לאחר התערבות פישר במסחר במט"ח, שעזרה לדולר כמו שעזרה ההתערבות של פישר במסחר במט"ח, הגיעה העת להציע הגבלות על משקיעים זרים, למשל תשלום 5% מכספם לקופת המדינה, אם ישאירו אותו בישראל פחות משנה או שנתיים.
סוחרי המט"ח הספקולנטים מחו"ל, מתרוצצים לנו סביב השקל, גורמים לו להגיע לפסגות משכרות - שיא רודף שיא. בסוף גם הם יגיעו לפורקן - יגרפו את ממונם, ויעשו את מה שעושים ספקולנטים כשהם גומרים: הולכים.
צריך להגביל את הזרים הספקולנטים באמצעות רגולציה, כדי שכל ספקולנט כזה, בפעם הבאה שיצא מביתו-מולדתו לעשות "סיבוב" בחיקה של הארץ הזרה ישראל והבנק שלה, יחשוב פעם ועוד אחת, לפני שיעשה זאת.
השקעות לטווח ארוך מבורכות, ועליהן להישאר פטורות ממס. אשר למי שבאים כדי ללכת שישלמו, ובמיטב כספם.
מתקפה פרו-שקלית
ההתרחשויות האחרונות בשוק המט"ח בישראל אינן מותירות מקום לספק: המטבע הישראלי נתון למתקפה ספקולטיבית מצד גופים זרים. תופעה זו, בנוסף לפעולותיהם של הגופים המקומיים הנאלצים לגדר את חשיפתם למט"ח בעקבות הירידות החדות, היא זו שגורמת להתחזקות המשמעותית של השקל ביחס לכל המטבעות בעולם.
התבוננות בחמשת החודשים הראשונים של השנה מגלה שהשקל התחזק בכ-15.9% ביחס לדולר האמריקני, 11.5% ביחס לאירו, ובכ-10.7% ביחס למטבע היפני, היין.
אין מטבע בעולם שרשם ביצועים כאלה, גם לא מטבעות של מדינות שבאמת נהנות - שלא כמו ישראל - מגידול עצום בפעילות הכלכלית עקב עליית מחיר הסחורות, כמו ברזיל אוסטרליה ורוסיה. לא מדובר עוד בחולשה גלובלית של הדולר, אלא במתקפה פרו-שקלית.
הם לא טפשים הם אינטרסנטים
ספקולנטים אינם טיפשים ולרוב הם רוצים את הנסיבות לצידם ולא נגדם. לכן, הם תמיד ימצאו סיבות טובות להתחזקות השקל. למשק הישראלי חוב חיצוני אפסי, יש לו גירעון מסחרי נמוך ואינפלציה במגמת עלייה. האינפלציה נגרמת בעקבות האינפלציה בעולם, אך גם בשל ביקושים מקומיים חזקים. במצב זה סביר לצפות שסטנלי פישר יעלה את הריבית מה שיגביר עוד את הלחץ על שער החליפין.
תנודה חדה והרסנית
עם זאת, לתנודה חדה כזו בשער החליפין יש פוטנציאל הרסני בטווח הארוך ומגיע שלב שבו על הבנק המרכזי להתערב. ואכן בנק ישראל עשה זאת במרץ והתווה תכנית ארוכת טווח שנראיתה הגיונית ומוצדקת.
בשלב השני, אם לא תביא ההתערבות של בנק ישראל במט"ח לתוצאה המיוחלת, יש לשקול נקיטה באמצעים נוספים, כגון הגבלת תנועות הון לתוך ישראל.
הגיע יום פקודה
לצערנו, הגענו לשלב השני. הדרך היעילה להגדיל את הסיכון לגופים אלה היא על ידי הטלת מס על תנועות הון זר לתוך ישראל. מס כזה צריך להיות מוגבל אך ורק לכסף שישהה בישראל פחות מתקופת זמן מוגדרת.
השקעות לטווח ארוך תמיד מבורכות ועליהן להישאר פטורות. לעומת זאת, משקיע זר שידע כי ייאלץ לשלם 5% מכספו אם ישאיר אותו בישראל פחות משנה או שנתיים ישקול מחדש האם הוא מעוניין להצטרף ל"סיבוב ספקולטיבי" נגד בנק ישראל.
הם יעקמו את האף, אז מה
נכון, "ריקושטים" יגיעו מצד המשקיעים הזרים שייפגעו מהמהלך ומצד אידיאולוגים של שווקים חופשיים.
האלטרנטיבה היא התערבות מאסיבית בשוק המט"ח, שכלל לא בטוח שידו של בנק ישראל תהיה בה על העליונה, בשלב זה. המשך המצב הקיים עלול להביא להתחזקות נוספת משמעותית של השקל שתיצור פגיעה מתמשכת בכלכלה הישראלית בטווח הארוך.
זהו שינוי של כללי המשחק, שעלול גם להזיק. ייתכן שגופים זרים ידירו את רגליהם מהשוק הישראלי מחשש שמא כללי המשחק ישתנו גם בעתיד. עם זאת, יש לשקול את הנזק מול התועלת. משק קטן המאפשר מתקפות ספקולטיביות באופן חופשי כאשר הגופים הזרים אינם נדרשים "לשלם מחיר", יקבל את אותן מתקפות שוב ושוב.
הסתייגות
שינוי כללי המשחק בכיוון זה, עלול גם להזיק. הצעתי מתייחסת למציאות כעת בשוק המט"ח בפרט ובמשק הישראלי בכלל. יש סיכוי לגמרי סביר שבעתיד אמליץ שהמס בשבחו אני כותב כיום, צריך להתבטל, אך זה יקרה רק כשישתנו הנסיבות הפיננסיות.
בטווח הקצר, שומה עלינו למסות, אין דבר נכון יותר לעשותו.
ערן כהן הוא מנהל דסק חו"ל בקרנות נאמנות של מגדל שוקי הון