בית משפט השלום בראשון-לציון קבע כי מתווך אינו חייב לבדוק האם קיים היתר בנייה לדירה שהוא מתווך במכירתה. לכן, המתווך זכאי לפיצויי הסתמכות, כאשר עסקת המכר בוטלה מסיבה זו.
המתווך אבי יפה הציע לגיא ברדה לרכוש דירה והעסקה נחתמה. אלא שלברדה נודע שלפי היתר הבנייה, ניתן לבנות שלוש דירות בקומת הביניים וזו היתה הדירה הרביעית. העסקה בוטלה בהסכמה, מבלי שברדה נדרש לפצות את המוכר. באמצעות עו"ד אסי רוטברט תבע המתווך את דמי התיווך, והצדדים הסמיכו את השופטת יעל בלכר לפסוק על דרך הפשרה, אך לנמק את החלטתה.
השופטת בלכר ציינה שהקונה ברדה (שיוצג בידי עו"ד אריה דגני) לא הוכיח שהמתווך ידע או היה צריך לדעת שמדובר בדירה בלתי חוקית, מה גם שמדובר "באי-חוקיות שקשה לגלות" ונלמדת רק מעיון בהיתר הבניה של הבניין.
"אינני סבורה כי מחובתו של מתווך בכלל ובוודאי בנסיבות העניין הספציפי שלפניי, לבדוק את היתר הבנייה לגבי הדירה שהוא מתווך במכירתה", קבעה בלכר. "חיוב מתווך לבדוק רישיון בנייה הוא מרחיק לכת. יפים הדברים שבעתיים במקרה שלפניי, שבו אי-החוקיות לא התגלתה גם על-ידי הנתבע עצמו, טרם החתימה על החוזה". עם זאת, השופטת הדגישה שאילו הוכח כי שאי-החוקיות היתה ידועה למתווך, "היה עליו להציגה ללקוח ולפרוס בפניו את מלוא הפרטים".
פיצויי הסתמכות
השופטת בחנה האם זכאי המתווך לשכר טרחה בנסיבות אלה שבהם בוטלה עסקה בשל אי-חוקיות שהמתווך לא ידע ולא צריך היה לדעת עליה, אולם מצד שני הקונה היה זכאי לבטל את החוזה.
לדבריה, אילו היו המוכר והקונה באים בפני בית המשפט בתביעה לביטול העסקה בהיעדר הסכמה ביניהם, בסיטואציה שבה המוכר לא הטעה את הקונה, היה בית המשפט רשאי לבטלה ולחייב את הצד שטעה בהוצאות הסתמכות של הצד השני.
"באנלוגיה ומשקבעתי כי התובע (המתווך) לא ידע ולא היה עליו לדעת על אי-החוקיות, אני סבורה כי גם התובע זכאי לפיצויי הסתמכות. דהיינו, לפיצוי בגין הזמן שהשקיע בתיווך בגין עסקה זו. הפיצוי נמדד לפי הפעולות האחרות שיכול היה המתווך לעשות באותו זמן שהשקיע בנתבע", קבעה. היא אמדה את הפיצוי ב-3,700 שקל. (ת.א. 5129/07).