קיתונות של ביקורת ספג עו"ד יוחי גבע, על חלקו, הנכבד ביותר, בהצפת בתי המשפט בבקשות לתביעות ייצוגיות. גבע חתום על יותר מ-80 בקשות לתביעות ייצוגיות, שרובן עוסקות בנושא מרכזי אחד: הטעיית צרכנים בהקטנת אריזות. הוא תבע את חברת אסם על הקטנת אריזות ביסלי ו"עוגת הבית", את רשת שופרסל על הפחתת שבעה גרמים מתכולת "נתחי טונה בהירה בשמן", את תנובה, בטענה שהחברה ביצעה העלאת מחירים סמויה של יוגורט "יופלה" באמצעות הפחתת נפח המכל, ועוד.
גבע עורר את חמתם של הגופים הקמעונאיים הנתבעים, שהשיבו מלחמה ותקפו אותו באופן אישי. בין היתר, נטען כלפיו שהוא עצמו עומד, למעשה, מאחורי התביעות שהגיש וכן שהוא "תובע סדרתי" המגיש תביעות זהות, במטרה לעשות רווח קל על גבן של הרשתות והחברות המשווקות. בסוף 2007 משך גבע 10 בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, והביקורת כלפיו נראתה מוצדקת מתמיד.
אלא שבימים אלה נראה שעורך-הדין הבלתי נלאה יכול לנופף אליהם לשלום כל הדרך אל הבנק: לפני כשבוע הגיש גבע לאישור בית המשפט שני הסכמי פשרה בתביעות נגד תנובה וסטארקיסט, בגין הפחתת התכולה במוצרים "יופלה" וטונה בשמן ובמים. בהסכם הפשרה עם תנובה מבקשים הצדדים לאשר לשלם לתובעות המייצגות 20 אלף שקל ולבא-כוחן, גבע, שכר-טרחה בסך יותר מ-400 אלף שקל. בפשרה עם סטארקיסט מבוקש לאשר לתובע הייצוגי תשלום בסך 19 אלף שקל ולבא-כוחו, שוב גבע, שכר-טרחה בסך 231 אלף שקל.
באחרונה אישר בית המשפט המחוזי בת"א שני הסכמי פשרה נוספים שהגיש גבע בתביעות ייצוגיות נגד חברת תעשיות פילטונה ונגד היבואן ליימן שליסל, בטענה שהשתיים הקטינו את אריזת "פילטונה נתחי טונה בהירה בשמן צמחי" ואת אריזת ממרח השוקולד נוטלה (בהתאמה), מבלי להפחית את המחיר ומבלי להודיע לצרכנים. בהסכם הפשרה עם ליימן שליסל, שאושר לפני מספר ימים, נקבע, כי גבע יקבל שכ"ט בסך 120 אלף שקל. בפשרה עם פליטונה הוא גרף סכום צנוע, במונחים ייצוגיים, של 35 אלף שקל.
גבע מבטא איזושהי נקודת קיצון במגרש הייצוגי. מי שמכונה "תובע סדרתי" ומגיש תובענות בהיקפים ובכמויות כאלה, אינו יכול לשקף את הכלל. אלא שפועלו הענף בתחום הצית מחלוקות בין עוה"ד העוסקים בתחום. וכאלה, מסתבר, לא חסר.
התגוששות משפטית
מאז כניסתו לתוקף של חוק התובענות הייצוגיות החדש, זכה מוסד התובענות הייצוגיות לעדנה. החוק החדש הכריז על פתיחת עונת הקרבות בזירת התגוששות בין צרכנים-ליצרנים, לקוחות-לבנקים לקוחות לחברות סלולריות, תושבים-לגופים ממסדיים ועוד. באופן לא מפתיע, זמן קצר אחרי כניסתו לתוקף של החוק החדש, כבר היה ברור שזירת ההתגוששות "הלוהטת" ביותר היא זו שבה מככבים עורכי-דינם של שני הצדדים למחלוקת הייצוגית. עם הזמן, אלה נחלקו באופן מובהק לפרקליטים המייצגים תובעים ייצוגיים, ולאלה המייצגים את הנתבעים.
ההתגוששות המשפטית והתקשורתית בין עורכי-הדין החלה על רקע שיטפון התובענות הייצוגיות שהציף, ומציף, את בתי המשפט בארץ מראשית 2006. הפטור מאגרת בית המשפט, שניתן לתובעים הייצוגיים, והרחבת העילות שמכוחן ניתן להגיש תובענה ייצוגית היוו תמריץ משמעותי לתובעים ייצוגיים לרוץ אל בתי המשפט עם טרוניות ייצוגיות שונות ומשונות. עורכי-הדין שייצגו נתבעים ייצוגיים פתחו במתקפה חזיתית נגד פרץ התביעות. הם טענו, כי החוק החדש פרץ את הסכר ש"הגן" על לקוחותיהם ועל בתי המשפט מקריסה, בעקבות הגשת תביעות סרק.
חבריהם, מהצד השני של המתרס, השיבו מלחמה שערה, והבהירו כי התביעות המרובות הן ברוח החוק החדש, המעודד הגשת תביעות ייצוגיות ככלי להגנה על הצרכן ו"האזרח הקטן". אותה אש שפרצה עם כניסתו לתוקף של החוק החדש לא שככה, וההתכתשות בין עוה"ד בעיצומה גם היום.
במלחמה על פרשנות החוק החדש מטיחים עוה"ד זה בזה טענות קשות ומעליבות. כשאוזלים הטיעונים הענייניים, הצדדים תוקפים גם מתחת לחגורה. אחת הטענות הנפוצות בקרב עוה"ד המייצגים נתבעים היא, כי עוה"ד המגישים תובענות ייצוגיות מצאו בענף פרנסה קלה ומקור לסחיטת כספים מגופים קמעונאיים גדולים, גם, ובעיקר, כשאין בתביעתם ממש.
"בואו נקרא לילד בשמו, לא נתייפייף ולא נעטה על עצמנו תחפושות שווא. תובענות ייצוגית הן ענף פרנסה חדש, שנוצר לעורכי-דין ולתובעים ייצוגיים סטארט-אפיסטים", אומר עו"ד ירון רייטר, שותף במשרד רון גזית, רוטנברג ושות', שמייצג נתבעים כמו שופרסל, פרטנר-אורנג', וקשת. "מי שמגיש בדרך-כלל תביעות כאלה, בכפוף לחריגים, הם אנשים שמה שמעניין אותם זה כסף. עו"ד רשלנים, שמנסחים כתבי בית-דין ברישול, בלי עילה, וחושבים שאולי מישהו יתפשר איתם וייתן להם משהו".
לדברי רייטר, מתוך עשרות התביעות הייצוגיות שבהן טיפל בשנים האחרונות רק שתיים היו ראויות להישמע. לטענתו, המצב רק החמיר לאחר חקיקת החוק. "בודדות התביעות הייצוגיות שעומדים מאחוריהן נזק ועוול אמיתיים שנגרמו לציבור ולתובעים. רוב התביעות המוגשות כיום הן תביעות סרק. הספר 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום', הוא כאין וכאפס לעומת 'הקלות הבלתי נסבלת של הגשת ייצוגית' היום. עורכי-דין מכינים תוך שעה תביעה ייצוגית בסכום מטורף של 5 מיליארד שקל. יושב עו"ד במשרדו, קורא מאמר בעיתון, ולמחרת הוא מגיש תביעה ייצוגית בגובה מיליארדי שקלים על סמך המאמר. זה לא רציני. ישנה גם תופעה של עו"ד שמעתיקים מילה במילה כתבי תביעה ייצוגיים, ורק משנים את שם התובעים והנתבעים. זהו מצב אבסורדי שנועד להעשיר את עורכי הדין שמייצגים תובעים".
"תובעים ייצוגיים חושבים שהם גילו מכרה זהב", אומר עו"ד גיל אוריון, שותף במשרד עוה"ד פישר, בכר, חן וול, אוריון, שמייצג נתבעים ייצוגיים כמו סונול, מנורה, הפניקס, הוט, טיב-טעם ועוד. "במקרים רבים, משעה שהם קוראים את התגובה לתביעה הם מבינים שהעובדות הפוכות". לדברי אוריון, עם חקיקת החוק החלו לזרום לפתחו של בית המשפט תביעות רבות שאין מקום לדון בהן. "מוגשות לבית המשפט לא מעט תביעות בעניינים איזוטרים ובעניינים לא ראויים".
עורכי-דין המייצגים נתבעים מפנים אצבע מאשימה אל המחוקק. הם תולים את תופעת הגשת תביעות הסרק בביטול האגרה בגין הגשת תביעה ייצוגית. "אם היה צריך לשלם אגרה, ביהמ"ש היה פטור מ-80% מהתביעות הייצוגיות", אומר רייטר.
משיבים אש
עוה"ד שמייצגים תובעים ייצוגיים יוצאים נגד העוול שנעשה לתדמיתם. "הטענה, שמוגשות תביעות ייצוגיות רק כדי להעשיר אותנו היא מבישה", אומר עו"ד רם גורודיסקי, המייצג תובעים ייצוגיים בתביעות נגד שופרסל, הראל, אפריקה-ישראל-נכסים ועוד. "מנועי הצמיחה העיקריים להליכים ייצוגיים הם שניים: שכ"ט עורך דין ופיצוי מיוחד לתובע. בעניין הזה אין סיבה להיתמם ואין סיבה להצטדק. כך נאה וכך ראוי שיהיה. גם לתובע שמשמש כשליח ציבור וגם לעוה"ד בא-כוחו, שעובד עבור תוצאות, ורב הסיכוי, סטטיסטית לפחות, שהוא לא יקבל דבר. אם פוגעים בשני התמריצים העיקריים האלה, גוזרים כליה על ההליך הייצוגי".
עו"ד צבי כהנא, שותף מייסד במשרד כהנא-בר, המייצג תובעים ייצוגיים, בין היתר בתביעה נגד טבע, מסכים ומפנה את האש חזרה לעוה"ד המייצגים נתבעים. "בינתיים, מי שעשה כסף מתביעות ייצוגיות, אלה עוה"ד של נתבעים ולא של תובעים. צריך לזכור, שברוב המקרים התביעות צודקות גם אם הן נדחות".
גם הטענה שרוב ההליכים המוגשים הם הליכי סרק מצליחה לעצבן את גורודיסקי. "יש מידה של התחסדות באמירה שהמאפיין של הליכי סרק הוא ייחודי לתביעות ייצוגיות. בישראל הרבה מאוד הליכים הם בגדר ניהול טקטי של מאבק. אני מניח, שיש הליכים שמוגשים במסגרת הכלי של תביעה ייצוגית שאינם מבוססים, אבל אין כאן הבדל וייחוד בין תביעה ייצוגית להליך אחר. גם פה וגם פה ישנן תביעות לא מבוססות. אני מנהל עכשיו 30 תביעות ייצוגיות, ולא ראיתי באף תגובה לבקשה שהגשתי שזאת תביעת סרק. האמירה שיש ריבוי של בקשות סרק היא מנופחת ופופוליסטית, עם אינטרסים ברורים של נתבעים".
גורודיסקי לא מתעלם מהעלייה החדה במספר התביעות הייצוגיות, אלא שלדבריו אין להתפלא על כך. "מאז כניסתו לתוקף של החוק החדש, רשימת העילות להגשת תביעה ייצוגית התרחבה מאוד. המגמה המוצהרת של המחוקק הייתה להרחיב את האפשרות להגיש תביעה ייצוגית, ומספרית זה מוכיח את עצמו. אין בזה פסול וגם לא ניתן לחלץ מזה שום רציונל או מסקנה בנוגע לאיכות התביעות. הרי ברור שככל שמרחיבים את העילות ואת התחום, יעלה מספר התביעות מכוחו".
עוה"ד ברק טל, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון המייצג נתבעים בתביעות ייצוגיות ובעיקר את סלקום, מסכים במחלוקת הזאת דווקא עם עוה"ד המייצגים תובעים. "ההתייחסות לעו"ד שמייצגים תובעים ייצוגיים כמי שפועלים ממניעים של בצע כסף עושה להם עוול שלא בצדק. זו תופעה ידועה שהמיעוט מוציא שם רע לעניין כולו. את העלייה בכמות הבקשות המוגשות לאישור, הוא מייחס לפתיחת "מחסן העילות" להגשת תובענה ייצוגית בחוק החדש ולא להתנהלות קלוקלת של עו"ד כזה או אחר. בנוסף, לדבריו, יש תביעות שמוגשות בגלל טעות של התובע, שלא יודע את כל הפרטים בעת הגשתן. "זו תופעה רחבה יחסית ואופיינית. קורה לי הרבה פעמים שכשהתמונה העובדתית האמיתית נחשפת, לאחר שהנתבע מגיש את הגנתו, מתברר שלתובע אין עילת תביעה".
שינוי מהותי
עם זאת, עיון במצב התביעות הייצוגיות מעלה כי מתוך מבול התביעות ששוטף את בתי המשפט, רק בודדות מאושרות. הסיבה לכך, טוענים עוה"ד המייצגים תובעים, טמונה בכך שרבות מערכאות המשפט עדיין לא הפנימו את השינוי המהותי שחולל חוק התובענות החדש. לדבריהם, הפסיקה מסתמכת על עקרונות משפטיים ארכאיים שעברו מן העולם עם חקיקת החוק. "בתי המשפט ממשיכים להפגין אותה מידת נוקשות שהפגינו בעבר, שבאה לביטוי בשיעור גבוה של דחיות על הסף של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. לאחר כניסת החוק לתוקף, ציפינו לירידה בשיעור התביעות שיידחו, אך השיעור עדיין גבוה", אומר כהנא.
"הרבה שופטים נתפסים לעניינים טכניים-פורמליים, ודוחים בקשות לאישור הגשת תביעה ייצוגית", אומר עו"ד יצחק אבירם, המייצג תובעים ייצוגיים, בהם את חברת שרנוע מכונות ממוחשבות, שבקשתה לאישור תביעה ייצוגית בסך 7 מיליארד שקל נגד שלושת הבנקים הגדולים, הפועלים, לאומי ודיסקונט, אושרה השנה. "לפעמים נראה שיש תחרות בין השופטים מי ימציא טענה חדשה איך לדחות תביעה ייצוגית. הם עושים זאת, בין היתר, כהגנת-יתר על הממסד, כדי שלא יוצף בתביעות, ומחשש למוטט גוף כלשהו בפסיקות של סכומים אסטרונומים".
למרות זאת, אבירם חש לאחרונה שינוי באווירה. "הפורמליסטיקה מתחילה לרדת. שופטים עדיין שבויים בשיטה הישנה טרום החוק, אבל לאט-לאט הם עוברים לשיטה החדשה. אחרי 10 שנות עבודה בשיטה הישנה, יש עדיין חסמים פסיכולוגיים ליישום החוק החדש כלשונו. שופטים עוד לא הפנימו לגמרי את השינוי, אבל ההליך הזה מתחיל". עורכי-דין המייצגים נתבעים אינם מסכימים עם פרשנות זו. לדבריהם, מרבית התובענות נדחות כיוון שהן תובענות סרק.
עוה"ד "התובעים" מבהירים, שתביעות קטנוניות אינן משקפות את הענף. "הבעיה היא, ששפכו את התינוק עם המים ויותר משיש תביעות סרק או קטנוניות, יש מגמה להרוג את מוסד התביעות הייצוגיות בעודו באיבו. בתי המשפט קטלו את מוסד התביעות הייצוגיות, עם כל מיני כללים שהם המציאו בדיעבד. הם קיבלו את המוסד הזה באי-רצון, אפילו בתיעוב, ובאי-כוח הנתבעים השלימו את זה, וניגנו על המיתר הזה עם רטוריקה דמגוגית. אף אחד לא הראה עדיין מקרה אחד שבו התפשרו בתביעה ייצוגית לא צודקת, ואף אחד לא הראה שער של מניה אחת שירדה כתוצאה מזה שהוגשה תביעה ייצוגית 'חמדנית' ללא בסיס".
"המחלוקות יישארו איתנו לעד"
לא רק בישראל מעוררות התובענות הייצוגיות מחלוקות רבות. לדברי ד"ר אלון קלמנט, מומחה לתובענות ייצוגיות ומרצה במרכז הבינתחומי, "המכשיר הזה עומד במרכז הדיון הציבורי בארה"ב כבר 20 שנה, והוא שנוי במחלוקת בכל מקום בעולם שבו נעשה בו שימוש".
קלמנט מציין, כי אמנם קיימת תופעה של תביעות סרק, אך הבעייתיות שלהן אינה נעוצה במניעים הכלכליים הלגיטימיים של עורכי הדין שמגישים תביעות, אלא בכך שלעיתים המניע הכלכלי הוא המניע היחיד להגשתן, בלי שעומדת מאחוריהן עוולה ציבורית אמיתית.
לקלמנט יש גם פתרונות. בין היתר הוא מציע להטיל פיקוח הדוק על הליכי פשרה, ומתן תגמול הולם וגבוה לעוה"ד המייצגים תובעים ייצוגיים "צודקים". ויש לו גם הצעה מפתיעה: לחייב את עוה"ד עצמם, שהם הרוח החיה מאחורי התביעות, בהוצאות המשפט, במקרים של תביעות סרק, ולא את התובעים הייצוגיים.
עם זאת, קלמנט מאמין שאין למערכת המשפטית יכולת לחסום הרמטית תביעות סרק. "איש אינו יכול להעריך כמה תביעות סרק מוגשות, או כמה 'פשרות זבל' נערכות. ניתן לומר, שתביעות סרק הן 'בילד-אין' בשיטת התביעה הייצוגית, ועדיין אין מכשיר שיכול לסנן אותן עד הסוף. אך זו לא סיבה להתנכל לתביעות ייצוגיות. המחלוקות בתחום התובענות הייצוגיות יישארו איתנו לעד. הוויכוח הזה לא ייגמר אף פעם".