הסכסוך לגבי הבעלות על יומני גבע המיתולוגיים, ששודרו בבתי הקולנוע בישראל בשנים שקדמו להקמת הטלוויזיה הישראלית, הוכרע היום (ג') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביהמ"ש הצהיר כי חברת "ברקי פטה המפריס (ישראל)" היא הבעלים הבלעדי של זכות היוצרים ביומני גבע; וכי היא זכאית לקבל מחברת אולפני הרצליה כל רווח שהפיקה מהשימוש ביומנים ומניצולם המסחרי בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה (ספטמבר 2002).
ביהמ"ש קבע כי "ברקי פטה המפריס" זכאית לקבל מאולפני הרצליה פרטים וחשבונות מלאים בנוגע להכנסותיה ורווחיה מיומני גבע; וכי על אולפני הרצליה למסור לה בתוך 3 חודשים דו"ח על הכנסותיה ורווחיה מהשימוש ביומני גבע בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
"ברקי פטה המפריס" (להלן: התובעת) נוסדה לשם הקמת מעבדות פרטיות, אולפני קול, ייצור סרטים, עריכתם והפקתם. ב-1967 רכשה התובעת את אולפני גבע מעיזבונו של מרדכי נבון, ובמסגרת זו רכשה גם את הזכויות בכ-500 יומנים שהפיקו נבון בשנים 1950-1970 (יומני גבע). ב-1978 הקימו התובעת ואולפני הרצליה בדרך של מיזוג את חברת האולפנים המאוחדים. באוגוסט 1994 מכרה התובעת את אחזקותיה באולפנים המאוחדים לחברת ר.ת. אולפנים, בעלת מניות באולפני הרצליה.
במארס 2002 פנתה התובעת לאולפני הרצליה בדרישה לקבלת דו"ח חשבונות המפרט את הרווחים שהפיקה מיומני גבע. בכתב תביעה שהגישה טענה "ברקי פטה המפריס" כי היא הבעלים הבלעדי של יומני גבע וכי הנתבעים - אולפני הרצלייה ועמירם גניגר, יו"ר מועצת המנהלים של אולפני הרצליה - מחזיקים ביומנים, עושים שימוש לא חוקי בהם ומתעשרים על חשבונה שלא כדין.
אולפני הרצליה טענה בתגובה כי הבעלות המלאה ביומני גבע שייכת לה, לאחר שבמסגרת המיזוג בינה לבין התובעת, במסגרתו הוקמה חברת האולפנים המאוחדים, הועברו לחברה זו הזכויות ביומנים.
הפרת זכות יוצרים
השופט ד"ר עמירם בנימיני דחה תחילה את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים. הוא קבע כי התובעת רשאית לכלול בתביעתה כל הפרה של זכויות היוצרים ביומנים שהתבצעה בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה - 1.9.02. זאת, כיוון שמדובר בהפרה מתמשכת של זכות יוצרים, שבגינה ניתן לתבוע סעדים כספיים שבע שנים לאחור.
השופט גם דחה את טענת הנתבעים, לפיה התובעת העבירה לאולפנים המאוחדים את הזכויות ביומני גבע. הוא קבע כי לא עלה בידי הנתבעים להראות כי היתה הסכמה להעברת זכות הבעלות ביומנים לאולפנים המאוחדים, וכי הנתבעים לא הוכיחו כי התנהלות התובעת מעידה על הפקרת זכויות היוצרים ביומנים.
הנתבעים טענו עוד כי התובעת לא יכולה לבקש מביהמ"ש סעד של הצהרה, לפיה היא הבעלים של היומנים. זאת, לדבריהם, כיוון שבהסכם פשרה עימם, במסגרתו מכרה התובעת את אחזקותיה באולפנים המאוחדים, היא התחייבה לתבוע מהם רק סעדים כספיים בגין הפרת זכות היוצרים ביומנים. השופט קבע בהתייחס לטענה זו, כי סעדים כספיים בגין הפרת זכויות יוצרים מגלמים בתוכם קביעה עובדתית ומשפטית כי התובעת היא בעלת זכות היוצרים ביומנים.
השופט הבהיר שמאחר שהתובעת ביקשה רק צו למתן חשבונות, אין מקום למתן סעד כספי כלשהו. לדבריו, לאחר מתן החשבונות תוכל התובעת להחליט אם היא מעוניינת לתבוע בהליך נוסף פיצוי בגין הפרת זכויותיה.
השופט הביע תקווה כי הנתבעים יימנעו מלהמשיך ולהפר את זכות היוצרים ביומנים ויגיעו להסכם עם התובעת. לדבריו, אם לא יעשו כן, לא יהיה מנוס מהגשת תביעה נוספת. (ת.א. 2062/02).