רון אייכל הוא אסטרטג וכלכלן ראשי בבית ההשקעות מיטב
בחודשים האחרונים צפינו בבנק ישראל, כאילו נאלץ, להעלות את הריבית המוניטרית בגלל מחירי המזון והאנרגיה המאמירים. בשבוע שעבר נגיד הבנק המרכזי האירופי, טרישה, העלה גם הוא את הריבית מ-4.0%, ל-4.25%, בעקבות האינפלציה בגוש, הנמצאת ברמה הגבוהה ביותר מראשית העשור.
אנחנו לא לבד
לא רק בישראל או בגוש האירו העלו את הריבית. בחצי השנה האחרונה, הריבית היתה במגמת עלייה בשווקים רבים מאוד:
- אוסטרליה (50 נ"ב בחצי השנה האחרונה)
- שבדיה (50 נ"ב בחצי השנה האחרונה, מתוכם 25 נ"ב היו ביולי)
- נורבגיה (25 נ"ב ביולי)
- ברזיל (סה"כ 100 נ"ב, ביוני ובאפריל, 50 נ"ב בכל אחד)
- מקסיקו (25 נ"ב ביוני), צ'ילה (50 נ"ב ביוני)
- פולין (100 נ"ב, ב-4 מהלכים)
- צ'כיה (25 נ"ב בפברואר)
- הונגריה (100 נ"ב, 50 נ"ב באפריל ושני מהלכים של 25 נ"ב במאי)
- טורקיה (100 נ"ב, בשני מהלכים של 50 נ"ב במאי וביוני)
- דרום-אפריקה (100 נ"ב)
- אינדונזיה (250 נ"ב, 200 נ"ב באפריל ועוד שני מהלכים של 25 נ"ב במאי וביוני)
משקים בעולם מושפעים בעוצמה שונה מהאינפלציה ומהתייקרויות, ולבנקים המרכזיים אין ברירה, אלא להעלות את הריבית המוניטרית.
במרבית המשקים בעולם, ובמיוחד במתעוררים, קל לבנקים המרכזיים להעלות את הריבית, וזאת בשל הצמיחה המרשימה שנרשמה בהם בשנים האחרונות. בגושים הגדולים - האירו וארה"ב, קשה הרבה יותר. בגוש האירו, כאמור, העלו את הריבית. בארה"ב, הפד' נמצא עוד בשלב שבו רק מדברים על כך.
השילוב של צמיחה מהירה לאורך שנים, אפילו מעבר לפוטנציאל, ומחירי סחורות גואים, יוצר לחצים אינפלציוניים, שאיתם הבנקים המרכזיים בעולם מתמודדים.
יחד עם זאת, בתקופה הנוכחית, מידת ההשפעה שלהם על האינפלציה היא חלקית ביותר. באמצעות כלי הריבית, יכולים הבנק המרכזיים לפעול לצינון הפעילות הכלכלית בתוך המדינה, וכך לנסות ולהביא לצמצום הביקושים הפנימיים.
יחד עם זאת, אלו לא קובעים את מחירי הסחורות אשר נקבעים בשווקים העולמיים. לפיכך, אין ביכולתם לרסן את האינפלציה המיובאת, קושי דומה לזה שמתמודד עימו בנק ישראל.
התמתנות האינפלציה רחוקה מאד
כל עוד מחירי הסחורות ממשיכים להאמיר, הסיכוי לירידה באינפלציה ברחבי העולם נמוך, והפוטנציאל להעלאות ריבית נוספות ברחבי הגלובוס נותר גבוה. לדוגמא, השוק לא מסתפק בהעלאה אחת וכבר מצפה לכך שריבית ה-ECB תועלה שוב, ובקרוב.
מי יכול לעצור את הנפט
אם למישהו יש הכוח לרסן את מחיר הנפט זה לבנק המרכזי האמריקאי. הפד' יכול, באמצעות נשק הריבית לרסן באופן כה חזק את הכלכלה הגדולה בעולם, עד כדי כך שהביקוש לנפט יצטמצם ומחירו יחל לרדת.
עם זאת, הסבירות שבבנק המרכזי יבחרו לעשות כן נמוכה מאוד, שהרי המחיר הכלכלי עלול להיות גדול מנשוא ויאפיל על נזקי האינפלציה. לפיכך, גם בפד' מעדיפים להמתין, ולהיאחז בסברה שההאטה בפעילות הכלכלית תביא לכדי ירידה של מחיר הנפט בעולם.
כך לא יהיה צורך בשימוש אמיתי בנשק הריבית. מתברר שגם כוחם של הבנקים המרכזיים, ואפילו בכלכלה הגדולה ביותר, מוגבל למדי.