיירים, עשיתי טעימות אצלי בבית, אפילו פתחתי פעם דוכן ביריד בקניון בחיפה, ולא מכרתי שום דבר כי באותו יום ירד גשם ובקושי באו אנשים. אני גרועה בלשווק את עצמי".
למה?
"יש משהו לא נוח בלומר 'תראו איזה טעים'. אני עובדת על כל הקטע העסקי, זה שריר שאני מפתחת".
אז מי מנהל בשבילך את העסקים?
"בענייני הטלוויזיה יש לי סוכן, שאני נותנת לו בחדווה את האחוזים שלו. הצוות שלי כולל את רונן, שאחראי על כל הצד הטכני והעסקי, רואה חשבון, ואמא שלי ואחותי שמנהלות את החנות שפתחתי בחיפה. בקטע המקצועי אני צנטרליסטית, פרפקציוניסטית, לפעמים בגועל, אבל אני לא יכולה אחרת".
במגזין "על השולחן" נתנו לך את הדחיפה שהיית צריכה. איך הגעת לשם?
"מצאתי שם משרה כמתכנתת, ופעם בחודש, כשהייתי מגיעה לאסוף את הצ'ק שלי, הייתי מביאה עוגיות. בשלב מסוים הם ביקשו ממני כתבה על העוגיות. הכנסתי לשם מתכון של אמא שלי, של הדודה ושל רות סירקיס. הזמנתי ספרים באינטרנט, כי לא היו כמעט ספרי אפייה בעברית, ולמדתי לבד. בהמשך מוניתי לעורכת האפייה".
מתי החלטת להפוך את הקונדיטוריה לקריירה?
"כשקיבלתי הצעה לעבוד כמפתחת מתכונים ב'לחם ארז'. הייתה לי אמנם פינה עם מיקסר ביתי ששם הייתי עורכת את הניסיונות, אבל ראיתי איך זה לעבוד עם כמויות גדולות. זאת הייתה נקודת המפנה השנייה שלי".
כמעט נשברת באותה תקופה. לא כך?
"כן, כי נסעתי כל בוקר מכרמיאל לנתניה בשש בבוקר והייתי חוזרת אחרי השקיעה. זה היה קשה פיזית, אבל אז הבנתי שהכיוון שלי הוא כתיבה ופיתוח מתכונים".
והשכר?
"הרווחנו ביחד בקושי 6,000 שקלים, וקרענו את עצמנו. החלטנו לעבור למרכז. שמעתי על אודישנים לתכנית בישול בערוץ 10 ובערוץ האוכל, וחיים כהן, שהיה העורך של התוכנית נתן לי לעשות את 'מדריך האפייה'".
לא הסתפקתם בזה, את ובעלך.
"החלטנו להוציא ספר ("סודות מתוקים") כמו שאנחנו רוצים, עם DVD, צילום של כל מתכון, וכתיבה ידידותית. לקחנו לשם כך מההורים הלוואה של 200 אלף שקל. רונן התעסק עם ההפקה, העיצוב והצילום היו של חברים. בהמשך התקשרנו 144 וביקשנו את המספר של סטימצקי, כדי שמישהו יפיץ לנו אותו. הם האמינו בנו ונתנו לנו חלונות ראווה ותצוגה בולטת, ואני ורונן נסענו עם אוטו עמוס ובמשך חודש דפקתי על דלתות וחילקתי את הספר".
איבדת את הבושה.
"רעדתי כל פעם, אבל מה שיכול היה להיות שואה כלכלית מבחינתנו, הפך להצלחה מטורפת. עברנו את ה־50 אלף שקל".
מה גרם לך לחזור לטלוויזיה?
"רצינו תוכנית טלוויזיה ברוח הספר, וב'רשת' הרימו את הכפפה. לפני פחות מחודש התוכנית עלתה לאוויר".
והכסף?
"המצב הרבה יותר טוב. בשבילי זה רוגע נפשי, כי כבר הייתי בקטע של לעשות חשבונות כשהלכתי לסופר. אני רוצה עוד ספר, בית ספר לאפייה, סניפים לחנות, כסף יאפשר להגשים הכול ולהגיע לפסגת הקריירה, שאני שמחה להגיד שאין לי מושג מה היא תהיה". ¿
liat12@bezeqint.net