בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי פקח חניה אינו רשאי לתת דו"ח לנהג שעצר את רכבו במקום המותר לפריקה וטעינה, בטרם חלפו 10 דקות שבהן הנהג לא שב לרכב.
"כדי לתת דו"ח על חניה אסורה במקום שמותר לחנות בו לצורך פריקה וטעינה", קבעה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, "יש להמתין לפחות 10 דקות, כדי לבחון האם הנהג חוזר, ואז לשאול אותו לאיזה צורך החנה את הרכב. אז, אם יטען שעסק בפריקה וטעינה, ניתן לשאול לאן או מאין הביא את הסחורה, ולבדוק זאת בו במקום".
השופטת קיבלה ערעור של דוד גואטה, שב-2003 קיבל דו"ח בגין חניה בשטח כיכר דיזנגוף, שלטענת העירייה נחשבת ל"מדרכה". הוא הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים ובערעורו טען שחנה ליד מלון "סנטר" במקום שאינו נחשב למדרכה ובכל מקרה חנה לצורך פריקה וטעינה, המותרת במקום, לזמן קצר ביותר.
המחוזי קבע כי קיים ספק אם המקום בו חנה גואטה נחשב ל"מדרכה", ומאחר שהמחוקק העירוני בחר שלא להגדיר מהי "מדרכה", הרי ש"במקרים בהם יש ספק אם מדובר במדרכה, על הספק לפעול לטובת הנאשם".
סיבה נוספת לקבלת הערעור ולזיכויו של גואטה היתה שהוא עסק בפריקת סחורה מותרת. "סביר להניח כי אם הפקחית היתה רואה את המערער פורק בפועל סחורה ממכוניתו, לא היתה רושמת לו דו"ח", ציינה השופטת. "אולם, כאשר הפריקה היא למקום מרוחק ולו במעט, הרי שסביר כי בעל רכב הפורק ממנו או אמור להעמיס עליו סחורה, יחנה, ייקח את הסחורה, או יסור למקום ממנו עליו להעמיס סחורה ואז יחזור לרכבו. בפרק זמן זה, שאמור לארוך לא יותר ממספר דקות, הרכב חונה ולא ניכרים בו 'סימני פריקה וטעינה'".
לכן, קבעה השופטת, כי רישום דו"ח מבלי להמתין לפחות 10 דקות, מרוקן למעשה מתוכן את ההיתר לחנות לצורך פריקה וטעינה". (עפ"א 80083/06).