לנוכח ההתרחשויות האחרונות, השיח בביצה הפוליטית עוסק בשאלה מתי יתקיימו הבחירות המוקדמות, לא האם יתקיימו.
מטבע הדברים הזרקור התקשורתי מופנה אל מאבקי המפלגות הגדולות, אולם תוצאות חלק ניכר מהסקרים שהתפרסמו לאחרונה מלמדות על עלייה משמעותית בכוחה של מפלגת "הירוקים". לפי לפחות שלושה סקרים שונים שהתפרסמו בחודשיים האחרונים, בפעם הראשונה תוכל כנסת ישראל להתהדר בנציגים ירוקים למהדרין.
באירופה המפלגות הירוקות ממלאות כבר שנים ארוכות תפקיד מרכזי ורב-השפעה. בישראל, לעומת זאת, מדובר במפלגה קטנה המזוהה בעיקר עם איש אחד: פאר ויסנר, אחד מסגניו של ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי. ויסנר אמנם הכריז בעבר כי "אני יושקה פישר הישראלי" (לשעבר שר החוץ של גרמניה מטעם הירוקים, ואחד הפוליטיקאים הירוקים המצליחים והמוערכים בעולם, א' ר'), אולם בינתיים נכשלה המפלגה שלו פעם אחר פעם בניסיונה לעבור את אחוז החסימה.
הסקרים, כאמור, מנבאים שהמצב הזה הולך להשתנות. הציבור מתעניין בנושאים ירוקים הרבה יותר מבעבר ומוכן לתת להם את קולו, אולם זהו הסבר חלקי. במערכות הבחירות האחרונות צצו "מפלגות סינדרלה" - מפלגות קטנות שפעלו בשולי הפוליטיקה הישראלית - שזכו פתאום לתמיכתם של "מצביעי מחאה" ולמספר מסחרר של מושבים בכנסת.
אולם, התנועה הסביבתית מפולגת, עוד מפלגה ירוקה נמצאת בשלבי הקמה ראשוניים, וחלק מהפעילים הסביבתיים אומרים בפה מלא כי הם מעדיפים שלא תהיה נציגות בכנסת מאשר שוויסנר ואנשיו ייבחרו.
לאור הדברים הללו ברור כי ויסנר הוא דמות המפתח במהלכים שיכולים להשפיע על הרכבה של הכנסת ה-18. לכתבה הזאת הוא סירב להתראיין, ולא הגיב גם לשאלות שהועברו אליו בכתב.
מפחדים מתקדים הגמלאים
הציבור אולי תופס את המונח "ירוקים" כמקשה אחת, אולם בפועל, בין "מפלגת הירוקים" לבין ארגוני הסביבה החוץ-פרלמנטריים שוררות מתיחות וחשדנות בכמויות מסחריות. רבים בתנועה הסביבתית רואים במפלגה גוף מנותק מהשטח, תאב פרסום ולא אותנטי, שרוכב על הטרנד הירוק רק כדי לצבור כוח פוליטי.
הסימנים לכך שהמפלגה עומדת להיכנס לכנסת היו זרז להתארגנות שמקדמים בחודשים האחרונים פעילים בולטים בארגונים, ובראשם אנשי אקדמיה ואקטיביסטים ותיקים. הם מתכננים להקים מפלגה ירוקה חדשה, שתפיח בפוליטיקה "רוח אידיאליסטית מחודשת", כהגדרתם, ותהיה "הפה של התנועה הסביבתית".
השאלה המתבקשת היא אם העימות הפנימי לא יתנקם בכלל המחנה: המצביעים יתפצלו, ושתי המפלגות הירוקות ייוותרו מחוץ למשכן. בהתארגנות החדשה לא מתרגשים: מאחר שהם אינם רואים במפלגת "הירוקים" מפלגה ירוקה, הם מעדיפים את המצב הקיים על-פני כנסת עם ויסנר וחבריו.
"אנחנו לא מוכנים שמפלגת הירוקים תהיה הפנים של הנושא הירוק", אומרים שם, "אנחנו נחרדים מהאפשרות שזה יקרה. אם הם ייבחרו לכנסת הם ייתפסו כמייצגי העניין הירוק לכל דבר ועניין, ויעשו לנו פדיחה, כמו שמפלגת הגמלאים עשתה לפנסיונרים. אם הם ייכנסו לכנסת, יראו מיד את פרצופם האמיתי ואחר כך אף אחד לא ירצה להצביע למפלגה ירוקה עוד ארבעים שנה".
* עד כדי כך?
"שמע, מדובר בקבוצה של אופורטוניסטים שלא באמת קשורים לנושא הירוק, אלא מנצלים אותו לצורכיהם כבר כמה שנים. הנושא הירוק לא באמת מעניין אותם, אבל הם מאוד-מאוד רוצים להיות חברי כנסת. חשוב להדגיש שמבחינתנו אין כאן מאבק בין גוונים שונים של ירוק. ברגע שאנשים כאלה מייצגים את הנושא הירוק, הם פוגעים בעשייה של המון אנשים טובים שנלחמים למען הסביבה כבר שנים, ולמעשה מסיגים את הנושא הירוק כמה שנים אחורה. יש פה הטעיה של הציבור שלא מבין מה קורה".
האקטיביסטים מול התעשיין
חרף חוסר ההערכה ההדדי, עד לפני חודשים אחדים עוד ניהלו הצדדים מגעים על-אודות רשימה משותפת. ויסנר פנה לדמויות שאינן מוכרות בציבור הרחב אולם ממלאות תפקיד מרכזי בתנועה הסביבתית: פרופ' אלון טל, לשעבר יו"ר ארגון הגג של העמותות הירוקות "חיים וסביבה", וערן בן-ימיני, מייסד ארגון הסטודנטים הלוחמני "מגמה ירוקה", שזוכה להערכה רבה בתנועה בעקבות המאבק שהוביל נגד סלילת כביש 6.
המגעים לא צלחו, והיום טל ובן-ימיני הם ממובילי ההתארגנות החדשה. שני הצדדים אינם נלהבים להרחיב בנושא, אולם נראה כי השיחות ביניהם לא עלו יפה בשל שילוב של גורמים אידיאולוגיים עם חוסר נכונותו של ויסנר להכניס דמוקרטיזציה למפלגה.
ויסנר, יש להדגיש, הוא "הירוקים", ו"הירוקים" הם ויסנר: הוא שולט בה ביד רמה מאז הקמתה, והתקנון מקנה לו כיושב ראש סמכויות נרחבות במיוחד. "זו המפלגה שלו", אומר אדם שנכלל בעבר ברשימת המפלגה לכנסת, "לנו לא הייתה אפשרות אמיתית להתמודד על ראשות המפלגה".
המנגנון הלא לגמרי דמוקרטי הוא רק סממן אחד שמבדיל בין ויסנר ו"הירוקים" לאנשי ההתארגנות החדשה. הפערים הבין-אישיים גדולים לא פחות: בעוד שרוב הפעילים הסביבתיים רחוקים מאוד מלהתחכך בעשירון העליון, ויסנר, תושב תל אביב, בנה לעצמו בשנים האחרונות בית נופש בקיסריה; הפעילים הסביבתיים נתלים על שופלים וחוסמים בולדוזרים עוד מימי האוניברסיטה, ולא ממש אוהדים, בלשון המעטה, את עולם התעשייה, בעוד ויסנר היה עד גיל 40 תעשיין ויצואן שהעסיק פועלות פלסטיניות במפעלי טקסטיל בשטחים; גם מיכאל רועה, בעבר סגן ראש העירייה והיום ראש המטה המוניציפלי של המפלגה, עוסק בתחום הזר לרוב הפעילים הסביבתיים: הוא משמש כמנכ"ל לשכת המסחר ישראל-קזחסטן.
מייסד אחר של המפלגה, עופר אנגל, היה לפי פרסומים קודמים מנהל עבודה במחצבה. עם הקמת המפלגה הוא צוטט בעיתונות על ההבדל בינה לבין הארגונים: "אנחנו לא מפלגה של פרפרים, אנחנו אנשי מעשה. אני לא רוצה שיבואו לאירועים שלי תופי טמטם ומוזיקת טראנס. אני רוצה את יהורם גאון ושלמה ארצי, זמרים שמדברים אל כל העם".
אידיאולוגיה חדשנית
מלבד הסגנון קיימים בין המחנות פערים אידיאולוגיים לא קטנים. "הירוקים" נוקטת קו מעורפל בכל הנוגע לעמדותיה בסוגיות שאינן שמירת הסביבה. הערפול הזה עורר ביקורת מצד פעילים הסבורים שתפיסה סביבתית אינה יכולה להיות מנותקת ממשנה כלכלית-חברתית סדורה.
התפיסה של ההתארגנות החדשה מכונה "קיימות": אידיאולוגיה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות ברחבי העולם. הקיימות מחברת בין העקרונות הסביבתיים לעקרונות חברתיים-כלכליים ואזרחיים, ומדגישה את הצורך להצביע על המפסידים ועל המרוויחים מהעוולות הסביבתיות. למשל, לא מספיק למחות נגד הזיהום, צריך גם להבין את הכוחות ואת האינטרסים סביב התופעה. צדק סביבתי, לפי הגישה הזו, מחייב התנגדות להפרטה ופעילות לצמצום פערים חברתיים.
"אי-אפשר לנתק בין הדברים, גם אם תעשה שמיניות באוויר", אומר פעיל מרכזי בהתארגנות. "כל המפלגות הירוקות בעולם מחברות בין הדברים. תפיסת העולם הירוקה היא תפיסת עולם חדשה, שמתייחסת לא רק לסביבה אלא לכל דבר, ומהווה אלטרנטיבה לקפיטליזם ולסוציאליזם גם יחד".
להתארגנות החדשה יש גם תפיסה ברורה בשאלת הסכסוך הישראלי-פלסטיני: היא מצדדת מפורשות בפתרון של "שתי מדינות לשני עמים", ומובילי ההתארגנות סבורים שסביבתי אמיתי אינו יכול שלא לשלול את הכיבוש. אצל "הירוקים" של ויסנר העסק לא לחלוטין ברור. במצע נכתב כי במפלגה "תומכים בתהליך השלום" שלו יתרמו הירוקים "פתרונות ברוח הסביבה", אך קשה להבין ממנו מה עמדת המפלגה בנוגע לעתיד השטחים. בעבר, כשנשאל לעמדתו, צוטט ויסנר כאומר ש"יש כבר מדינה פלסטינית". האם, למשל, המפלגה הייתה מצביעה בעד או נגד ההתנתקות לו נבחרה לכנסת? ויסנר, כאמור, העדיף לא לענות לשאלות.
בהתארגנות החדשה צפויים להדגיש גם נושאים הקשורים להתנהלות ציבורית תקינה ולניקיון כפיים, שנראה כי הם מצופים מנציגים ירוקים יותר מאשר מפוליטיקאים "רגילים". ויסנר ספג מכה לתדמיתו הציבורית כשהוגש כתב אישום נגדו ונגד אשתו סוזן בגין בנייה לא חוקית של קומת המרתף בבית של הזוג בקיסריה, ששטחה 160 מ"ר. המשפט הסתיים בהרשעה. הזוג ויסנר הצטווה להרוס את הקומה. בפברואר נדחתה עתירתה של סוזן ויסנר, שביקשה להכשיר בדיעבד את הבנייה הבלתי חוקית. ויסנר טען במקומונים התל אביביים כי מדובר בנקמנות של ועדות התכנון על פעילותו במסגרת "הירוקים", אולם בית המשפט קבע כי לא נמצאו בהחלטות הוועדה "שיקולים זרים".
אופיר פינס בדרך?
למפלגת "הירוקים" יש קלף מנצח: השם שלה. גם אם המפלגה לא תנקוף אצבע בנוגע למאבק סביבתי מסוים, הכותרות בתקשורת יבשרו על פעילות של "הירוקים". המאבק נגד תוכנית ספדיה לבנייה בהרי ירושלים, למשל, אחד המוצלחים והחשובים של התנועה הסביבתית בשנים האחרונות, הובל בעיקר על-ידי החברה להגנת הטבע ועל-ידי הח"כ לשעבר עמרי שרון. ויסנר ומפלגתו לא נטלו בו חלק, אולם לאחר שהמועצה הארצית ביטלה את התוכנית אמר ויסנר בתקשורת ש"זהו יום ניצחון לירוקים".
לפני כשלושה חודשים יצאו הארגונים הסביבתיים בקמפיין להחדרת מסרים סביבתיים למצעי המועמדים בבחירות המוניציפליות, תחת הסלוגן "ירוק עכשיו". בדיונים שקדמו לקמפיין היו מי שסברו כי הסלוגן ישרת אך ורק את ויסנר כי "הציבור לא מבין את ההבדלים, ובכל פעם שכתוב 'ירוקים', הוא מייחס את זה למפלגת הירוקים" - אולם בסופו של דבר העמדה הזו לא התקבלה. "ויסנר לא צריך לעשות שום קמפיין", טוען גורם בתנועה הסביבתית, "עושים את הקמפיין עבורו. המפלגה שלו נבנית מהרבה מאוד הישגים של התנועה הסביבתית".
למרות המותג המוצלח, ויסנר צריך יותר מזה כדי להבטיח הצלחה ממשית בבחירות. למשל, "שם" מוכר כמנהיג המפלגה, שיפתור את בעיית האלמוניות היחסית שלו במישור הארצי. בעבר הוא ניסה זאת ללא הצלחה: ב-1999 הוא פינה את המקום הראשון ברשימה לטובת דדי צוקר, שהצטרף לאחר שלא נבחר למקום ריאלי ברשימת מרצ. המהלך נכשל כישלון חרוץ. לפני כשנה התקיימו מגעים שלא הבשילו עם אלוף במיל' עוזי דיין, לא בדיוק דמות שאיכות הסביבה בראש מעייניה, אולם הם לא הבשילו.
בחודשים האחרונים מתקיימים גישושים עם ח"כ אופיר פינס, שלא ממש מוצא את מקומו במפלגת העבודה, ובשנה האחרונה התביית על הטיקט הירוק כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה. לפני חצי שנה אמר פינס שאם תקום מפלגה ירוקה ראויה ובעלת "מנהיגות פופולרית", הוא "מוכן להמר שהיא תקבל 10% מקולות הבוחרים". פינס רואה בעצמו את המנהיג ה"פופולרי" שיכול לספק את הסחורה יותר מכל פוליטיקאי אחר, אולם בינתיים לא הגיע להסכמות עם ויסנר.
מפלגת הסלבריטאים
חוץ ממנהיג מוכר, לוויסנר יש נטייה בולטת לקשט את המפלגה בסלבס שונים, שרוחשים סימפטיה לנושא הירוק אולם לא בהכרח מקדישים את חייהם לפעילות סביבתית. כוכבת הילדים והטלנובלות סופי צדקה, למשל, קישטה את רשימת המפלגה לכנסת (ומאז פרשה מהמפלגה); אורנה בנאי כיהנה כחברת מועצה בתל אביב מטעם "הירוקים" (היא נעדרה מרוב ישיבות המועצה עד שהתפטרה לפני כחודשיים); לאחרונה הצטרפה חני נחמיאס, שפעילותה הסביבתית מתמקדת בהאכלת חתולי רחוב, לרשימת הירוקים ברמת גן; רכש אחר של המפלגה לקראת הבחירות האחרונות היה האמנית שלי פדרמן, בתו של בעלי המפעלים הפטרוכימיים דיוויד פדרמן (היא עזבה כעבור זמן קצר לאחר שהתרשמה כי פעילות המפלגה אינה רצינית, ובימים אלה מקיימת מגעים עם ההתארגנות החדשה לגבי חבירה אליה.
גם העיתונאי והסופר צור שיזף היה ב-2002 מועמד מטעם המפלגה לכנסת, אולם נטש שבועיים לפני הבחירות. "הייתה איזו ארומה בהתנהלות המפלגה שלא מצאה חן בעיניי", הוא אומר. "הייתה תחושה שבמפלגה יותר רואים בעניין הירוק כרטיס כניסה לפוליטיקה מאשר אומרים 'או-קיי, הנושא הירוק הוא הדבר לדעתנו, ובפוליטיקה אנחנו יכולים להשפיע'. הרעיון שלהם היה שזה כרטיס שלא משתמשים בו, אז בואו נשתלט על המשבצת הזו וככה נחדור לפוליטיקה. לא האג'נדה הירוקה הייתה העניין, אלא איך משתמשים בה כדי למנף את עצמם ולהיכנס לכנסת. אלה לא עובדות, אלא התחושה שלי מהישיבות ומההכנה למערכת הבחירות; פוליטיקה לשם פוליטיקה על כרטיס ירוק, ולא עיסוק בנושאים סביבתיים בצורה מאוד נקייה וברורה".
"לפאר יש כוונות טובות", אומר פעיל נוסף ששובץ ברשימה לכנסת ועזב, "אבל הוא לא באמת מבין מספיק בנושא הירוק. הוא טיפוס: אם הוא הולך ברחוב ורואה עץ גדום הוא יכול לצאת מדעתו, אבל אי-אפשר להעמיק איתו לשום דבר".
* יש במפלגה פעילות ממשית?
"יש, אבל זה נורא ברמה של 'ילדי בית ספר מרימים שקיות'. בעיניי אין שם שום דבר אמיתי. מה שיכול להשיג תשומת לב הוא יעשה, אבל אין שם עבודה אמיתית וזה לא רציני. יש הרבה גימיקים".
מתנגדי "הירוקים" בתנועה הסביבתית רואים בשימוש בידוענים לא יותר מגימיק שמנוגד לרוח הירוקה; אפשר להסכים עם טענתם או לראות את היתרונות שבשילוב הזה, אולם קשה להבין את הנוכחות המצומצמת של אנשי הארגונים הסביבתיים או אנשי אקדמיה מתחום הסביבה ברשימה הירוקה. אצלם, הם מבטיחים, זה לא יקרה. "אף אחד לא יתפוס עלינו טרמפ", אומר אחד הפעילים, "אנחנו לא רוצים טרמפיסטים שאי-אפשר לסמוך עליהם אלא ירוקים אמיתיים. אנחנו רוצים רק אנשים שנקשרו לטרקטור לפחות פעם אחת בחיים".
על המנוף בסי אנד סאן
אם יש משהו שמרגיז את האקטיביסטים שמרכיבים את ההתארגנות החדשה, זו נטייתה של מפלגת "הירוקים", לטענתם, ליטול קרדיט שאינו מגיע לה, או לחלופין ליטול את כל הקרדיט במקרים שבהם הוא מתחלק בין מספר גורמים. פעיל ותיק, שקרא באתר האינטרנט של המפלגה כי "בזכות הירוקים לא בונים יותר על חופי הארץ", מגיב בזעם: "וואלה? אני בעצמי הייתי על המנוף בסי אנד סאן, או-קיי? הם לא היו שם. הם תופסים טרמפ פעם אחר פעם על הישגים של התנועה".
ב-2004, למשל, התקיים לראשונה בישראל "יום תחבורה ציבורית", יוזמה בינלאומית שהחלה בשנות ה-80 ושקוראת לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית על חשבון השימוש ברכב פרטי. את היבוא ארצה יזמו החברה להגנת הטבע והארגונים מגמה ירוקה ו"תחבורה היום ומחר". "הצענו לירוקים להצטרף", מספרת רחלי תדהר, אז קמפיינרית תחבורה ב"מגמה ירוקה" והיום ממובילות ההתארגנות החדשה. "ביקשנו את עזרתם בשיתוף פעולה עם העירייה, ולא זכינו למענה. אחר כך הם לקחו על זה קרדיט, והצטלמו יפה".
יוזמה אחרת שבה הייתה מעורבת תדהר הייתה הפגנת "יום ראשון השחור" - נגד שלוש החלטות אנטי-סביבתיות, לטענת הארגונים, שקיבלה הממשלה ביום אחד: תוכנית ספדיה, התוכנית להקמת תחנת כוח פחמית באשקלון, ודחיית הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת. "הבאנו מאה פעילים, עשינו הפגנה עם מיצגים - ואז הגיעו נציגים של 'הירוקים' עם השלטים שלהם, סגרו וכיסו אותנו, הצטלמו על רקע הפעילים שלנו והלכו. זו לא הדרך להביע תמיכה".
החל ב-2004 ויסנר ו"הירוקים" אינם ניצבים עוד רק בעמדת המפגינים האופוזיציוניים: לאחר שנים שבהן היה המתנגד הקולני ביותר של רון חולדאי, החליט אז ויסנר לחבור לקואליציה שלו והתמנה לסגנו. מי שרוצה לקבל מושג על התפקוד העתידי של ויסנר בכנסת, אם ייבחר, מוזמן לעיין בקדנציה שלו כסגן ראש עיריית תל אביב.
מבחינת רבים בארגונים, שלא אהדו את ויסנר עוד מימיה הראשונים של מפלגתו, מהווה הקדנציה שלו כסגן ראש העירייה, לטענתם, הוכחה ניצחת לכך שאינו ירוק "אמיתי", זאת בשל הגיבוי שהוא מעניק לראש העירייה במהלכים כגון בנייה בפארק הירקון והקמת חניונים חדשים בעיר, ובראשם החניון המתוכנן מתחת לכיכר רבין. דוח שפרסמה החברה להגנת הטבע לפני כחצי שנה ניתח את תקציבי הפיתוח העירוניים והסיק כי העירייה מעדיפה להשקיע בתחבורה פרטית ומזהמת מאשר בתחבורה "בת-קיימא" שמצמצמת את הזיהום.
קומבינת השילוט כמשל
הרעיון לרוץ לכנסת לא נולד בעקבות הסקרים האחרונים. הוא מתגלגל בקרב הפעילים הסביבתיים כבר זמן רב. לפני ארבע שנים התקיים במרכז השל ("המכון הישראלי לחשיבה ולמנהיגות סביבתית") כנס מיוחד שעסק באפשרות הפרלנטרית. הדיונים מאותו כנס מבשילים כעת להתמודדות.
מה גורם לאותם אקטיביסטים להחליט שאין די בהפגנות הסוערות ובמיצגים היצירתיים? "השורה התחתונה בכל הפעילות שלנו", מסבירה תדהר, "הייתה להשפיע על מקבלי ההחלטות, כדי ליצור ישראל טובה יותר. תמיד עשינו פעילות פרלמנטרית - בעבודת לובינג - עד שבשנה האחרונה הגענו לשלב ההתבגרות ואמרנו, 'למה אנחנו צריכים כל הזמן לנסות לשכנע אנשים אחרים ולקוות שהחוק יעבור? למה שלא אנחנו נהיה מקבלי ההחלטות?' כמו בעולם המערבי, אנחנו רוצים שגם כאן יהיו כמה אנשים בכנסת שחושבים קצת אחרת".
* איפה, למשל, יכולתם להשפיע יותר מתוך הכנסת?
"לאחרונה היה כל הוויכוח סביב חוק השילוט הבין-עירוני. בקומבינה של הון-שלטון ותעשייה העבירו את ההצבעה לעשר וחצי בלילה. בסופו של דבר, מתוך למעלה משישים חברי כנסת שתמכו בהסרת השילוט - נשארו להצביע כמה בודדים שרצו להישאר עד עשר וחצי בלילה. חשבנו שאם אנחנו היינו שם, לא רק בתור מתנדבים שבאים ומתחננים על נפשינו, הח"כים יישארו להצביע. אבל בתור הח"כים עצמם - היה לנו יותר קל להשפיע".