את חדשה במגרש ה”רשתות החברתיות”, גם הפורומים לא ממש מוכרים לך. הכול זר ומוזר. אף אחד לא מכיר אותך, ואת? לא מכירה את הכללים. אבל את כאן כי יש לך עמדה ואמירה. לא באת לבזבז את הזמן. יש לך מסר להעביר לאומה. ואת רוצה להותיר את חותמך.
הנה 5 כללים חשובים למלחמה בשוביניזם ובאפליה, ובהגמוניה של האליטות הוותיקות:
אלימות
תכונה שחבויה בכל גבר באשר הוא. גם כשהוא רק וירטואלי, ואז הטקסטים שלו אלימים ומטרידים. לכן, חובה להילחם בו ובעיקר להשתיק אותו. השלב הראשון הוא, כמובן, לחשוף את ערוותו קבל עולם ואינטרנט.
להתנגד בחריפות לכל מילה שלו. לרדוף אותו בכל מקום בו הוא כותב, ובמקביל להשמיץ, להכפיש, ולרצוח את אופיו על כל במה אפשרית. וזה המקום להזכיר - גוגל הוא ידידנו, לכן חובה לכתוב את שמו המלא של הגבר בכל הודעה - גוגל שומר הכול לדיראון עולם. כי במלחמה באלימות כמו במלחמה: כל האמצעים כשרים.
גבר
האויב. לא תמיד הוא נראה כזה. לפעמים יש לו טקסטים פמיניסטיים לתפארת, לפעמים הוא רגיש ומתפייט ורומנטי. אבל אסור ליפול ברשת: חובה עלינו לזכור ולהזכיר שמתחת למילים יש גבר עם ביצים ומטרה אחת. ולכן, המשימה היא לפשוט מעליו את המסווה ולהוקיע את צביעותו בכל דרך אפשרית. הטקסטים שלו אינם קדושים. אפשר ורצוי לעוות אותם לצורך המטרה. כדאי גם להביא פרטים סנסציוניים ולנתח את אישיותו. זה לא חייב להיות אמת לאמיתה. כי, כאמור, במלחמה כל האמצעים כשרים.
הטרדה מינית
כל גבר באשר הוא גבר ואינו הומוסקסואל - זו המטרה שלו. ואם עוד לא עשה את זה, הוא עוד יעשה. רק תיפול לידיו ההזדמנות. זה אצלו בגנים. וכל תלונה נגדו רצויה. גם אם בסוף הפרקליטות ממליצה לסגור את התיק מחוסר אשמה - הוא אשם.
הזיכוי הוא רק בגלל קשרים. לא לשכוח - בראש המערכת תמיד עומדים גברים. ולכן מצווה לפשוט מהגבר (כל גבר) את המסווה, מה שמחזיר אותנו לסעיף 2. כי, כאמור, במלחמה כל האמצעים כשרים.
סולידריות
כל אישה באשר היא אישה חייבת להפגין סולידריות עם המאבק ועם אחיותיה המיליטנטיות. ולכן היא צריכה למצוא את הקבוצות הלוחמות ולהצטרף אליהן. ברשת קיימת האפשרות הנפלאה של האנונימיות והמצאת דמויות. חובה להשתמש בכלי הזה.
עירית לינור
האימא הגדולה של כל הטקסטים הפמיניסטיים שבעולם. כל ביקורת ספרותית או תרבותית על כתיבתה ועל יצירתה היא אלימות נגדה, וכמובן נגד כל המין הנשי. בדרך כלל זה נעשה בידי גברים שצריך לטפל בהם לפי הנאמר בסעיף 2, אבל כוחות הריאקציה מגיעים לפעמים גם מאחיותינו הנשים.
לזה אין מילה אחרת מלבד בגידה, בה צריך לנהוג ביד קשה ובאמצעים הנקוטים אל מול כל בוגד בזמן מלחמה. לינץ’ ציבורי הוא כלי לא רע לעניין. ראי מה עשו אחרי מלחמת העולם השנייה לנשים הצרפתיות ששכבו עם האויב הנאצי.
סיכום
חלק מאחיותינו התעייפו בדרך. חלק בגדו. חלק התאהבו (בגברים). חלק התחתנו. צריך למלא את השורות. זכרי: אי הצטרפות משמעותה הסכמה שבשתיקה עם כוחות הריאקציה ושיתוף-פעולה עם האויב וזה יטופל בהתאם. אז למה את מחכה?