המשורר מתי שמואלוף נולד בחיפה ב-1972. ערך את כתב העת "הכיוון מזרח", היה בין עורכי האנתולוגיה לשירת פועלים, "האדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית" (2007) וערך את "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית" (עם עובד, 2007). בעל תואר שני באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה כללית. מצטיין דיקן ללימודים מתקדמים ודוקטורנט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. חבר בפורום חוקרים צעירים במכון ון-ליר. פרסם שני ספרי שירה, "מגמד הצלקות" (2001) ו"שירה בין שמואלוף לבין חזז" (2006). בקרוב ייצא ספרו השלישי "אוצרות של זעם". בחר להצטלם בחנות הספרים ובית הקפה "הנסיך הקטן" בת"א.
מה חביב עליך בקפה הזה?
"אהבתי את 'הנסיך הקטן' עוד לפני שהפך לבית של השירה העברית החדשה, ואני יושב שם ושומר לו אמונים גם היום. הוא חבוי מהרחוב, אך גם קרוב אליו, ממוקם בחנות ספרים משומשים שלא רודפת אחר רבי-המכר כמו כל החנויות הנוצצות שחונקות אותנו, ואפשר להיכנס אליו, לשכוח מהזמן, לצאת לחצר, לקרוא טקסטים חתרניים ולנהל שיחות אינסופיות על קפה וסיגריה".
אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?
"הייתי רוצה שבית הקפה יהפוך למכונת זמן, שבה אפשרויות שונות של ה'אני' שלי היו מתיישבות שם. הייתי מיידע אותן בדרך עקיפה שהן נקודות ציון בחיי - ושומע מה הן חושבות על מי שאני כיום. מה מתי של 1994, 1980, 1976 היה חושב על מתי של 2008".
איזו דמות השאירה עליך רושם מיוחד?
"ג'רי רובין, מנהג ההיפים בארה"ב, כתב ספר אוטוביוגרפי בשם 'Do It' בשנת 1970. למרות שלכאורה זה לא ספר פרוזה, אלא אוטוביוגרפיה, יש בו פרגמנטים של דמות מהפכן המבקש בעצם הכתיבה לייצר מבני חשיבה חדשים, ונוגע בשאלות של גזע, סמים, חינוך, פמיניזם ומיניות. למרות שג'רי רובין הפך לבסוף לקפיטליסט, המסרים שלו בנוגע לגרילה תרבותית השפיעו עלי מאוד.
"ישנו דמיון מפליג בין הסיסמה של ההיפים וג'רי רובין - 'Do It' והסיסמה של חברת נייקי, 'Just Do It'. 18 השנים המפרידות ביניהן רק מראות את מידת ההשפעה של התנועה על המחשבה האמריקנית. הניכוס של תעשיית הנעליים את סיסמת המהפכנים החברתיים הצעירים הוא חלק ממעבר ממחשבה סוציאל-דמוקרטית שמאלית רדיקלית, למחשבה קפיטליסטית שמרנית רפובליקנית".
לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב, ומדוע?
"התנ"ך. כי הוא מכיל ריבוי סגנונות, שפות, דימויים, דמויות. ברגעים של דיכאון הוא נותן נחמה, וברגעים של עושר הוא נותן הודיה. ברגעים של ספק הוא מרחיק אתך לאופקים של תהייה, וברגעים של גאולה הוא מתקרב לניצוץ המהפכה. ברגעים של אהבה הוא רוקד איתך, ברגעים של שנאה הוא מעניק לך עיר מקלט".
אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד - מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלך?
"אני חושב שאשב בבית קפה. אני אוהב להביט מתוך זרות במתרחש סביבי. המבט הזה של הזר המנסה לדעת תרבות אחרת, מכיל בתוכו מוזיאון של התבוננויות וחנות ספרים של רגעים מרגשים ואפורים".
אתה צריך להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה. איזה ספר תיקח איתך, ומדוע?
"בפעם האחרונה לקחתי את 'מעין 4' שיצא לאחרונה וכלל את 'מערבון' (כתב עת לקולנוע), 'עין הכמהין', ספר השירה של ואן נויין, והמון המון שירה חדשה. הייתי גם לוקח מאמרים שלא הספקתי לקרוא, וספרים שאי אפשר לסיים בישראל".
מה חסר בתרבות הקריאה הישראלית?
"הייתי רוצה שתרבות הקריאה הישראלית תעבור סוג של ניתוח לב פתוח, משום שאני מרגיש שהלאומיות והחשיבה האירופוצנטרית לא נותנות לנו אפשרות להיפתח אל המקום, אל המזרח התיכון, אל אוכלוסיות שלמות שנותרות מחוצה לה. הייתי רוצה להשאיר מקום לפחדים, לחרדות, לתקווות השונות, אבל במרכז, לא הייתי רוצה את אותה ליבה חד-גונית, חד-ערכית, את אותו מבנה היררכי שממקם את המערב מעל למזרח.
"הייתי רוצה לתת מקום לגיוון, להטרוגני. ואז הקריאה יכולה להבין נקודות שונות שקוראות את החברה שלנו בצורות רבות. אין ישראלי, יש המון נקודות מבט על הישראליות, ואלו יכולות להשמיע לנו את הנחיצות בשינוי תרבותי וחברתי רחב".