משה חביב החליט על הסבה מקצועית בגיל 42, בגלל השעמום. "מאז שהשתחררתי מהצבא עבדתי בבנק. הגעתי לתפקיד בכיר ולתנאי שכר טובים", מספר חביב, "אבל התחלתי לפנטז על שינוי מקצועי. מה שדחף אותי היה שעמום, צורך להתחדש ולהתרענן, תחושה שמיציתי את עצמי בבנק, שאופקי הקידום שלי מצומצמים, וגם שאפתנות כלכלית". חביב עשה את השינוי במהירות, ועבר באחת לענף הביטוח. "האמנתי שאוכל לתרגם את היכולות המקצועיות שלי ואת הידע שרכשתי בבנק ל'כסף גדול' כסוכן ביטוח".
המציאות הייתה מאכזבת. "מאיש שעסק באסטרטגיות ובמהלכים גדולים ועתירי תקציב בתוך הארגון הפכתי לאיש של טקטיקות ושל מהלכי שיווק קטנים", אומר חביב. "ממשכורת נאה צנחתי לרמת שכר של 3,000 עד 4,000 שקל בחודש, מה שלווה במתח נפשי".
עוד חיסרון שלא צפה התגלה בצורת העבודה: "כבנקאי עבדתי במעין חממה ובצוותא עם קבוצת אנשים. סוכן ביטוח עובד יותר כזאב בודד. זה לא התאים לי, כי אני מטבעי איש חברותי שאוהב את ה'ביחד'".
חביב סבור ששגה בכך שלא פרט את הפנטזיה לפרטי פרטים. "בעצם השינוי, בעצם הנכונות לעזוב את הנוחות המרופדת בבנק, היה משהו מרדני. מעין רצון לשבור את הכלים ולנפץ מסגרות. היום הרעיון הזה אופנתי - אבל אני רוצה להדגיש שהוא לא מתאים לכל אחד. לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, לא הייתי חוזר על המהלך שעשיתי".
ואכן, הרעיון אופנתי. רעיונות ניו אייג'יים בנוסח "להיות" ולא רק "לעשות", חלחלו גם לתחום המקצועי, תובנה שמזוקקת בשורה מפזמונה של גלי עטרי - "תעשי רק מה שאת אוהבת". מי לא שמע על המרצה שהפך לטבח, המנהל שהתחיל לטפל בשיטה אלטרנטיבית או החקלאי שהפך לאמן? לדברי אפרת אגמון, פסיכולוגית ויועצת תעסוקתית באדם-מילוא, ההערכות הן ש-5%-10% מהעובדים עושים הסבה מקצועית, רובם גילאי 30-50.
ד"ר אבי רימר, ראש חטיבת משאבי אנוש במכללת הגליל המערבי, תולה את מספרם הגדל של "אנשי המהפך" באופיו של שוק העבודה היום, המעודד שינויים והתמרות. "אם בעבר השוק התבסס על גילדות מקצועיות", מסביר רימר, "והמעמד המקצועי נבנה במשך שנים ארוכות, הרי שהיום נולדו עיסוקים חדשים שאינם מחייבים הכשרה ממושכת. מקצועות כמו אימון או גישור מאפשרים לך לסיים קורס ולקבל תעודה בתוך שלושה חודשים בלבד".
הוותק הפך לבעיה
ד"ר מוטי נוימן, מנהל מחלקת ייעוץ בפילת, מצביע על אילוצים בשוק העבודה, המעודדים הסבה. לדבריו, "היום זהו שוק של פרילנסרים ומסגרות עבודה זמניות. ערכו של מושג הקביעות צנח, כשבמקביל, התחדשות מקצועית הפכה לערך מקודש". גם התכונות המוערכות השתנו: "אם בעבר יכולת ההתמדה של עובד הקנתה לו נקודות זכות, הרי שהיום ותק ארוך באותו תפקיד נתפס אפילו כבעייתי ברקורד של העובד, משהו שאפילו עלול להכשיל אותו כשיחפש מקום עבודה חדש".
תוחלת החיים שהתארכה, רמת המחיה שעלתה והתפתחות התקשורת תורמים את שלהם, אומר נוימן: "אנשים נחשפים לסגנונות חיים שנראים להם זוהרים ושובי לב. המסר המרכזי הוא 'יש לכם עוד הרבה זמן לעשות שינוי ולהצליח'. בשונה ממה שהיה מקובל עד לפני שני עשורים בלבד, היום אנשים מרשים לעצמם להפסיק לעבוד למשך תקופה מסוימת, ללמוד מקצוע חדש, ולנסות להתפתח מבחינה אישית ומקצועית. בישראל אולי לא נהוג לסכן כסף של דירה לטובת העניין, אבל מקובל להשקיע את כספי הפיצויים בהתפתחות".
"תמיד הייתי ילדה טובה שהלכה לפי הספר", אומרת ליאת, רואת חשבון שעזבה בגיל 44 משרה מרופדת לטובת עיצוב רהיטים, "עבודה יצירתית שתמלא אותי ותעניק לי תוכן, משהו לנשמה". אבל המחיר הכלכלי - חודשים ארוכים שבהם חיה מחסכונות, והרמת הגבות בסביבתה - עוררו בה לבטים, "שאולי הרחקתי לכת עם משבר אמצע החיים".
רימר מסביר שהדחף להסבה מקצועית מתחזק בקרב גילאי 40 בגלל התארכות תוחלת החיים: "עד לפני עשור בני הגיל הזה היו חורקים שיניים ומושכים עוד כמה שנים, עד היציאה לפנסיה. היום הם חשים שנשארו להם כשלושים שנות עבודה נוספות, והם מתחילים לערוך חשבון נפש".
"יש לך זמן לגדול (...) את כבר יודעת שתוכלי תמיד לבחור", שרה גלי עטרי, אבל מומחים תעסוקתיים מסייגים ומזהירים. לדברי רימר, על אף שהתודעה הציבורית מעודדת את האדם המודרני לשנות ולהתחדש, בני 45 ומעלה לוקחים סיכון, כיוון שארגונים רבים מסתייגים מהעסקת עובדים מבוגרים.
הבעיה היא לא רק בתפיסה של המעסיקים, אלא גם בראייה לא מפוכחת של המציאות בשוק העבודה. "אנשים שעושים הסבה בגיל 40", מסביר רימר, "נוטים להסתנוור מעצם השינוי. אני מוצא שלעתים קרובות הם לא מביאים בחשבון מי עומד מולם בשוק העבודה - דור חדש של בני 20 מעודכנים, גמישים מחשבתית וזריזים".
טל קומרצ'רו, יועצת קריירה בכירה באדם-מילוא, מונה עוד מיתוסים שבהם שוגים המפנטזים על הסבה מאוחרת. "הטעות הראשונה - שיטת ה'זבנג וגמרנו'. אנשים סבורים שהם ילמדו קורס חדש, ייכנסו למקצוע, והנה הם על הסוס! בפועל לוקח כחמש שנים עד שהעובד מרגיש בטוח ונוח במקצוע החדש ועד שהוא מבסס לו מעמד של ממש בתפקיד".
"שגיאה נפוצה נוספת שאני נתקלת בה", אומרת קומרצ'רו, "היא שהרבה אנשים סבורים בטעות שאם הם ישנו מקצוע הם יהפכו לאנשים אחרים. לעתים יש בשינוי הקריירה ניסיון לברוח מהעצמי".
איציק סנדיק, מנכ"ל משותף בסנדיק קומיוניקיישן, עבר בגיל 47 מתפקיד ניהולי כמנכ"ל, אחרי 24 שנים בענף הטקסטיל, לעולם הייעוץ התקשורתי, משום שחש שחיקה ומחסור באנרגיות. ההתחלה הייתה קשה: "נכנסתי למהפך הזה בתום לב, ועם ביטחון שאני הולך להצליח כמו בעבר. בפועל חוויתי שוק תרבותי, בעיקר על רקע השונות בגיל: הזירה הזו מאופיינת באנשים צעירים. לא פעם רציתי לקום ולברוח".
כמו תוכנית עסקית
במקרה של סנדיק הסוף טוב והוא מרוצה מהשינוי שעשה, אבל נוימן ממליץ למי ששוקל הסבה מאוחרת להכין מעין תוכנית עסקית, שתכריח אותו לרדת לפרטים הקטנים ביותר.
"לפני הכול אני מציע להם לבדוק את היכולת השיווקית שלהם בתפקיד החדש, ואם יהיה להם מקור הכנסה בתקופת הביניים", אומר נוימן. "גם בני 40, שכבר מכירים את הלכות העולם, לא נדרשים לנושא הזה מספיק, משום שכאשר אדם מתלהב הוא נוטה להתעלם מ'החשבונאות הקטנה'. אגב, מהסיבה הזו ממש משקיעים דורשים מהיזם להכין תוכנית עסקית מפורטת - כדי להיות בטוחים שאותו אדם חשב על כל הזוויות האפשריות: משאבים, מקורם, יעדים, לוח זמנים וכדומה".
לכן ממליץ נוימן להקדים לקבלת ההחלטה שיעורי בית; למשל, לברר עם העוסקים בתחום חדש איך הם מתפרנסים, ואם הם מתפרנסים ממנו באופן בלעדי.
המלצה נוספת היא לעשות את השינוי בהדרגה. לדבריו, "מבחינה נפשית קל יותר להיות טוטאליים, לחתוך ולהמשיך בדרך חדשה. באופן רציונלי ומעשי, אותו אדם חייב עדיין להתפרנס. תמיד אמליץ לו לפתח גישה ריאלית ולא למצוא את עצמו לאחר כמה חודשים במצב שילדיו נאלצים להפסיק את לימודיהם. עדיף לממש את החלום בהדרגה, גם אם התהליך יארך כמה שנים. אני תמיד בעד לבדוק את עומק הבריכה ואת חום המים לפני שקופצים פנימה".
רימר מסכים: "אמנם כאשר מתנתקים לחלוטין מהעיסוק הקודם יש יותר אנרגיה ומשאבים נפשיים להסתער קדימה, אבל צעדים אטיים ומדודים מאפשרים לבחון את הדברים תוך כדי תנועה ולגלות אחריות למחויבויות אחרות".
"התהליך מתחיל מהחלומות, מחקר הרצונות, השאיפות הכמוסות, אותם דברים שאדם לא מרשה לעצמו לומר אפילו", אומרת קומרצ'רו. "בשלב הראשון יש לנטרל את הצד הפרגמטי הריאלי, ולחשוב כאילו הכול אפשרי. במובן הזה, חסידי תורות הניו אייג' למיניהן צודקים. אבל יש לזכור שזה לא כל הסיפור. אחרי שלב החלומות יש לבדוק בקפידה אם הצעד באמת מתאים".
למי שחושש יש עוד אופציה לבדוק או להגשים חלום מקצועי גנוז. קוראים לה התנדבות. נוימן: "הגיע אליי איש היי-טק בכיר, שהגיע לעמדה מאוד גבוהה בארגונו, אבל נשחק מהמירוץ. החלום שלו היה להיות מאמן כדורגל. הסברתי לו שבגיל 50 הוא לא יוכל להיות מאמן כדורגל רציני, אבל המלצתי לו לנסות לארגן בהתנדבות קבוצת ילדים במתנ"ס ולאמן אותה, ובמקביל להירשם לקורס מאמנים בווינגייט. הסברתי לו שההתנדבות תאפשר לו ללמוד את העיסוק ולהשתפשף בו, לבחון שהוא באמת מתאים לו - ומי יודע, אולי הוא גם יגיע בעתיד לאמן".**