אם יש למונח "בעלות צולבת" משמעות אמיתית, קטלנית, עמוקה מני דם, הרי שעימאד מורנייה סימל אותה יותר מכל אחד אחר.
הוא עבד עבור משמרות המהפכה באיראן עצמה, עבור המחלקה לקשרי חוץ, כלומר לטרור חו"ל של איראן, ובעיקר עבור חיזבאללה, נגד ישראל, בתוככי לבנון ובסוריה. את הטירונות שלו הוא עשה בכלל בפתח.
צנום, צפלון, פחות מ-170 ס"מ קומתו, כ-60 ק"ג משקלו, היה מורנייה להוגה טרור ערמומי ומבצע אכזר ורצחני. אלפי הרוגים ופצועים נרשמו על שמו במשך שנות דור בבתי קברות ובבתי חולים, בישראל, בלבנון, בסעודיה, בארצות הברית ובצרפת, באנגליה ובארגנטינה.
מורנייה היה איש אמון ומתמרן-על בין ההנהגות המבצעיות של חיזבאללה, דמשק וטהרן.
חיסולו היה מלאכת מחשבת ארוגה וארוכה של מודיעין ויכולת מבצעית. האצבע, או האשראי, מופנים כמובן אוטומטית אל עבר המוסד הישראלי, אף שרבים מאוד, במדינות המערב ובארצות ערב, חפצו בסיום כהונתו.
מעט מאוד "קציני מבצעים" צעירים יחסית - בן 45 היה במותו - זוקפים לעצמם רקורד כה ארוך, שני עשורים, וטבול בדם כעימאד מורנייה. ממפקדת חיל הנחתים האמריקני בלבנון, אל מפקדת כוח הצנחנים הצרפתי, משגרירות ישראל אל המרכז הקהילתי בארגנטינה, בסעודיה, בסוריה, במאבק הפנים-לבנוני וכמובן בפעולות החיזבאללה נגד ישראל. ידו היתה בכל ולכן גם יד כל בו.
ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון אהוד ברק נעדרו מהארץ אתמול, יום שלישי בערב, בעת שמורנייה חוסל. יש להם אליבי. זה לא צריך להפריע לחיזבאללה להאשים את ישראל, וגם לא לשירותי מודיעין רבים מאוד, מערביים וערביים, למהר לברך את המוסד הישראלי, לשבח ולהתקנא בו.
לפני כמעט שמונה שנים צה"ל היה יכול כנראה לחסל את עימאד מורנייה. ברק היה אז ראש ממשלה ושר ביטחון, שאול מופז רמטכ"ל ועמוס מלכא ראש אמ"ן.
מורנייה היה מונח אז על כף היד, בוודאות גבוהה מאוד אך לא מוחלטת. מסיבה זו ומסיבות מדיניות-צבאיות, התאפשרו לו שמונה שנות חיים (וזריעת מוות) נוספות.
ללא קשר לסוגיית מורנייה - ניתן לקבוע שאולמרט הוא ראש ממשלה לא רק עם פרוסטטה, אלא גם עם ביצים. הוא אישר פעילויות רבות, טקטיות ואסטרטגיות, שרבים מקודמיו היססו לאשר. יש שיאמרו, שכפי שבהתנהלותו האישית הוא מהלך על חבל דק, על הסף, כך גם בהתנהלות הביטחונית.
מאיר דגן, יסכימו גם יריביו, הוא ראש המוסד התכליתי והאפקטיבי ביותר מאז יצחק (חקה) חופי. דגן קיבל סחבה אקדמית, השמיש אותה ועשה ממנה יחידה ממוקדת והישגית.
אין כמובן להשוות את הצוות אולמרט-ברק-דגן לצמד החובבנים ביבי נתניהו-דני יתום. בחירתו של חאלד משעל, לדוגמה, כיעד לחיסול, היתה בחירה זניחה, שאימצה פורמט פעולה שנועד לנסיבות אחרות ושלא הצדיקה בשום מקרה את היחס בין השקעה לתשואה. היא שדרגה את משעל, וחשוב מכך, העמידה על קצה תהום את קשרי ישראל עם ירדן, המוגדרת כנכס אסטרטגי.
מורנייה קטל חפים מפשע בחייו והוא יקטול לצערנו חפים מפשע גם במותו. ההיסטוריה המקומית איננה אחידה. היו חיסולים שהצמיחו מחליף כישרוני ואכזר יותר, כמו חסן נסראללה לאחר עבאס מוסאווי ב-1992, והיו מחוסלים שלא נמצא להם מחליף תואם, כמו לד"ר פתחי שקקי, שחוסל במלטה ב-1995. על עימאד מורנייה ניתן לומר, שיקום אולי טרוריסט גדול ממנו, אך לא יקום כמוהו.
אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2