מיכאל שראל הוא ראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל
ב-14 בפברואר התפרסם דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי. בדומה לדוחות הקודמים, הדוח הנוכחי מצביע על שיעור עוני גבוה כחמישית מהמשפחות בישראל (המכילות כרבע מהנפשות) חיות מתחת לקו העוני. במשפחות העניות 192 אלף שבהן ראש המשפחה עובד בשכר נמוך ו-134 אלף שבהן ראש המשפחה בגיל עבודה אך אינו עובד כלל.
בצירוף מקרים מעניין, שלושה ימים לאחר פרסום דוח זה התפרסמו המלצות של דוח נוסף, מטעם ועדה בין-משרדית שבראשה עמד פרופ' צביקה אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל. הדוח המליץ על צמצום ניכר של מספר העובדים הלא ישראלים (זרים ופלשתינים).
הוועדה זיהתה קשר ברור בין שיעורי העוני הניכרים מחד ולהימצאותם של עובדים לא-ישראלים רבים בשוק העבודה הישראלי מאידך.
העובדים הלא-ישראלים, אשר מגיעים לרוב ממדינות שבהן רמת החיים ורמת השכר נמוכות מאד בהשוואה לישראל, מוכנים לעבוד שעות ארוכות תמורת שכר הנחשב לזעום בשוק הישראלי.
הדבר טוב כמובן לרווחיהם של המעסיקים את העובדים הלא-ישראלים ולרווחתם של צרכנים הקונים את המוצרים המיוצרים בענפים בהם הם מועסקים, אך רע מאד לעובדים הישראלים הלא-מיומנים, אשר במקרה הטוב שכרם נשחק בתחרות מול העובדים הלא-ישראלים ובמקרה הפחות טוב נפלטים לחלוטין משוק העבודה הישראלי.
אילו לא היו מועסקים בארץ עובדים לא-ישראלים, הביקוש לעובדים ישראלים לא-מיומנים היה גדל, שכרם היה עולה והרצון שלהם להשתתף בשוק העבודה היה גובר.
כתוצאה מכך, חלק ניכר מהמשפחות העניות שבהן ראש המשפחה עובד אך שכרו נמוך ומאותן 134 אלף משפחות עניות שבהן ראש המשפחה בגיל העבודה אך אינו עובד כלל, היו יכולות להיחלץ מהעוני.
מחקרים אמפיריים שנערכו בבנק ישראל ובאוניברסיטאות הצביעו על שיעור תחלופה בין עובדים לא-ישראלים לעובדים ישראלים, כמעט אחד לאחד וסתרו את הטענה הנפוצה שישראלים לא מוכנים לעבוד בעיסוקים מסוימים.
להעסקת עובדים לא-ישראלים בהיקף נרחב יש השלכות חברתיות שליליות נוספות, כגון התרופפות הזהות הלאומית והקמתן של שכונות נפרדות (גטאות), כפי שקורה במערב אירופה בקרב קהילות של מהגרים מוסלמים.
בטווח הארוך יותר, כפי שהוכח מהניסיון של מדינות רבות, לא יהיה מנוס ממתן תושבות-קבע ואזרחות למהגרי העבודה, כולל אלו שהגיעו לארץ באופן לא חוקי. מכיוון שרובם הגדול לא משכילים ולא מיומנים, הם וצאצאיהם בוודאי יתווספו לאוכלוסייה הענייה, כך שתחולת העוני והפערים החברתיים יגדלו עוד יותר.
ראוי שהתקשורת והארגונים החברתיים יאמצו את ההמלצות להפחית במידה ניכרת את מספרם של העובדים הלא-ישראלים ויחזקו את ידיהם של קובעי המדיניות בבואם ליישם המלצות אלה, גם אם הדבר כרוך במאבק קשה נגד מגזרים חזקים ומאורגנים היטב, אשר ינסו בכל כוחם לשמר את הפריווילגיה להעסיק עובדים לא-ישראלים.