איש העונה האמיתי
ומתוך כל החגיגות על הפרקט, הקפיצות, השירים, הנאומים למצלמה, השפרצות המים בחדר ההלבשה. ומתוך האקסטזה החולונית המובנת, המתבקשת, של הזכייה באליפות היסטורית, והכותרות בעיתונים, והכתבות בטלוויזיה, והפרגון ברחוב. ומתוך ההנאה, שום דבר אישי נגד מכבי, בצפייה בשידור חי בקריסתה של אימפריה, כשדארת' ויידר חוטף את המכה הסופית ממאליק סקייווקר. מתוך כל זה, עניין אותי לדעת מה עובר באותם רגעים על האיש שעונת הכדורסל 2007/8 שהנה הסתיימה לה, השפיעה בצורה המשמעותית ביותר על חייו.
חשבתי עליו ברגעים אחרי סל הניצחון של דיקסון. כשאלפי חולונים חגגו ביציעים. כשמאות אלפים חגגו בבית. יש לי סיבות להאמין שאצלו בבית לא חגגו. תהיתי אם הוא בכלל מסוגל לצפות במשחק, כל משחק, של חולון. הנחתי שקשה לו לראות חולונים מחייכים. ניחשתי שרק איזכור השם חולון עושה לו קצת בחילה. שאלתי את עצמי מה הוא אומר לעצמו בכל פעם שהזכירו שוב ושוב איזו עונה "קשה" היתה לחולון, ואיך היא התמודדה עם המשבר הגדול שפקד אותה.
רגע, רגע. עצרו את סוסיכם. עונה "קשה"? להם היתה עונה "קשה"? אותם פקד משבר? ומה הוא יגיד? מה יאמר יואב גליצנשטיין, איש העונה האמיתי, על משברים? ודאי יספר על כל דקה ביום שבה הוא מרגיש, פיזית, את עונת הכדורסל שהסתיימה. ודאי יספר שהוא רק בא לעשות את העבודה שלו. ודאי יספר שצלחת אליפות עם חומוס זה בהחלט הישג יפה, אבל הוא מבחינתו שם על זה אצבע משולשת.
לאבי, בהוקרה, מישל
הנה תכף מתחיל היורו. התרגשות מסוימת. דומה שתמיד ישנה מין ציפייה לטורניר סקסי שיגשים את כל הציפיות שלנו, ולרוב, שלושה שבועות לאחר מכן, אחרי שאנחנו מוטלים ומותשים משידורים, שדרים, פרשנים ומשחקים משמימים, התחושה הזו היא זיכרון רחוק שלא נשאר ממנה כלום.
לפחות הפעם לצ'רלטון אין בלעדיות על המשחקים. נקווה רק שלא ייגמר כמו בפעם הקודמת, לפני שנתיים, כשיומיים אחרי משחק הגמר של המונדיאל התחילה מלחמת לבנון השנייה. הפעם נסתפק בשקט לאורך הגבולות, גם אם יהיה חרא של טורניר. גם אם ישראל לא תעפיל לרבע הגמר (אה, בעצם, זה לא יקרה).
בינתיים ניתן לקוות שנשיא אופ"א, מישל פלאטיני, צרפתי במוצאו, למד השבוע פרק בהילכות ניהול מיו"ר ההתאחדות הישראלי, מר אבי לוזון. יש להניח שפלאטיני למד היטב את השיעור שהעביר לוזון את הכדורגל האירופאי כולו, וממש כמו לוזון ודאגתו למכבי פתח תקווה, בוודאי ייכנס לחדר ההלבשה הצרפתי לפני המשחקים כדי לעודד את השחקנים, ובמקרה של ניצחון צרפתי יצא בשצף קצף נגד כל ה"הרעים והרשעים בכדורגל האירופאי" שניסו להכשיל את צרפת. וזה עוד לפני שתראו ותשמעו את אח של מישל, הבוס האמיתי של היורו, עמוס פלאטיני.
שאלות שהתשובה עליהן היא: כן
* האם בשיחות פרטיות שמעון מזרחי ומוני פנאן קוראים לשותף שלהם להנהלה רענן קוץ?
* האם משפחתו של ליאור אליהו תכניס סעיף בחוזה שלו ביוסטון, טאו או מכבי ובו דרישה לאמץ את חוקת ליגת הקט-סל (הגיל בו הורים מתערבים בקריירת הכדורסל של בניהם), ומכריחה מאמנים לשתף כל שחקן במשך רבע אחד לפחות?
* האם דייויד בלאט נהנה במיוחד מהצדק הפואטי שאיבוד האליפות של מכבי הביא עימו, ועכשיו, אחרי שלפני כמה שנים העבירה אותו זובור והפכה אותו ממאמן ראשי לעוזר של גרשון, מכבי רודפת אחריו עם הלשון בחוץ, מוכנה לשלם סכומים שלא היתה מוכנה לשלם אף פעם עבור מאמן, והוא עומד שם, מחייך, ואומר לה לא?
* האם עודד קטש השתכר ביום חמישי בלילה?
* האם נגזר עלינו לשמוע את המילה "אייטיז", בצמוד לכל סיקור של סדרת הגמר של ה-NBA?
* האם הפיתרון לבעיות היכולת של שחר פאר הוא מינויו של שייע פייגנבוים למאמנה?