הפילהרמונית הייתה צריכה הרבה אומץ אמש כדי להתמודד עם משימת ענק: לבצע את השישית של מהלר, סימפוניה גדולה וקשה, ללא חזרה אחת. הסיבה הייתה טכנית לגמרי: המנצח, ואלרי גרגייב (Gergiev), נחת בארץ באיחור, והגיע להיכל התרבות בדיוק בזמן לקונצרט. מה עושים? סומכים על המקצועיות והיכולת של כל הנוגעים בדבר, ומקווים לטוב. ועובדה, זה עבד.
גרגייב נוהג בדרך-כלל לנצח עם מקל זעיר דמוי קיסם שיניים, או אפילו בידיים ריקות. שמעתי אותו מסביר פעם שהוא נוהג לעשות זאת כדי שהתזמורת תהיה כל הזמן במתח. לדבריו, כשהוא אוחז בשרביט זה עושה לתזמורת חיים קלים, ולפעמים דווקא האינטנסיביות והמתח תורמים לביצוע. אמש, האפשרות הזו כלל לא באה בחשבון. הוא ניצח עם שרביט רגיל, ובפרק הראשון באמת עשה רושם שלוקח לו ולתזמורת כמה דקות להתחמם.
אבל העניינים נכנסו להילוך גבוה מהר מאוד, ובסופו של דבר התוצאה הייתה מעוררת הערצה. להרים ביצוע טוב של השישית של מהלר זה דבר בכלל לא מובן מאליו, ובאופן פלא זה דווקא קרה.
גרגייב לא שינה את סגנון הניצוח שלו עקב הנסיבות. הוא ניצח ללא ביט ברור, ובניגוד לכל מה שמלמדים בבתי ספר לניצוח. אבל התקשורת שלו עם התזמורת כל-כך טובה וחמה, עד שלא נראה שזה מפריע למישהו. להיפך, דווקא האינטנסיביות והמתח תרמו לתוצאה הסופית, בעיקר כשמדובר ביצירה כל-כך אישית וטראגית כמו השישית של מהלר. לקראת הסוף גרגייב השתחרר מספיק כדי להעביר את השרביט ליד שמאל ולנצח, כמו שהוא אוהב, עם יד ימין חשופה. האמת? היה משהו מרגש לראות מקצוענות כזו של מנצח ותזמורת, שמצליחים להפיק הצלחה גדולה למרות תנאי פתיחה לא מושלמים.
הקונצרט הנוכחי היה במסגרת סדרת המנויים הרגילה, כך שהפעם לא היו כל נאומי פתיחה או תודות לגופים מסחריים. את התוכנית עם השישית של מהלר אפשר יהיה לשמוע שוב ביום שישי בצהריים (14:00). מחר (ה') בערב אמור להתקיים קונצרט נוסף בניצוחו של גרגייב, הפעם במסגרת פסטיבל הקונצרטים לכבוד 60 שנה למדינה. מדובר בתוכנית מיוחדת, עם סימפוניות מס' 4 ו-5 של צ'ייקובסקי. זו תוכנית מומלצת מאוד, ונקווה רק שהפילהרמונית תילמד מהניסיון הלא נעים עם איי.די.בי, ותימנע מנאומי תודה מיותרים שמעוררים ויברציות שליליות בקהל.