גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

דוד טרטקובר - תבנית נוף מולדתו

כבר כמעט ארבעה עשורים שדוד טרטקובר מעצב בעבודותיו את המציאות הישראלית, ומצליח די בקביעות לחולל גם סערות. מעבר לפונטים ולטקסטורות, החומרים שבהם הוא משתמש, משקפים את ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הפוליטיקה ואפילו הכלכלה של הארץ. "גרפיקה שימושית", הוא אומר, "היא לא רק מה שהיא נראית, אלא בעיקר מה שהיא מייצגת"

לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ. זה מה שרצו האבות המייסדים, וזה מה שעושה דוד טרטקובר במשך כ-40 שנה. טרטקובר אוסף את הצבעים ואת הצורות, ודרכם הוא מתעד את הרצף התרבותי, ואולי יותר מזה, את הכאוס של ארץ ישראל. מפרק ומעצב את החלום ואת שברו שאותם הוא מכניס לכרזות ולבולים, לעטיפות של ספרים ותקליטים, לקטלוגים ולתערוכות. יצירתו של טרטקובר בתחום העיצוב הגרפי היא שיקוף חזותי של השיר המטורף של הארץ הזאת.

לקראת חגיגות ה-60 למדינה ומתוך רצון לבדוק את היצירה הייחודית שצמחה כאן, הלכתי לפגוש אותו בבית שבו הוא חי ויוצר ברחוב אמזלג פינת שלוש בנווה צדק, שזוהי גם השכונה היהודית הראשונה שיצאה מחומות יפו ב-1887 (22 שנה לפני הקמת ת"א). ובבית הזה שנבנה בתחילת המאה, לא יכולתי שלא לשאול על הקיר המצויר במרכז סוזן דלל שהוקדש למייסדים המיתולוגיים של השכונה.

"נתבקשתי ליצור קיר להנצחת התורמים", הוא אומר, "במחשבה להקים איזו פינה שקטה עם מים. ואני, שהסטודיו שלי כאן, וקבוצות שלמות היו יושבות לי על הגדר ומקבלות הסברים על השכונה, אמרתי - בואו נעשה את ההיסטוריה של המקום באופן גרפי. וכך היה. הקיר נעשה ב-30 יום. הכול בנוי מחיתוכים ביד, מהדבקות ומשריפה בתנור. זו עבודת קרמיקה שנעשתה בתהליך ארוך ומסובך, במשך יום ולילה כדי להספיק לתאריך חנוכת המרכז (1989)".

התכלת העזה, הצבר והתפוזים

כחלק ממפעל התיעוד שמייצר טרטקובר, של אותם החומרים שמהם עשויה תבנית נוף מולדתנו, מוטבעת על חלק מעבודותיו החותמת "תוצרת הארץ". מבחינתו, צירוף המילים הללו אינו התחכמות קופירייטית אלא הצהרה אידיאולוגית לכל דבר ועניין.

"מה שעשיתי, זה להסתכל על חומרים מקומיים ולהבין שאני חוליה ברצף תרבותי שקיים כאן. 'תוצרת הארץ' זה החייאה של מושג שלא אני המצאתי אלא היה קיים לפניי. בשנות ה-30 וה-40 היו מסמנים מוצרים שנעשו בארץ במילים הללו product of Israel או Palestine. היום, כשהמושג הזה הוטמע מחדש, משתמשים בו במובן נוסטלגי - חנות לתוצרת הארץ ותקליט של אריק איינשטיין. אבל כשאני יצאתי עם זה, זה לא היה ביטוי נוסטלגי אלא אידיאי. זו הייתה התייחסות למקום שבו אני חי ועובד, כשהחומרים שבהם אני משתמש הם חומרים מקומיים. בעצם החייתי כאן דברים שאף אחד לא הסתכל עליהם".

"כן. היום כל אחד מכיר את פרנץ קראוס. אבל אני החזרתי אותו לתודעה בזכות התערוכה שעשיתי במוזיאון תל-אביב (1981) שהייתה התערוכה הראשונה של גרפיקה שימושית היסטורית, שנעשתה בארץ בעידן המודרני שלאחר הקמת המדינה".

איך בכלל הגעת אליו?

מצאתי את הקטלוג של אגודת הציירים לגרפיקה שימושית בא"י, שיצא ב-1938, והעבודות הטובות ביותר היו של פרנץ קראוס. פתחתי ספר טלפונים, חיפשתי ו...מצאתי. טילפנתי אליו בדחילו ורחימו, ולשמחתי נוצר בינינו קשר. צריך להבין עד כמה הוא היה צנוע - הוא חי עם עוד שתי נפשות באותה דירת שני חדרים מיום עלייתו לארץ עד ליום פטירתו".

ואתה גם אצרת את התערוכה שלו. איך מעצב גרפי הופך להיות אוצר תערוכה?

"אחרי שפגשתי את פרנץ קראוס, פניתי למרק שפס, שהיה אז מנהל מוזיאון ת"א, שהיה איש פתוח לגמרי, וכבר נתן לי לאצור את תערוכת 'הרצל בפרופיל' (1978) בלי שהיה לי ניסיון. ובאמת העמדתי תערוכה, קטלוג, כל מה שצריך. התערוכה הזאת שינתה את כל ההתייחסות לגרפיקה שימושית. אנשים התחילו להבין שגרפיקה שימושית היא לא רק מה שהיא נראית, אלא בעיקר מה שהיא מייצגת. שהיא חומר לסוציולוגים ולהיסטוריונים ולחוקרים. פתאום הבינו שיש כאן זווית חדשה לראיית ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והכלכלה של הארץ. ואלו החומרים שבהם אני משתמש".

בכרזות שאתה עושה יש משהו מאוד ישראלי - צבעוניות התכלת העזה, הסימבולים של הצבר והתפוזים. זה די חריג ביחס לעיצוב הפסבדו-אמריקני שאנחנו רואים מסביב.

"אני חוזר לזה שוב, לא אני יצרתי את הישראליות בעיצוב. גל העלייה הגרמני גם הוא עסק במקורות כי אלה אנשים שבאו מגרמניה ופתאום יש להם שמש ואור ותפוזים ועולם אחר לגמרי. אבל אחר-כך הכיוון הפך ליותר ויותר מערבי. דור המעצבים של דן רייזינגר, למשל, הביא את הסגנון הבינלאומי. המקומיות לא עניינה אותם, היא נראתה להם מיושנת. הם לא הבינו את הקונטקסט התרבותי שלה. ואני מדבר על קבוצה שגמרה בצלאל בשנות ה-50 וה-60 והסגנון הבינלאומי היה נר לרגליה.

"הקבוצה הזאת השפיעה על דור שלם, הם שיחקו בצבעים ובצורות ללא קשר ממשי למקום, אבל עם הפנים אל העולם. התכנים והקונספט היו די דלילים אם לומר את האמת. ואני, אחרי יום כיפור, התחלתי לעשות את הדברים שאת מדברת עליהם".

הארטדיירקטור הראשון בארץ

כשטרטקובר מסתכל על עבודות העיצוב שנעשות היום, הוא מצליח למהול את הביקורת שלו במבט כמעט משועשע. הוא לא מתכוון לרגע אחד לאייש את הפוזיציה של זקן השבט שמצליף במרמור בשחקנים החדשים, אלא מצליח לעטוף את כל התייחסויותיו באותו מבט היסטורי שמתייחס יותר לרצף ופחות לצו השעה.

"בתקופה שבה אנחנו חיים, השיווק זה הדבר הכי חשוב, היצירתיות פחות מעניינת. למרות שגם כאן, כמובן, ישנם יוצאי דופן. גדעון עמיחי, למשל, שומר על קריאיטיביות ואני מעריך את העבודה שלו. אבל בלי שהוא ידע בכלל, הוא המשיך לעשות דברים שאני הבאתי לכאן, כשחזרתי מהלימודים באנגליה. אז יש איזו המשכיות בדברים. בפרסום, למשל, הייתי חלק מקבוצה שעשתה את המהפכה בענף הזה בארץ. זה קרה בשנות ה-70 ב'אריאלי', כשרוני אריאלי קיבל את הניהול והביא איתו מחו"ל את החלוקה הברורה בין קריאטיב לבין מרקטינג. אני חושב שהייתי הארטדיירקטור הראשון בארץ. ומדובר בכל התפיסה של ארטדיירקשן ובניית קונספט וטיפול במודעות (אז היו בעיקר מודעות כי לא הייתה טלוויזיה)".

במה עוד אתה מרגיש כחלוץ?

"בעטיפות תקליטים, למשל. אני הבאתי את ההתייחסות לעטיפה כאל אריזה למוצר תרבותי שצריך להסתכל עליו משני צדדים ולחשוב על הפנים שלו ולהתייחס לזה כעל מארז אחד שלם. אז אני חושב שהייתה לי השפעה רבה על הדורות שעבדו איתי וגם על הדורות אחריי".

בוא נדבר על פרס ישראל שקיבלת ב-2001. כמי שעשה כל-כך הרבה כרזות פוליטיות ביקורתיות, איך הרגשת עם ההכרה הממסדית בפועלך?

לא הייתה לי שום בעיה עם זה. בעבודה האישית שלי אמנם הייתי מהמתנגדים הגדולים לשרון ממלחמת לבנון, אבל הפרס הוא ציון לתרומה תרבותית והוא ניתן על-ידי מדינת ישראל, לא על-ידי ממשלת ישראל. מדובר על הכרה בתרומה שלי לתרבות של מדינת ישראל. למקום שאני חי בו. לכן גם לא הייתה לי בעיה ללחוץ את היד של שרון, למרות מאמרים שכתבו 'אל תלחץ לו את היד' והיסטריה שלמה שהתחוללה סביב העניין".

אז המחאה הפוליטית ביצירתך התחילה למעשה במלחמת לבנון?

"לא. עוד לפני כן. זה התחיל בעטיפה ל'מלכת אמבטיה' של חנוך לוין. עשיתי אותה לפני קרוב ל-40 שנה והיא עדיין בעיניי אחת העבודות הכי טובות שעשיתי".

אבל זו עבודה מוזמנת. אני מדברת על התגובות הפוליטיות שלך שבהן אתה היית הלקוח של עצמך.

"הסיפור שאני כבר נלאה מלספר הוא על הכרזה של השלום, שנעשתה לפני ביקור סאדאת. נקודת המוצא שלי הייתה ציון האירוע שריגש אותי מאוד. והכרזה של השלום שיחקה אחר-כך 'תפקיד', במהלכים עם מצרים. היה קטע שעזר ויצמן התרגז שהמשא-ומתן לא מתקדם כמו שרצה, אז הוא נכנס למשרד של בגין ותלש את הכרזה מהקיר, דבר שקיבל כמובן כותרות בכל העיתונים. כששמעתי, מיד שלחתי מכתב לראש הממשלה: 'שמעתי שהכרזה נקרעה בלשכתך' ושלחתי לו כרזה חדשה.

"כרזת השלום הובילה ללוגו 'שלום עכשיו', שאני גם נתתי לו את השם. וזה לוגו שהשפיע המון. המשחקים שנעשו בעקבותיו הפכו לאופנה, אבל כשבניתי אותו על הצירוף של פונט 'קורן' עם פונט 'חיים', זה היה בניגוד לכל מה שלמדתי בבית-הספר בלונדון שאסור לערבב פונטים. וזה היה חידוש. 'שלום עכשיו' גם היה הסטיקר הראשון כי לפניו לא עשו סטיקרים. ואם את שואלת מה קורה עכשיו, אז אני רואה שהפכו אותו לכחול-לבן ולכל מיני קשקושים ודקורציות. במקום להישאר עם האדום-שחור ולשמור על המיליטנטיות, על הכוח ועל הנוכחות, מעגלים אותו לכחול-לבן. אולי כדי להיות יותר ציוניים".

ובפראפרזה על יונתן גפן שאמר שהוא שונא את המדינה כמו שרק אוהב יכול לשנוא, יש לך כמה וכמה חומרים קשים ביותר. לא צינזרו אותך אף פעם?

זה קרה לי פעם אחת בידי חבריי מאגודת המעצבים הגרפיים. זה היה ב-1989 בתערוכה שהם ארגנו 'ירושלים - 3,000 שנה'. זה היה צילום מתקופת המנדט של מגדל דוד עם ערבייה רוכבת על חמור, שעליו שמתי פס ירוק שחתך את הדימוי ויצר את הגבול שזכרתי מהילדות בירושלים. ברקע של הצילום שהיה בשחור, הנחתי משולש אדום וככה נוצרו צבעי הדגל הפלשתיני. התקציב לתערוכה בא מהמשרד של שרון, והם חששו שלא יקבלו אותו בגללי. אז הם הוציאו את הכרזה מהקטלוג.

"האמת, היה עוד מקרה ב-1992 כשאגודת האדריכלים הזמינה אצלי קטלוג לתערוכת 'כיבוש אזרחי - הפוליטיקה של ההתיישבות הישראלית בשטחים' בעריכה של אייל וייצמן ורפי סגל. כשהקטלוג יצא, מוסדות האגודה הכריחו את העורכים לגנוז את החוברת. כנראה בגלל העיצוב האגרסיבי של הקטלוג שהודפס על נייר עיתון, ונראה כמו מוסף עיתון עם כותרות גדולות, באדום ושחור. ברקע עוד הייתה צללית בצבע אדום של הגדה המערבית. זה כנראה הפחיד את היוזמים. היו גם מצבים שכרזות שלי נתלשו מהלוחות, עוד לפני שיבש הדבק. שזה סוג של צנזורה עממית כמובן".

ואחר-כך את הכתם של הגדה המערבית שמת על הספר של הוצאת בבל A Civilian Occupation.

"הכתם הזה מופיע כבר בספר סקיצות שלי משנת 77. זו בעצם המשמעות של 'תוצרת הארץ'. מעגלים שהולכים וחוזרים ונפגשים כל הזמן. דברים שחקוקים בזיכרונות שלי כילד שגדל במקום הזה. למשל הסדרה של אנשי ת"א כולה בנויה מציטוטים וממראי מקום תרבותיים ישראלים. למה את לא שואלת על מה אני עובד עכשיו? זו שאלה שאת צריכה לשאול".

תגיד, אז על מה אתה עובד עכשיו?

"אני עובד על ספר של תולדות הכרזה הארצישראלית משנות ה-20 עד אחרי מלחמת ששת הימים שזה קו פרשת המים. ואני עובד על ספר שני שהוא סיכום לתקופת העבודה שלי. ישנה גם הסכמה של מוזיאון ת"א לתערוכה רטרוספקטיבית, אבל אני עדיין לא מוכן למרות שאני חושב שאולי ב-2009 נצא עם זה במלאת 40 שנה לתקופה שבה אני חי ועובד בת"א".

עוד כתבות

איתי בן זאב, מנכ''ל הבורסה לניירות ערך / צילום: כדיה לוי

בזמן המלחמה מול איראן: הבורסה אישרה את המעבר למסחר בימי שישי

לפני כשבועיים החליט דירקטוריון הבורסה על שינוי התקנון - באופן שהמסחר בה יתקיים החל מהשנה הבאה בימים שני עד שישי, במקום ראשון עד חמישי כיום ● IBI: "זהו מהלך חשוב הן בהיבט של חיבור שוק ההון הישראלי והבורסה לני״ע לעולם והן מבחינת בפעילות חבר הבורסה מול הלקוחות" ● איגוד בתי ההשקעות: "מדובר במהלך מורכב הכרוך בשורה של סוגיות רגולטוריות ותפעוליות שטרם הוסדרו"

מנכ''ל הבורסה לני''ע, איתי בן זאב / צילום: ניקי וסטהפל

שתי בעלות המניות הגדולות בבורסה לני"ע מוכרות מניות ב-700 מיליון שקל

קרן מאניקיי האוסטרלית וקרן נובו נורדיסק, שתי בעלות המניות הגדולות של הבורסה לניירות ערך, מוכרות חלק גדול מהחזקותיהן בסכום מצטבר של 700 מיליון שקל

שלמה אליהו, אהרון פרנקל, אלון עמרם / צילום: עמית באום מתוך ויקיפדיה, עינת לברון, תמר מצפי

בעקבות הזינוק בבורסה בת"א: גל מימושי מניות בהיקף של כמעט 3 מיליארד שקל ע"י בעלי עניין

עליות השערים החדות בבורסה הובילו בשבועיים האחרונים לגל מימושים ע"י בעלי שליטה ומנהלים, בעיקר בחברות נדל"ן ופיננסים ● האם מדובר באיתות למשקיעים הקטנים שהשוק עלה יותר מדי וגם להם כדאי לממש? לא כולם מסכימים: "גם בעלי עניין יכולים להיות מופתעים"

החוסכים הישראלים מסכמים חצי שנה פנומנלית / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי (נוצר בעזרת adobe firefly)

החודש ההיסטורי שסידר לחוסכים הישראלים את אחת התקופות הטובות אי פעם

המחצית הראשונה של שנת 2025 הייתה עמוסה בטלטלות בארץ ובעולם, ועדיין חוסכי הגמל והפנסיה צפויים ליהנות מתשואות שלא נראו כמותן זה שנים ● הסיבה המרכזית: הבורסה בתל אביב שהפכה לאחת החזקות בעולם, ושברה שורה של שיאים היסטוריים ● ובכל זאת, במסלול אחד ייצאו מאוכזבים

מטוסים בנתב''ג / צילום: תמונה פרטית

מחירי הטיסות יקרים היום? חכו שתראו מה מצפה לכם בעוד עשור

נתב"ג צפוי להגיע לקצה גבול הקיבולת שלו בשנת 2035, והפתרון הנדרש הוא הקמת שדה תעופה חדש ● בעוד שהמומחים מסכימים שהמיקום המתאים ביותר הוא ברמת דוד, סגן השר אלמוג כהן מנסה לקדם במקום שדה בנבטים ● כעת גם נתניהו נכנס לתמונה, ודחה את הדיון בשדה הצפוני ● אם המשחקים הפוליטיים לא יפסקו, התוצאה תהיה שאף אחד משדות התעופה לא יוקם, והציבור ישלם את המחיר

וול סטריט / צילום: Unsplash, Chenyu Guan

נעילה מעורבת בוול סטריט; טסלה ואנבידיה ירדו ומשכו את נאסד"ק למטה

נאסד"ק ירד ב-0.8% ● תשואות האג"ח האמריקאיות טיפסו לאחר שפאוול אמר שלולא מלחמת הסחר, הריבית בארה"ב הייתה יורדת ● נעילה מעורבת באירופה ● הדולר בעולם בשפל של מעל 3 שנים • S&P 500 חצה לראשונה את רף ה-6,200 נקודות • גאופוליטיקה, מלחמת הסחר ו-"רגע ליז טראס" - בבלומברג מנתחים את הסיכונים בוול סטריט במחצית השנייה של השנה

שלמה אליהו, בעל השליטה במגדל / צילום: תמר מצפי

לחץ המכירות על מניית מגדל השתחרר, ואליהו כבר מורווח מעל 3 מיליארד שקל

מימוש אופציות על־ידי גופים מוסדיים הכביד עד לאחרונה על מניית מגדל ● בעל השליטה, שלמה אליהו, יכול כעת לחייך, אך השקעה במדד הביטוח הייתה מניבה לו תשואה של פי כמה וכמה

מבנה נטוש בחיפה / צילום: תמר מצפי

בחיפה יש כ-700 בניינים נטושים. לעירייה יש יוזמה להשמיש אותם

בחיפה יש כ-700 בניינים נטושים, הגורעים מהכנסות הארנונה כ־33 מיליון שקל בשנה ● כעת בעירייה נוקטים במספר צעדים להילחם בתופעה, בין היתר בעירייה יסייעו בקידום תוכניות או היתרי בנייה, כמו גם קידום חקיקה על פיה יחויבו בעלי הנכסים לשלם עליהם ארנונה לאחר 3 שנים

יעקב לוקסנבורג / צילום: סיון פרג'

המהלך הכפול שהניב ליעקב לוקסנבורג תוספת שווי של 400 מיליון שקל

בשבוע שעבר ניצל יעקב לוקסנבורג את מחירי השיא בבורסה בת"א כדי למכור מניות בחברת הבנייה דניה סיבוס, ובמקביל הגדיל את החזקותיו בלפידות קפיטל השולטת בה ● התוצאה: שווי החזקותיו בלפידות זינק ל-3.2 מיליארד שקל

פגיעה ישירה של טיל איראני בממ''ד בפתח תקווה / צילום: Reuters, Matan Golan

המיקום האופטימלי של הממ"ד: חיצוני, בניגוד לכיוון הטילים

בעקבות המלחמה עם איראן - יש שטוענים, כי אולי הממ"דים אולי הגנו על יושביהם, אך לא במידה מספקת ● המהנדס ד"ר בני ברוש: "מה שקיבלנו עד עכשיו, רקטות וטילים קטנים מעזה ומלבנון - היה נמוך יותר מרמת המוכנות של הממ"דים" ● הזדמנות לבנות מחדש, פרויקט מיוחד 

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר / צילום: ap, Tsafrir Abayov

בעקבות רפורמת הנשק של בן גביר: כמות התלונות על המשרד לביטחון לאומי גדלו פי 6

רפורמת הנשק של השר בן גביר הביאה לגל של 370 אלף בקשת לרישיון נשק מתחילת המלחמה, שהביאה לעומס בירוקרטי יוצא דופן ● 1,436 תלונות על המשרד לביטחון לאומי הוגשו בשנה החולפת, לעומת 226 תלונות בלבד בשנה שעברה ● רבות מהתלונות הן של חיילים בחזית שלא הצליחו להוציא רישיון נשק אזרחי

מערכת ההגנה האווירית SPYDER בתצורת All in One / צילום: רפאל

המערכת שמאחורי עסקת הענק של רפאל, ולמה היא לא ממש פועלת בישראל?

רומניה תרכוש את מערכת ההגנה האווירית ספיידר של רפאל, בעסקה בשווי של כ־2.2 מיליארד דולר ● העובדה שמכירתה לא דורשת אישור אמריקאי, לצד התאמתה לאיומים מתמרנים כמו מל"טים וטילים בליסטיים, הופכת אותה למבוקשת במיוחד בשוק הביטחוני הנוכחי

טל יעקובסון, מנכ''ל פריון / צילום: אוהד דיין

איך לדבר על שיווק בשפה שסמנכ"לי כספים מבינים, והקשר ל-AI

תעשיית הפרסום הדיגיטלי צמאה לא רק ליצירתיות, אלא גם לאופטימיזציה ומדידה עסקית, אומר טל יעקובסון מנכ"ל פריון, שרכשה את Greenbids המתמחה ברכש מדיה מבוסס בינה מלאכותית ● "עכשיו אנחנו בשוק של 750 מיליארד דולר, שמחבר קריאייטיב, מדיה וטכנולוגיה"

דיון בוועדת החוקה / צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת

ועדת החוקה אישרה: השינוי הדרמטי בדיני החוזים מתקרב

הצעת החוק כוללת הסדר שהוביל היו"ר רוטמן, ולפיו הצדדים לחוזה יקבעו בעצמם כיצד יש לפרשו ● ההצעה נועדה לבטל את פסק הדין המזוהה עם נשיא העליון לשעבר ברק, ואשר העניקה סמכות רחבה לבתי המשפט לפרש חוזים ● יועמ"ש ועדת חוקה: "חשש שחוסר הודאות רק יגדל"

סניף של רשת דולר ג'נרל, שיאנית העליות ב־S&P 500 / צילום: Reuters, Cassidy Waigand

לא חברת שבבים: זו שיאנית העליות המפתיעה של וול סטריט

בשיא שרשם שוק המניות האמריקאי בשבוע שעבר, בלטו מניות של עסקים "אפורים" בהובלת רשת הקמעונאות המוזלת דולר ג'נרל, שעלתה בכ-50% ● מניות שבע המופלאות ושאר מגזר הטכנולוגיה אמנם בהתאוששות, אבל לא משחזרות את השיאים של 2024 ● זה הזמן לחפש ערך

אילון מאסק / צילום: Shutterstock

ניסיון לחזור למירוץ ה-AI: גיוס הענק של של אילון מאסק

בנק ההשקעות מורגן סטנלי הודיע כי סטארט-אפ הבינה המלאכותית xAI, שלפי מאסק, שוויו מוערך בכ-80 מיליארד דולר, גייס 10 מיליארד דולר בחוב ובמניות ● גיוס ההון יאפשר לחברה לקדם את מודל ה-AI של החברה, Grok, ולהשיג יתרון מול המתחרות שלה, OpenAI ו-Anthropic

מנכ''ל בלקרוק, לארי פינק / צילום: בלקרוק

ענקית ההשקעות שממליצה: תשכחו מהטווח הארוך. הכללים בשווקים השתנו

בבלקרוק סבורים שקשה היום יותר מבעבר, לחזות את העתיד הכלכלי, בשל השינויים המבניים שמובילה ארה"ב ושינוי זה "מחייב גישה חדשה כלפי סיכון" ● במקום שבע המופלאות, ענקית ההשקעות ממליצה על יצרניות החומרה ועל מגזר שירותי התשתיות

בניין מערכת וואלה בתל אביב / צילום: ראובן קסטרו, וואלה! NEWS

גל העזיבות בוואלה נמשך: סגן העורך דוד רוזנטל עוזב אחרי חודשיים בתפקיד

התפקיד הבא של רוזנטל: עורך אתר "ישראל היום" ● בוואלה הודיעו כי ליאת להב תחליף את רוזנטל ותמונה לסגנית העורך הראשי ● לאחרונה עזבו את וואלה גם סגן העורך צחי קומה, המנכ"ל עידן אלרום והפרשן המדיני ברק רביד

הון שחור / צילום: דוברות המשטרה

ועדת השרים אישרה את החוק נגד ארגוני פשיעה במכרזים ציבוריים

התוכנית החדשה תעניק לחשב הכללי במשרד האוצר סמכות לפסול ספקים ממכרזים ציבוריים על בסיס מידע משטרתי ● המנגנון החדש יחול על תחומים שבהם זוהתה מעורבות משמעותית של גורמי פשיעה, ותוקם ועדה מקצועית בראשות בכיר מאגף החשכ"ל שתגבש המלצות לפסילת ספקים ספציפיים

ג'ף בזוס / צילום: ap, John Locher

ג'ף בזוס מכר מניות אמזון בשווי 737 מיליון דולר

ג'ף בזוס מכר כ-3.3 מיליון מניות בשווי 737 מיליון דולר, במסגרת תוכנית מכירה מוסדרת שמתפרסת עד מאי 2026 ● לאחר המכירה, בזוס מחזיק בכ‑905 מיליון מניות, ועדיין מהווה הבעלים הפרטי הגדול ביותר בחברה