מעולם לא שמעתי על חי תורן. מתברר שהוא היה ממקימי "הצוללת הצהובה" בירושלים ואיש היי-טק. ולא, אין לו כל קירבה משפחתית לדן.
כמו הרבה אחרים גם אני נחשפתי אליו באמצעות אלבום הבכורה המשובח שלו שמזכיר מעט את הפרויקט של עידן רייכל - כל הלחנים של תורן אבל הוא עצמו שר רק שלושה שירים, כשאת השאר שרים לילה מלקוס, גלי שדה, אדר טויסטר, נעמה נחום, יובל כהן ונועה תורן. היופי באלבום הוא הדגש המבורך על המילה הכתובה. הטקסטים של תורן עומדים ללא בושה לצד טקסטים של משוררים גדולים שזכו ללחן באלבומו - יהודה עמיחי, נתן זך, יונה וולך, אברהם חלפי ולאה גולדברג. הלחנים כולם מענגים וההפקה המוזיקלית של שי סעדיה וברי סחרוף פשוט מרתקת.
שני השירים הטובים באלבום הם ללא ספק "היא אמרה" למילותיו של תורן עצמו "לפני שבוחרים עכשיו לבד את הכיוון/ עם הברכות שהיא אמרה עצות לתוכן המינון" בביצוע של אדר טויסטר, ו"גופי היה חכם ממני" הכואב של יונה וולך בביצוע של לילה מלקוס - "גופי היה חכם ממני/ כוח הסבל שלו היה פחות משלי/ הוא אמר די כשאני אמרתי עוד".
השיר הפחות מוצלח באלבום הוא "יש איזה שוחד" של נתן זך - "יש איזה שוחד גם בבדידות הזאת/ יש איזה שקר גם בהיות לבד/ יש איזה אונס גם בעצבות הזו/ יש איזה עושק בעמידה מן הצד". זאת כיוון שהשיר זכה ללחן ולביצוע נהדר של שם טוב לוי וכאן לא מצליח תורן להשתוות אליו.
בסך הכול זהו דיסק נהדר, עם מילים נהדרות ולחן מוצלח לא פחות. מומלץ לכל מי שאוהב מוזיקה ישראלית ומאמין בכוחה של המילה העברית.