המשורר יחזקאל נפשי ("עכשיו פתיחה"), 30, רווק, מתגורר במושב קטן ליד פתח-תקווה. זוכה פרס אייזנברג לשירה. שיריו תורגמו להודית, לאנגלית, לרוסית ולערבית. העורך הראשי לתערוכות "שיח משוררים", עורך את "דו"ח על מצב האדם", סדרת ערבי הספרות של "הבימה", מתרגם משירה אנגלית והודית לעברית. חלק משיריו הולחנו והוצגו בתערוכות לצד עבודותיהם של אורי ליפשיץ, רפי פרץ ואחרים. רומן ראשון פרי עטו יראה אור בקרוב.
איפה הצטלמת ומדוע?
"בחרתי להצטלם ב'המנזר' שברחוב אלנבי בתל-אביב. כאחד שהתגורר בקיבוצים שונים בהיותו נער, גיליתי את תל-אביב מאוחר. לראשונה ביקרתי בה כשהייתי בן 18. מאוחר יותר, חבר סיפר לי על 'המנזר', אמר שהמקום יהיה לרוחי, וצדק. במקום ישנה איזו אחווה אנושית פשוטה. ניקיון נטול גחמות או יומרנות. במובן הזה, שורר שם אפילו איזה טוהר".
מהי ספרות מזרח-תיכונית, לטעמך, ומיהם הבולטים בכותבים?
"מהותה של הספרות המזרח-תיכונית צמחה לפני זמן רב. במובנים של שחרור והאדרת 'האחר', ניתן לנו להבחין בכך כבר בסיפורי המעשה ההודיים בשפת הסנסקריט, או בכתבי חליל ג'ובראן וגם בכתבי אלף לילה ולילה שמקורם במאה השמינית. לא כל אלו משתייכים ישירות למזרח-התיכון מבחינה גיאוגראפית, אך באשר להצגת האדם ה'שונה', אותו אחד אשר צומח ומרקיע דרך שבילי הייסורים, ניתן בקלות להקבילם למזרח-התיכון. באשר לבולטים שבכותבים, בני זמננו, נוגעים ללבי כמה וכמה כמו אדוניס, עלי איסם, נגיב מחפוז, רוני סומק, ששון סומך, ארז ביטון, מתי שמואלוף, סמי ברדוגו, יצחק גורמזנו גורן, חביבה פדיה וויקי שירן".
מה היית מוסיף לקאנון של הספרות העברית, שלא נמצא שם כרגע?
"את יצירותיו של גאון הרוח היהודי, הסופר וההוגה אליעזר שטיינמן ז"ל. הייתי רוצה גם לערוך ספר אודותיו. לקבץ דברים אחדים משלו ולהציגם לדור הנוכחי".
איזו דמות ספרותית השאירה עליך רושם מיוחד?
"דוד המלך, שהוא מן הדמויות הנועזות בתנ"ך, ובספרות בכלל. דווקא בשל היותו משורר, איש מלחמה, אסטרטג, נגן, אוהב ונאהב, מלך, כובש ירושלים מידי היבוסים. הקוטביות הניגודית שבו, היא זו אשר הופכת אותו לדמות כה מרתקת. קל לאהוב אדם שכזה וללכת שבי אחריו".
לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב, ומדוע?
"שלושה ספרים: מסכת 'אבות', 'ספר המידות' לרבי נחמן מברסלב, ו'האדם המורד' של אלבר קאמי. מסכת 'אבות' היא ספר של דרך ארץ, ובו סודות כבירים לפיוס נפש האדם ויישובה, וכל אימת שאני חושב שאני מבין את תמציתו, אני מגלה דבר חדש. הן לגבי 'ספר המידות'. באשר ל'האדם המורד', זהו ספר שכל מהותו זעקה אינטלקטואלית נקייה. ספר שהוא ניתוח של מוסר חברתי פוליטי ללא פשרות, עד להכאיב, הכתוב בלשון חדה ודידקטית, שמעטים ניחנו בה".
אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד. לאן תלך?
"אני נוהג לשוטט. ההליכה בערים זרות משרה עלי רוגע ושלווה. לעתים אני צועד ברגל, או עולה על רכבות, מבלי לדעת להיכן. כשאני רואה משהו שלוכד את תשומת ליבי ואני נמשך אליו, אני פוסע לעברו. לפני כמה זמן שהיתי שבוע בגרמניה. הלכתי אנה ואנה ברחובות ברלין, עד אשר לפני ראיתי קתדרלה כבירה בעיצוב גותי כבד ואפלולי. נכנסתי פנימה, ישבתי שם שעה ארוכה, ואת התחושות שחשתי, את האושר, אין לתאר במילים".
מה מעורר בך השראה?
"אינני יודע אם המושג השראה קיים. הכתיבה עצמה כשהיא מתבצעת, בייחוד בכתיבת שיר, היא מצב דתי אקסטאטי של הוויה. הבלחה של רגע בו היקום לוחש לעברך. ואולם, גם כשאתה מאזין לו, או אפוף בלב אותו קסם, אתה לא נוגע אלא בשבריר מאותה מהות של יופי שגרמה לך לשבת ולכתוב מלכתחילה".
*מהו סוד קסמו של השיר?
"אילו הייתי יודע, אילו הייתי מבין את הצופן, מפענח אותו, לבטח הייתי חדל לכתוב".