קדיש פוזנן, בן הזונה והאב הבלתי ידוע, נשא לאישה את ליליאן, "שסיפרו על אמה, בריינה ואגינה, שניחנה בחדות תפישה ובכוס של זהב טהור", והוליד איתה את פאטו, ש"לא רצה כל חלק בתוכניותיו חסרות השחר, המעוותות והמוטעות של אביו".
משפחה אחת. שולי הקהילה היהודית של בואנוס-איירס. 1976. ערב תפיסת השלטון בידי החונטה הצבאית. קונפליקט משפחתי פנימי בצירוף לקונפליקט חברתי ופוליטי חיצוני, מניב יותר מאקדח אחד למערכה הראשונה בספר הדחוס "המשרד למקרים מיוחדים". כבר בשורת הפתיחה הקורא נתקל בגבו השחוח של קדיש, המוביל את בנו הממאן, לדלג באישון לילה מעל שער בית הקברות של "אגודת עושי החסד". כי קדיש, היהודי היחיד שהתעקש לא להתכחש לאמו הזונה, עסק למחייתו במחיקת שמות ממצבות בבית הקברות של הסרסורים והזונות, לבקשת צאצאיהם המעוניינים בהעלמת עברם הבזוי.
מכאן מתחיל נתן אנגלנדר, שהוגדר על-ידי ה"ניו יורקר" כאחד מ-20 הסופרים החשובים בעולם, במלאכת מחשבת של שליפת ניצרות ממוקשי עלילה נפיצה, הנעה בין מערכת יחסים טעונה של אב לבנו המתמרד, לבין מאבק של משפחה מנודה בקהילה היהודית הצבועה, לבין ניסיון לשרוד מנגנון קפקאי של שלטון צבאי רצחני. מעל כל זה, מתחשרים עבי האסון שגם אם מתמהמה בוא יבוא עם חטיפתו והעלמתו של פאטו הבן האהוב במרתפי שלטון הגנרלים.
אנגלנדר בונה כאן מעגלים של אסונות הנובעים אחד מתוך השני בהתאמה ובהיגיון מעורר חלחלה, כי הרצון של בני הקהילה להעלים את העבר מביא להעלמת העתיד. הניסיון למחיקת ההורים מהזיכרון הלאומי מביא למחיקת הבנים בידי השלטון.
הצרות מביאות להתפוררות המשפחה הנכנסת למחול שדים נואש, בניסיון לחלץ את הבן מציפורני שלטון המתכחש למעשיו ומעלים את עצם קיומם. יש כאן תיאור מבריק, מדויק ושובר לב של הידרדרות וטירוף ההורים המיוסרים קדיש וליליאן. בניית מתח אדיר בין ידיעה והכרה ברע הבלתי נמנע (קדיש) לבין תקווה לטוב שלא מפסיקה לפעם (ליליאן), והקורא מיטלטל ביניהם בחרדה: "לא תחת הגג הזה, בעלי. תחת הגג הזה פאטו עדיין בחיים. בבית הזה", אמרה ליליאן, "גרים אמא ובן, שעוד מעט יחזור הביתה. מה שמעורפל, מה שעוד לא ברור, הוא אם גר כאן גם אבא". "ואיך זה יתברר?" אמר קדיש. "כשאני אוכל לדמיין אותו מחכה עם האמא. אם הוא לא מחכה לבן שישוב, לא כאן, הוא לא מחכה" (עמ' 351).
נתן אנגלנדר בונה ספר שאפתני במיוחד עם אמירות מבריקות על העבר והמקורות היהודיים, תובנות עמוקות על צביעותה של החברה, על משמעות שלטון דיקטטורי והשפעתו על האנשים. בעזרת כישרון וירטואוזי משובץ בהומור שנון ומטורף הוא מציג יחסי משפחה, אהבת הורים, דמויות מורכבות ומרתקות. זה כוחו אבל זו גם חולשתו. יצירת פסיפס מדהים שמספק חומר לסדרת ספרים. הבעיה היא שכל אלו נכנסים לספר אחד, שמשאיר את הקורא חסר נשימה והמום. אם מדברים על חוויית קריאה מטלטלת אז אין ספק שזו חוויה (שונה וחזקה), והיא מטלטלת (כמעט כמו במרתפי החונטה).
"המשרד למקרים מיוחדים", נתן אנגלנדר, מטר וכתר, 438 עמ'