גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

סגן נשיא המחוזי בת"א ומנהל המחלקה האזרחית בו, יהודה זפט, הוא השופט שרוב עוה"ד המופיעים בבתי המשפט היו מעדיפים שלא להופיע בפניו. קשה לומר שהבחירה בזפט מפתיעה. זפט (66) אמנם עסק בפרקטיקה ואשתו אפילו עובדת כעורכת דין גם היום, אבל רוב עורכי הדין מרגישים שאין להם אוזן קשבת אצלו. אולי זה בגלל הזמן הרב שחלף מאז מונה לשפיטה (1976).

בתחילת דרכו כשופט עסק זפט בענייני משפחה, שנידונו במחוזי לפני שהוקמו בתי המשפט למשפחה. אחר כך עבר לעסוק בעניינים אזרחיים, ובעיקר בבקשות לסעדים זמניים וצווי מניעה, בתיקים אזרחיים ומינהליים. "זפט ידוע כשופט חד-משמעי ולא מפשר", מעיד עליו קולגה במחוזי. עורכי דין המופיעים בפניו תדיר מעידים שהוא נחשב לשופט דעתן וקשוח, שיודע לכפות את דעתו. הוא בקיא מאוד בדין, אך לעיתים הוא "רץ מהר מדי" ומקצר הליכים.

זפט נחשב לשופט מאוד פיקח, מיומן, ענייני וחרוץ, "שיודע לחתוך דברים", ושמסוגל לתת פסק דין מיד בתום דיון, עוד לפני שעורכי הדין מספיקים להגיע למשרד. יש שיאמרו, שלפעמים הוא יעיל ומהיר מדי. כנראה שרובם משתייכים ל-21% שבחרו בו לשופט הפחות אהוד. לא מעט עורכי דין חשים באחרונה שהוא ונרגן יתר על המידה. גם כמה מהקולגות שלו סבורים שהעייפות כבר ניכרת בהתנהלותו. תומכיו אומרים שעוה"ד לא אוהבים את העובדה שהוא "חותך עניינים לגופו של עניין בלי לעשות טריקים". הקולגות מעידים ש"בעליון מאוד מעריכים את ההחלטות שלו, כי הוא לא מפחד מאיש. הוא גם לא מחפש להיות פופולרי, להופיע בעיתונים או להתקדם".

הרחק אחרי זפט ניצבים השופטים מנחם רניאל (שלום חיפה), משה אלטר (שלום עכו) ושמואל ברוך, שהיה סגן נשיא השלום ברמלה ואחר כך מונה לרשם ולשופט מחוזי בת"א, ומוגדר ע"י עורכי דין לא מעטים כ"קפריזיונר". "הוא האיש הכי לא צפוי במערכת", מעיד עו"ד. לגבי רניאל ואלטר, הטענות הן ליחס לא נאות כלפי עורכי הדין.

סגנית נשיא השלום בת"א, מיכל שריר, לא תשבע נחת מתוצאות הסקר, בוודאי לא בשעה שהיא מנהלת מאבק מול הנהלת בתי המשפט, על העברתה מניהול בית המשפט בהרצליה. גם השופט אריאל בן-ארי אטינגר מבית המשפט למשפחה בר"ג, יצחק מילנוב מהשלום בירושלים ודליה גנות שהיתה בשלום בראשל"צ וקודמה למחוזי בת"א, זוכים ל-4% "רעים" של חוסר אהדה. 45% מבעלי הדעה נקבו בשמות שופטים אחרים.

44% מעורכי הדין שעוסקים בליטיגציה, אגב, לא הצליחו לומר מול איזה שופט לא היו רוצים להופיע. מעניין לציין, שלא נמצא הבדל מובהק בשאלה זו בין תשובות עורכי הדין הצעירים לוותיקים או בין עורכי הדין לעורכות הדין. הבדלים מובהקים נמצאו רק בפילוח לפי מחוזות. עוה"ד במחוז ת"א לא אוהבים שופטים תל-אביבים - זפט (15%), שמואל ברוך (7%), אריאל בן-ארי (5%) ומיכל שריר (5%); הירושלמים הכניסו חזק את מילנוב לרשימה עם 33%, כשאחריו זפט עם 22%.

עורכי הדין ממחוז צפון לא אוהבים את בן-ארי (10%), זפט (10%), נילי מימון (10%), ג'ורג' אזולאי (10%) ותאופיק כתילי (10%). במחוז חיפה: מנחם רניאל (21%), משה אלטר (15%), מיכל שריר (6%), שמואל ברוך (6%) ותאופיק כתילי (6%). ואילו במחוז דרום - משה אלטר (15%), ג'ורג' אזולאי (8%), דליה גנות (8%) ותאופיק כתילי (8%).

השופט האהוד: הילה גרסטל - עלתה כמטאור בשמי המשפט

נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, הילה גרסטל, היא השופטת שעורכי הדין מעדיפים להופיע בפניה. בחירתם של 21% מהפרקליטים בעלי הדעה הציבו אותה במקום הראשון. שני לה, בפער לא מבוטל, שופט המחוזי בחיפה יצחק עמית, עם 11% ששווים לפחות כפליים, משום שהרבה פחות עורכי דין מופיעים בפניו, בהיותו בחיפה.

הילה גרסטל נחשבת לאחת השופטות המוכשרות במערכת, שעלתה כמטאור בשמי המשפט וכן לבעלת מזג שיפוטי. היא דנה בעיקר בהמרצות פתיחה וכן בערעורים אזרחיים (כדן יחיד ובהרכב). אומרים עליה שהיא פקחית, רהוטה ובעלת מזג שיפוטי נעים וראוי. עם זאת, יש הסולדים מה"פושריות" שלה. בקהילה נשמעות טענות מצד רבים שגרסטל לומדת את התיק היטב ומגיעה לדיון עם דעה מגובשת וגישה של "יודעת הכל". לכן, היא לוחצת אפילו בשלב מקדמי על הצד ה'חלש' בעיניה להתקפל, לחץ שנתפס בעיני עוה"ד כלא לגיטימי.

די אם נזכיר אם פרשת השופט צבי כספי, שבשורת החלטות שנחשפו ב"גלובס" הטיח ביקורת בהתנהלותה של גרסטל, שלטענתו סוגרת תיקים בקבלנות כדי לנקות שולחן.

גרסטל היתה יכולה בקלות להיות במקומו של השופט זפט, בראש רשימת השופטים ה"לא אהודים". שניהם מגיעים מוכנים מאוד לדיון כשהם מכירים את התיק על בוריו. כמו זפט, גם גרסטל קצרת רוח ואין לה כוונה לתת לעורכי דין ל"בלבל" לה את המוח בטיעוני סרק. "הם תאומים סיאמיים, שניהם באים עם דעה מוכנה", אומרים בקהילה. אבל לגרסטל יש נוסחת קסם, שמבדילה אותה מזפט. "היא 'דורסת' לא פחות ממנו, אבל עושה זאת בנחמדות מדהימה, ומוציאה אותך עם הרגשה טובה".

השופט יצחק עמית נחשב לשופט בעל מזג שיפוטי נדיר, קשוב ואמפתי, המשלב הן משפטנות ברמה גבוהה והן יעילות והספק. במשוב השופטים של 2002 קיבל את הציון הנדיר 4.8 מתוך 5. כבר בתחילת הדרך הוא נחשב להבטחה, וכבר כשופט שלום היו שהחשיבו אותו כמועמד ודאי לעליון. לכן, אולי, מסלול הקידום שלו היה מהיר. באחרונה פורסם שמו ברשומות כמועמד לעליון, וגם הקולגות שלו סבורים שזו רק שאלה של זמן עד שיגיע לשם.

למקום השלישי (7%) הגיע רשם ביהמ"ש המחוזי בת"א, איתן אורנשטיין, שנחשב ל"כוכב עולה" אהוד ויעיל. "הוא שופט טוב, ענייני מאוד ונבון", אומרים בקהילה. "הוא עסק כעו"ד בתחומים בהן הוא דן והוא מכיר את הפרוצדורות".

במקום הרביעי, באופן מפתיע משהו, ניצבת שופטת הפירוקים התל-אביבית, ורדה אלשיך, עם 5%. אלשיך לא נחשבת שופטת קלה עבור לא מעט עורכי דין. אופייה הסוער והטמפרמנטי נחשף באולמה פעם אחר פעם. "היא אומרת מה שהיא חושבת, רק לא בטוח שהיא חושבת על מה שהיא אומרת", אומרים בקהילה. למרות שגם היא נחשבת לחסרת סבלנות כלפי עורכי דין שאינם מגיעים מוכנים לדיון או שמנסים "לסבן" אותה בטיעוני סרק, מסתבר שהקהילה סולחת לה ומעריכה את מקצועיותה ויעילותה. "אם בודקים את מאזן היכולת בהשוואה למזג, הוא נוטה בצורה מדהימה לחיוב".

באופן צפוי, היו הבדלים מובהקים בין המחוזות בשאלה זו, כאשר עוה"ד נטו לבחור שופטים מהמגרש הביתי. התל-אביבים בחרו בגרסטל ואורנשטיין, החיפאים בעמית ואלשיך, הירושלמים ביעקב צבן, גרסטל ואלשיך, הצפוניים בשאהר אטרש (מחוזי נצרת) ותאופיק כתילי, והדרומיים בנחמה נצר (שלום קריית גת), גרסטל ועמית.

השופט היעיל: הילה גרסטל - כבר ב-10 בבוקר האולם ריק

עורכי הדין מעדיפים שופטים יעילים. זו המסקנה מחיבור תשובותיהם לשאלה מי השופט שאתה מעדיף להופיע בפניו ולשאלה מי השופט היעיל ביותר שהופעת בפניו בשנה האחרונה. שלושת השופטים הראשונים זהים בשתי השאלות: הילה גרסטל (אם כי כאן באחוז גבוה יותר - 29%), יצחק עמית (באחוז נמוך יותר - 8%) ואיתן אורנשטיין (6%).

עם זאת, רק נתון אחד מכשיל את המסקנה האמורה: בחירתו של השופט יהודה זפט כשופט שעורכי הדין היו מעדיפים שלא להופיע בפניו, וזאת למרות שאין חולק על יעילותו ומקצועיותו של זפט.

הבחירה בגרסטל כשופטת היעילה מובנת בהחלט. היא בעלת מרץ ויוזמה, מחמיא לה קולגה. בקהילה מעידים ש"היא מתחילה דיונים ב-7:00 בבוקר ובשעה 10:00 האולם אצלה כבר ריק. במחוזי בת"א היא סגרה עשרות המרצות פתיחה בבוקר אחד". גרסטל מאוד פושרית, היא לוחצת על הצדדים להתפשר או למשוך ערעור, הוא מוסיף. "אבל אם זה לא מצליח והיא יושבת לכתוב פסק דין, לזכותה ייאמר שהיא עניינית ולא מקובעת למה שאמרה. היא גם לא תזקוף לחובתך את סירובך להתפשר".

גם בקרב השופטים הדעות ביחס לגרסטל חלוקות ונעות בין אוהבים מאוד לבין סולדים מאוד. "היא גומרת תיקים רק בדרכים ערמומיות", אומרים מתנגדיה. "היא מביאה את הצדדים להסכמות, העיקר שלא לתת פסק דין. שופט טוב הוא שופט שמסיים סכסוך ולא מסיים תיק. גרסטל לא מסיימת סכסוכים, אלא מגלגלת אותם".

יצחק עמית נחשב לשופט אנושי וצנוע. לפני שמונה לשפיטה עבד כעו"ד בתחום האזרחי-מסחרי והוגדר כ"תוכנת חיפוש משפטית אנושית". אחד הקולגות מכתיר אותו כ"גאון קטן שאין ספק שיגיע לעליון".

כשופט שלום ובתחילת הדרך במחוזי עסק עמית בתחום האזרחי, אבל אחר כך עבר הסבה לתיקים פליליים וישב בהרכב פשעים חמורים. הוא מיד התבלט ביחס לחבריו בהרכב, יצחק דר ויצחק כהן, והותיר את הפרקליטים המופיעים מולו פעורי פה. "הסניגורים חששו מחוסר ניסיונו בתחום הפלילי, אבל הוא תפס מהר מאוד את העניין, ובתוך זמן קצר החל לנהל תיקים פליליים בצורה מעוררת הערכה", מספרים עליו בקהילה. "הוא אדם מאוד נבון ועם מזג שיפוטי ראוי מאוד להערכה".

במקום הרביעי והחמישי ניצבים השופטים שאהר אטרש (מחוזי נצרת) ויעקב כהן (ביהמ"ש למשפחה כפר סבא) עם 4%. אחריהם אסתר שטמר (מחוזי מרכז), ד"ר דרורה פלפל ועפרה ורבנר (ביה"ד האזורי לעבודה חיפה) עם 3%.

גם כאן, כצפוי, נמצא הבדל מובהק בין עורכי דין ממחוזות שונים. בעוד התל-אביבים בחרו בגרסטל ואורנשטיין, החיפאים בחרו בעמית ו-ורבנר והצפוניים באטרש וגרסטל. התוצאות בקרב עוה"ד ממחוז דרום הן המעניינות ביותר: אסתר שטמר (27%), הילה גרסטל (13%), אבירה אשקלוני (ביהמ"ש למשפחה קריית גת - 13%) ודרורה פלפל (13%). אגב, לידיעת השופטים הירושלמים, עורכי הדין במחוז כנראה סבורים שאתם לא יעילים מספיק. זהו המחוז היחידי בו איש מהמדורגים ראשונים אינו מכהן במחוז. הירושלמים בחרו בגרסטל, עמית ויעקב כהן.

אקדמאי לעליון: מיגל דויטש - אופק אקדמי רחב

מינויו של איש אקדמיה לשופט בעליון נראה כרגע לא ישים, בעיקר בשל תפיסת עולמה של הנשיאה דורית ביניש. ובכל זאת, מבין ארבע השמות שפורסמו ברשומות כמועמדים בעת עריכת הסקר, מעדיף ציבור הפרקליטים את פרופ' מיגל דויטש, מומחה למשפט אזרחי ודיני קניין מאוניברסיטת ת"א, ששימש כחוקר הראשי של ועדת הקודקס האזרחי.

דויטש זוכה לתמיכת 38% מבעלי הדעה, ובעבר זכה לתמיכתו של נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרן ברק. למרות שהוא מאוניברסיטת ת"א, כמו פרופ' דניאל פרידמן, אין כרגע ודאות שהשר יתמוך במינויו. עם זאת, נראה שהוא מקובל גם על הנשיאה ביניש, הגם שתחום התמחותו אינו משפט חוקתי.

דויטש נחשב לחוקר אקדמיה מובהק, בעל אופק אקדמי ואינטלקטואלי רחב. מתנגדיו אומרים, שהוא מנותק לחלוטין מהפרקטיקה ושאדם שמעולם לא הביע עמדה בעניינים ציבוריים בוערים, אינו בנוי להכרעה בבג"צים הרי גורל.

אחרי דויטש, באופן מפתיע משהו, ניצב פרופ' שלום לרנר, מומחה לדיני שטרות, אמצעי תשלום ודיני קניין מאוניברסיטת בר-אילן, שקיבל 22%. מיקומו של לרנר מפתיע, בהיותו איש אקדמיה רחוק מתקשורת, שאינו מתראיין או מפרסם כמעט מאמרים בעיתונות הרחבה. עם זאת, עבודתו המחקרית של לרנר מוערכת מאוד, וספריו ומאמריו בתחומי התמחותו מצוטטים רבות בפסיקת בית המשפט העליון.

כמעט צמוד ללרנר ניצב פרופ' רון שפירא, מומחה למשפט פלילי המשמש כיום כיועץ במשרד ד"ר יעקב וינרוט. שפירא, שקיבל 21% כיהן בעבר כדיקאן הפקולטה למשפטים בבר-אילן. ככל הידוע, הוא זוכה לתמיכת השר דניאל פרידמן ושלושה חברי ועדה נוספים. פרופ' מני מאוטנר, מומחה לתורת המשפט ודיני חוזים ושטרות, אף הוא מאוניברסיטת ת"א, זוכה לתמיכת 19% מעורכי הדין בעלי הדעה. מאוטנר, ששימש אף הוא בעבר כדיקאן הפקולטה למשפטים בת"א, נחשב למועמד מטעם השר פרידמן.

עורכי הסקר מציינים, שנמצא הבדל מובהק בין עורכי דין לבין עורכות דין בשאלה זו. בעוד הגברים העדיפו את דויטש, שפירא, לרנר ומאוטנר, עורכות הדין העדיפו את דויטש, מאוטנר, לרנר ושפירא.

גם בפילוח לפי מחוזות נמצאו הבדלים מובהקים. דויטש אמנם כבש את כל המחוזות, למעט מחוז חיפה בו זכה רון שפירא. אולם מאוטנר למשל היה חזק בת"א ובחיפה, שם היה שני, לעומת מחוזות צפון ודרום שם סיים אחרון.

שופט מחוזי לעליון: דוד חשין - יסודי ועצמאי

בימים שבהם שר המשפטים ונשיאת העליון מתקשים להסכים על שופט מחוזי שימונה בהסכמה לעליון, עוה"ד מביעים את עמדתם בצורה ברורה: הם רוצים את דוד חשין (27%) ודבורה ברלינר (25%). אחריהם מדשדשים השופטים עוזי פוגלמן (היחידי שביניש ופרידמן מסכימים לגביו) ויהונתן עדיאל עם 14% כל אחד. לעומת מועמדים אלה של ביניש, שלושת המועמדים של פרידמן זוכים לתמיכה קלושה: ניל הנדל עם 9%, יהודית צור עם 7% וספי אלון עם 4%.

פוגלמן (54) מהמחוזי בת"א כיהן כמנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עסק רבות במשפט מינהלי וכשופט היה בין מייסדי המחלקה המינהלית במחוזי בת"א. "הוא איש מקצוע נטו", אמרה עליו ביניש בעבר. "הוא אחד המומחים הבאמת טובים כיום למשפט מינהלי וחוקתי. הוא סופר, גם בנועם הליכות וגם במקצועיות". היא דוחה את הגדרתו כבן טיפוחיה ("אין לנו כל רקע חברתי משותף").

ספי אלון (56), בנו של המשנה לנשיא העליון בדימוס מנחם אלון, הוא מועמדו של השר פרידמן. הוא מכהן במחוזי בבאר-שבע ודן בעיקר בתיקים פליליים ולעיתים גם בתיקים כלכליים. "הוא שופט טוב מאוד", אמרה עליו ביניש בעבר. "הוא כתב בדרך כלל פסקי דין ענייניים וקצרים". עם זאת, הוא מונה לשפיטה בהפתעה רק ב-2001. ברור שמינויו כעת לעליון של שופט אלמוני יחסית בזינוק מטאורי כל כך, יגרום למרירות בקרב שופטים רבים אחרים, החשים ש"דילגו עליהם".

יהודית צור (62) מהמחוזי בירושלים הוספה לרשימה במפתיע ע"י השר פרידמן. היא התפרסמה בעיקר בהיותה בפרקליטות, כחלק מהצוות שטיפל בפרשת קו 300. בעבר פעלה עם ביניש כפרקליטת המדינה ויצחק זמיר כיועץ המשפטי לממשלה, במדיניות היד הקשה נגד אישי ציבור בכל הנוגע לשחיתות. כיום שוררת מתיחות בינה לבין ביניש. בעבר שימשה יו"ר נציגות השופטים, ומעבר לחברותה בהרכב בערעורו של איציק מרדכי, קשה לזכור תיקים בולטים בהם טיפלה. משפטנים מתקשים לדבר על חותם משפטי שהותירה.

ניל הנדל (55) מהמחוזי בבאר-שבע הוא מהשופטים הוותיקים בעיר ושמו הוסף לרשימה ע"י השר פרידמן. בעבר התפרסם כשזיכה את סולימאן אל-עובייד מרצח הנערה חנית קיקוס. הוא חובש כיפה ונוהג לשלב את המשפט העברי בפסיקותיו. הוא עוסק בעיקר בתיקים פליליים, אם כי מעדיף דווקא את העיסוק בתחום המינהלי. נחשב לבעל מזג שיפוטי נוח, אדם צנוע ושופט לא מחמיר.

יהונתן עדיאל (65) מהמחוזי בירושלים, שהיה שותפו למשרד של יחזקאל ביניש (הבעל של), נחשב לשופט יסודי ומעמיק ומתמחה בעיקר בנזיקין. בעבר כיהן כאב בית הדין להגבלים עסקיים ולחוזים אחידים. במשוב השופטים קיבל בדרך כלל ציונים טובים, והטענה המרכזית כלפיו נוגעת רק לאיטיותו ולעיכוב פסקי דין.

דבורה ברלינר (60) מהמחוזי בת"א עבדה שנים רבות בפרקליטות וכיהנה כשופטת שלום. שימשה ראש המחלקה הפלילית במחוזי ודנה בדרך כלל בערעורים. היא מוערכת מאוד בקהילה ובעלת מזג שיפוטי. ידועה באופייה המסוגר והמאופק, אך נחשבת לשופטת יעילה שהנפיקה החלטות חשובות רבות בתחום הפלילי.

דוד חשין (59) מהמחוזי בירושלים נחשב לשופט ותיק ומוערך. מכהן כבר 23 שנים כשופט, 6 מהן בשלום. נחשב לשופט יסודי ועצמאי שאינו מהסס להישאר בדעת מיעוט. שמו הועלה כמועמד לעליון עוד בתקופת אהרן ברק. בעבר אף הומלץ ע"י ועדת בך לתפקיד היועמ"ש במקום אליקים רובינשטיין. בין היתר, ישב בערעורו של איציק מרדכי, דן בתיק קרטל חברות הביטוח ובתיק של זרח גהל, מבעלי דובק. בשנה החולפת דן בהקפאת ההליכים של חפציבה.

אלון ופוגלמן מכהנים כעת בכהונה זמנית בעליון. עדיאל, ברלינר וחשין כיהנו בעבר בפועל בעליון, ואילו צור והנדל לא כיהנו בעליון.

תפקוד ביניש: חסרת ברק

ימים לא קלים עוברים על נשיאת העליון, דורית ביניש. המאבקים הבלתי פוסקים עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, על הרפורמות שבאות בצרורות, כשבתווך עליה לנהל את בית המשפט העליון וכמובן לעסוק בשפיטה.

בכל הנוגע לציבור עורכי הדין, מעמדה של ביניש יכול להיות יותר טוב. 41% מכלל עורכי הדין מעריכים את תפקודה כ"טוב" או "טוב מאוד". 29% מציבור הפרקליטים מעריכים את תפקודה כ"בינוני", ואילו 18% מעריכים את תפקודה כ"גרוע" או "גרוע מאוד". אולם הציון הממוצע שהיא מקבלת הוא 3.33 בסולם 1-5, הנחשב לציון בינוני השקול לציון 67 מתוך 100. קשה להאמין שביניש היתה שמחה להביא הביתה תעודה עם ממוצע כזה.

בעוד שעורכי הדין החדשים והוותיקים מעריכים באופן דומה את תפקודה של הנשיאה, הרי שבאופן מעניין עורכות הדין העניקו לה ציון מעט יותר גבוה מזה שקיבלה מעורכי הדין הגברים: 3.47 (שקול לציון 69) לעומת 3.25 (שקול לציון 65). מעבר לכך, ביניש זוכה לפחות הערכה דווקא במגרש "הביתי", הקליקה הירושלמית. עורכי הדין ממחוזות ת"א (3.38), חיפה (3.42), הדרום (3.55) והצפון (3.27) מעריכים את תפקודה של הנשיאה כטוב יותר, מאשר עמיתיהם במחוז ירושלים (2.89). לדברי עורכי הסקר, ההבדלים בין המחוזות מובהקים סטטיסטית.

דווקא משום שהסקר נערך לפני למעלה מחודש וחצי, הוא אינו מושפע מאירוע כזה או אחר, וגם לא מפרשת אי-מינויה של השופט חיותה כוחן למחוזי. עם זאת, סביר להניח שהציון בהחלט משקף את הקו בו נוקטת ביניש במאבק ברפורמות פרידמן, או לפחות בדרך שמאבק זה מצטייר בתקשורת. קשה לדעת האם ביניש זכתה ליותר או פחות נקודות זכות, בשל ניהול הדיונים בעתירות בבג"ץ קצב.

ביניש מתנהלת בתחושה שמה שהיא לא תעשה - היא תותקף. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בפרשת כוחן, השופטת שישבה בראש ההרכב במשפט חיים רמון, והיתה הדמות הדומיננטית בו. היא ניהלה את המשפט ביד רמה, הרשיעה את שר המשפטים, סירבה אמנם לבטל את ההרשעה אך קבעה שאין קלון במעשיו.

שמה של כוחן, שיש החולקים עקרונית על התאמתה לכהן במחוזי, פורסם ברשומות כמועמדת למחוזי בת"א כבר ביולי 2006, כשרמון היה שר משפטים. שמה פורסם שוב בפברואר 2007, אחרי המשפט, אולם היא לא נבחרה. לפני כשלושה שבועות פורסמה שוב רשימת המועמדים והפעם נפקד שמה.

ברור שאם כוחן היתה מתמנה, "הנשמות הטובות" היו ממהרות לומר שביניש גמלה לכוחן על הרשעתו של רמון. למרות שכוחן הוצאה מהרשימה, ראו זה פלא, עדיין הלשונות הרעות ממהרות להפנות אצבע מאשימה כלפי ביניש. הנשיאה סירבה לנמק את הוצאתה של כוחן מהרשימה, וכנראה שטעתה בכך, אלא שפרסום מוטעה ב"ידיעות אחרונות" כאילו הוצאתה של כוחן נבעה מ"צרכי בית משפט השלום" (תשובה שניתנה לעיתון ביחס לשופט אחר), עורר את הנשיאה בקנשטיין מרבצה. זו שיגרה מגרמניה (שם היא שוהה בשבתון) מכתב נזעם לביניש. יש להניח שבקנשטיין יודעת שעוד שנה היא כבר פורשת, וביניש אינה יכולה להרע לה. מה גם שיש לה גיבוי מגורם בכיר במשרד המשפטים.

זו רק דוגמא למילכוד בו נתונה ביניש בנושאים שונים, כך שגם הטעויות שהיא מבצעת ניתנות להבנה בדרך כלל. בסקר שערך "גלובס" ביולי האחרון, כפות המאזניים בציר ביניש ומזוז-פרידמן היו מעוינות. 31% מעוה"ד תמכו בנשיאה וביועץ המשפטי לממשלה, לעומת 30% שתמכו בפרידמן ו-39% שהיו חסרי דעה. גם בקרב בעלי הדעה, הדעות היו חלוקות חצי-חצי בין שתי המחנות.

יש להניח שחלק מהתמיכה בפרידמן נובעת מהרצון לשינוי במערכת וממחשבה שהרפורמות שהוא יוזם טובות לה, תוך התעלמות מהדרך הלעומתית בה הוא נוקט. באותה מידה, ייתכן שאותה לעומתיות שלו כלפי ביניש היא שדווקא מקנה לו קולות נוספים, משום שלביניש לא חסרים מתנגדים בקהילה המשפטית. מנגד, ייתכן שרבים ממתנגדי פרידמן אינם מתנגדים לו ברמה התוכנית, אלא מביעים את סלידתם מהדרך בה הוא מתנהל.

העליון בעידן שאחרי ברק: יוקרת המוסד ירדה

באחרונה עולה טענה, שהשר פרידמן ומבקרי העליון לא היו מעזים לתקוף את העליון בצורה כה נוקבת וליזום רפורמות כה רבות, אם אהרן ברק היה הנשיא. קשה לאשש או להזים טענה ספקולטיבית זו, אבל עם עובדה אחת אי-אפשר להתווכח: ציבור עוה"ד, לפחות, לא רוחש לביניש ולעמיתיה בעליון את הכבוד שרחש לברק.

69% מעוה"ד בעלי הדעה סבורים שיוקרתו של בית המשפט העליון ירדה בעידן שאחרי ברק. מעט פחות משליש (29%) חושבים שיוקרתו לא השתנתה, בין אם זה משום שביניש שמרה עליה ובין אם משום שהיוקרה אינה תלויית נשיא כזה או אחר. רק 2% מהפרקליטים סבור שביניש העלתה את היוקרה ביחס לעידן ברק.

אמנם, ראוי לשפוט את הישגיה של ביניש כנשיאה בתום הקדנציה ולא אחרי פחות משנה וחצי. למרות שתוצאות הסקר בוודאי אינם תעודת כבוד מבחינתה, הרי שקשה להאשים אותה. המשיבים כאן הם אותם עורכי דין שהעלו טענות רבות נגד האג'נדה של ברק - האקטיביזם השיפוטי, מונחי השסתום שהחדיר לשיטת המשפט (תום-לב, מידתיות, סבירות וכו') וערערו את יציבותה, הגדלת סמכויות בג"ץ ועוד.

למרות כל הטענות, גם למבקריו של ברק ברור שהוא כנראה המשפטן הגדול ביותר שצמח כאן. "הכל - תומכים ומבקרים - מאוחדים בדעה כי אהרן הוא גאון המשפט", אמרה ביניש בטקס חילופי המשמרות. לאור סמיכות פרישתו לפרישת ענק משפט נוסף, השופט מישאל חשין, ובתקופה שבה אין מטאור משפטי בביהמ"ש העליון, לא פלא שזה מה שעורכי הדין חושבים.אז אמנם ביניש לא היתה שופטת בערכאה דיונית, אבל את השטח היא בהחלט מכירה.

אם ביניש היתה מתבקשת להגיב על הסקר, יש להניח שהיתה מפנה לדבריה בטקס הפרישה של ברק. "אהרן, לא ניחנתי בכישרונותיך ובכישוריך, אך אין בקרבנו היום עוד אהרן ברק; באמתחתי מביאה אני ניסיון של עשרות שנים שהוקדשו לאכיפת החוק ולחיזוק מעמדו של המשפט, ואמונה בתפקיד המרכזי שיועד לביהמ"ש במאבק לכינונה של חברה טובה וצודקת יותר. רואה אני עצמי כממשיכת דרכם של הנשיאים, גדולי המשפט שקדמו לי בבית משפט זה".

משוב השופטים: רוצים את המשוב

אם יש נושא אחד שיכול בקלות להצית מחדש את המתחים בין השופטים לעוה"ד, זהו משוב השופטים. צמד המילים האלה, שמעורר חלחלה כמעט בכל שופט, כבר גרם להרבה כותרות בעיתונים שכללו איומים מכיוון שני הצדדים בסנקציות. למרות "הפסקת האש" מסתבר שהרוב המוחלט של עוה"ד חפץ במשוב. 91% מבעלי הדעה היו רוצים שהלשכה תחזיר עטרה ליושנה, רק 9% מתנגדים. שיעור המתנגדים לחידוש המשוב בקרב הוותיקים (13%) כפול מהשיעור המקביל בקרב עוה"ד החדשים (7%).

כזכור, אחרי שנים בהם התקיים המשוב, הצליחו השופטים לטרפדו. בדצמבר 2005 הגיעו השופטים והלשכה להבנה, לפיה ייפסק חרם השופטים על אירועי הלשכה ומוסדותיה, ומנגד הלשכה תימנע מקיום המשוב למשך שנה לפחות. הצדדים הקימו ועדה שתגבש דרכים לבקרה על התנהלות שופטים, אך עד מהרה פרץ ויכוח ביחס לשאלה מי "גורר רגליים". בינתיים נראה כי הבחירות בלשכה הביאו לרגיעה. הצוות המשותף עודנו קיים וכל צד מתבצר בעמדותיו. בלשכה "ממשיכים לבחון את סוגיית הפעלת המשוב", כאשר "בשלב זה העניין בהשהייה, אולם מצוי על סדר היום של הלשכה, לרבות כחלק מתקציבה השנתי". המשך יבוא.

* הסקרים נערכו בימים 8-12 בנובמבר ו-14-18 בנובמבר, בקרב מדגם אקראי של 530 ו-501 עורכי דין, המהווים מדגם מייצג של עוה"ד חברי הלשכה בישראל. טעות הדגימה המירבית - 4.5%. הסקר נערך ע"י מאגר מוחות - מכון מחקר וייעוץ בינתחומי בע"מ, בניהולם של המנכ"ל, פרופ' יצחק כ"ץ; המנהל המדעי, פרופ' ברוך מבורך; ומנהל המחקר, ד"ר אמיר הורקין .