ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, כנראה מאוד התרשם ממארי אנטואנט, שהפגינה אטימות מסוימת כשאמרה "אם אין לחם, שיאכלו עוגות". אחרת קשה להסביר למה הוא לא מנע את קיומו של הפנינג המים ההמוני שנחגג בשישי שעבר בכיכר רבין, ביוזמתה של חברת ההפקות "פארש". "אם אין מים, שיעשו מלחמת מים" - זאת הגרסה הישראלית של קיץ 2008.
כדי להבטיח שיגיעו משתתפים רבים, נכתב בהודעות שיצאו לקראת האירוע, כי "כדי להשתתף במלחמה ולשפר את סיכוייכם לנצח, ראוי שתצטיידו בנשק חם בדמות אקדחי מים, בגדי ים, מים, רוח קרב ומצב רוח דבילי. לקמצנים תחכה מזרקה שתזליף עליכם כמויות של נוזלים".
"דבילי"? במקביל עולה בימים אלה בכבישים ברחבי הארץ קמפיין שקשה לפספס, תחת הסיסמה "ישראל עוברת מאדום לשחור". את הקמפיין מובילות רשות המים ולשכת הפרסום הממשלתית, והוא נועד להטמיע במודעות הציבור ששוררת כאן בעיה קשה: הכינרת נמצאת מתחת לקו האדום שלה, ואפילו מתקרבת לקו השחור. רשות המים הכריזה על תוכנית חירום להתמודדות עם המשבר, בטענה שישראל נמצאת בשפל החמור ביותר מאז החלו מדידות מפלסי המים בארץ ב-1932.
מפלס הכינרת גבוה כעת בכמטר וחצי בלבד מעל לקו השחור, הנמצא בגובה 215 מטרים מתחת לפני הים. נגיעה בקו השחור משמעותה נזק בלתי הפיך, מבחינה גיאולוגית, אבל לא רק, למקורות המים שלנו.
המדינה סובלת ממחסור חמור במים, אבל האזרחים עדיין לא מפנימים את זה. אבל ממי שפיקד על חיל האוויר, ניהל בית ספר תיכון, והיום עומד בראש עיר מרכזית בישראל, אפשר וחובה לצפות לאחריות גדולה יותר.
ברשות המים טוענים שחולדאי מתעלם באופן קבוע מהמחסור במים: הוא אינו מקפיד להשקות את הגינות הציבוריות בעיר לפי התקנות הרלבנטיות, ומאפשר מדי פעם להשקות את הגינות בשעות היום. אבל הוא אינו היחיד. רשויות אחרות רבות מתעלמות מהחוק ומשקות באופן בזבזני את הגינות שבתחומן.
מה שצרם במיוחד באירוע המים היה המסר שהעביר לציבור; מסר שאף רשות עירונית אינה יכולה לשתף עמו פעולה. מלשכת הדוברות של חולדאי נאמר בתגובה, כי "עיריית תל אביב-יפו התנגדה לאירוע, ואף הודיעה על כך למשטרה, כדי שזו תפעל למניעת האירוע".