עד כמה שזה יישמע עצוב, אתמול אחרי ההפסד החמישי ברציפות שלנו, השאלה הראשונה שנשאלה בסביבות חדר ההלבשה היתה מה התוצאה במשחק של ראשון לציון, ואנחת רווחה קלה הופרחה לאוויר כאשר נודע שהם הפסידו ונשארו עם מאזן של חמישה ניצחונות. אם עד לפני כמה שבועות עוד יכולנו לדבר בקול רם, מבלי שזה יישמע דמיוני, על יומרות לפיינל פור, היום תשמעו אצלנו הרבה לחישות על לסיים את העונה בכבוד.
ההתנהלות שלנו בשבועות האחרונים מהווה דוגמה מצוינת לנזילות של עולם הספורט בכלל ולכדורסל בפרט. כשאתה נמצא בסיטואציה שאתה יכול אבל לא כל כך רוצה, או בטוח שדברים יבואו בקלות, לפתע הקערה מתהפכת ואז אתה מאוד רוצה אבל כבר לא בטוח שאתה יכול. לפני חודש הגענו למשחק באשקלון כקבוצת צמרת הבאה להתמודד מול קבוצת תחתית, ואחרי חודש של הפסדים, בשבוע הבא תבוא למשחק מולנו אותה אשקלון, הנמצאת במומנטום חיובי, כפייבוריטית.
לצופה מבחוץ, השאלות המתבקשות היא איך ולמה זה קרה. התשובה המתבקשת היא שקשה לשים את האצבע על אלמנט ספציפי אחד, אלא מדובר, כרגיל, בכמה אלמנטים, מקצועיים, מנטליים ואישיותיים, שחברו להם יחד. בעיטה אחר בעיטה בתחת, החל ממלחה, דרך אשקלון, עפולה, מכבי, ועד גליל, ואנחנו מסרבים להתעורר. אפשר לדבר עד מחר על כמה הסיבוב השלישי הוא פלייאוף, וכל משחק מלחמה, וחייבים, וקדימה, ואין ברירה. אבל ניצחונות, כמו תינוקות, לא עושים בדיבורים, אלא במעשים. ובתקופה הזו של השנה הסכין חייבת להיות בין השיניים. ומי שלא מבין את זה, ימצא את עצמו מתרץ. בשורה התחתונה, למרות שני סיבובים מוצלחים, מה שיזכרו לנו זה את הסוף. והסוף אוטוטו כבר כאן, שבעה משחקים מעכשיו. מילולית, מעשית ומטאפורית, זה בידיים שלנו. לא חבל? ואם למישהו היה ספק, אז לא, גם עם רוב בראון לא היינו מנצחים אתמול.
ברלין - נתניה
ההמולה סביב מינויו העתידי (?) של לותר מתיאוס למאמן מכבי נתניה חשף שוב את הפרובינציאליות הישראלית והנתנייתית בפרט. אפשר להתווכח אם עטר ראוי או לא ראוי להמשיך, אבל הטיעון המרכזי של מתנגדי מתיאוס הוא שהוא גרמני. אפילו מספר גורמים פנו לעמותות של ניצולי שואה על מנת שישמיעו את קולם וינסו לטרפד את המינוי. מעניין שלמדינת ישראל אין בעיה לקבל מגרמניה צוללות גרעיניות ומי יודע מה עוד, הבעלים של המועדון בעצמו גרמני, אבל הוא יהודי עם כסף אז צריך להתחנף אליו. מתיאוס? גוי, ולך תדע מה סבא שלו עשה.
כנראה שכשישראלים נוסעים על אאודי זו הצהרת סטטוס, לטוס למונדיאל בגרמניה זה טיול שורשים ולבלות לילה עם מתנדבת גרמניה זו בכלל נקמה פואטית. למועדון עצמו לא היתה בעיה שנים ללבוש את תוצרת אדידס ולקיים מחנות אימון בגרמניה. אבל מאמן גרמני? חס וחלילה, העם היהודי לא סבל מספיק? וחוצמזה, כבר היה כאן אלי גוטמן. רק מה, מסכן אברם גרנט, עושים לו את המוות באנגליה, ורק בגלל המוצא שלו. אנטישמים כולם. במיוחד אנחנו.
בדרך לכביסה
הגזענות הישראלית הזו לא הפריעה לחולצת המילניום, אותה חולצה של מכבי נתניה שרכשתי בשנת אלפיים, ונלבשה בפעם הראשונה בשבוע שעבר, לעזור לקבוצה לנצח ברבע גמר גביע המדינה מול הכח עמידר רמת גן. לאחר שפספסתי את 19 הדקות הראשונות של המשחק בחיפושים אחרי חנייה, התיישבתי בכסא רק בדקה העשרים. החולצה התחילה לעבוד מיד ותוך דקה נכבש שער היתרון של נתניה. גם בפנדלים היא לא אכזבה. דומה שהמבחן האמיתי שלה יהיה בחצי הגמר. נראה איך היא תתמודד עם הכביסה הראשונה שלה. אין לי ספק שתפקידי העיקרי עד למשחק הוא להוריד אותה לקרקע, שלא תיכנס לאופוריה, כדי שלא יקרה לה מה שקרה לעירוני רמת גן.
דורון קרמר, 34, פאוור פורוורד, משחק העונה בעירוני ר"ג.