אחת הגיבורות הגדולות של שוק ההעברות בכדורסל הישראלי השנה היא הליגה הלאומית. ליגה ששנים רבות נחשבה לחצר האחורית של הכדורסל הישראלי עולה עכשיו לקדמת הבמה ונותנת הצגה. הביקוש לשחקנים מובילים מהליגה הזו נמצא בשיאו וקבוצות רבות מליגת העל, חלק מחוסר ברירה, מציצות למטה ומגלות עולם נפלא. וזול. שחקנים ששיחקו שנים בליגה הלאומית מוכנים לעלות ליגה ולרדת בשכר. פרדוקס, אבל מובן. הקבוצות נאלצו לעשות זאת בגלל כמה סיבות: החוק הרוסי מחייב שמיכה מספקת של שחקנים ישראלים, וכאלה אין מספיק. העובדה ש-12 קבוצות ישחקו בליגת העל גרמה לתחרות קשה על השחקנים הישראלים הבכירים וכדי למלא את השורות הלכו אל המקום בו ישראלים מובילים לא רק את קבוצותיהם אלא גם את הטבלאות הסטטיסטיות.
מי שברגעים אלה שמח על המהלך הם שחקנים ישראליים שרגילים לשחק בליגה הארצית, שיקפצו אף הם מדרגה וישחקו בשנה הבאה באחת מ-14 (!) קבוצות הליגה הלאומית. ואוי לכם אם תזלזלו לרגע בשחקני ליגת המשנה. אל תשכחו שגם דירק נוביצקי הגדול הגיע ל-NBA היישר מהליגה השנייה בגרמניה.
מלפפונים, אבל בטלוויזיה
תגידו, כל קיץ זה ככה, לא? בכל קיץ מתלוננים על החום ועל עונת המלפפונים הרותחת. על המחסור במים ועל השיעמום בעונת המלפפונים. על האיום מאיראן ועל הההחתמות של שחקנים ששיחקו בליגה האיראנית. בכל קיץ מישהו שובר לאיציק זוהר בקבוק על הראש, מוריד את חיים רביבו מהארץ ומחזיר את ברק יצחקי מגנק. בכל קיץ קובעים שהכדורסל קורס, הכדורגל גמור והממשלה מתפרקת. בכל קיץ יש כתבות על הקלאבים בטורקיה ועל פיני בלילי. בכל קיץ מדווחים על קבוצה ישראלית שעשתה מסע מפרך עד שהגיעה למשחק שלה באינטרטוטו, קשר ניגרי שאמור לחתום בהכח ר"ג, על שחקנים שחותמים במכבי ואומרים שהגיעו למועדון גדול ועל הורים של שחקנים במכבי שמתבכיינים בתקשורת.
אבל רק בקיץ הזה התחילו לשדר משחקי אימון של קבוצות כדורגל בערוצים בתשלום. עם הפקה שמתאימה לערוץ הקהילתי, עם שדר ופרשן, עם אוהדים תלויים על גדרות ועם הרבה שאלות מטופשות למאמנים. ואני אומר, שייגמר כבר הקיץ הזה.
יאנקי גו הום
בסופו של דבר, יהיה זה ריח הנקניקיות. לא פרנק סינטרה בסיום המשחק. לא 55 אלף הצופים הנכנסים ויוצאים מהאיצטדיון בלי להיתקל בכתפו של רעהו, לא הצעקות ביציעים והמכות מול אוהדי בוסטון במשחק שנכחתי בו ב-2001, לא המסורת, לא המוזיאון בתוך האיצטדיון. ניו יורק יאנקיז עוברים איצטדיון, מלא מסורת, שיאים ואייקונים של הספורט האמריקאי. הלילה ישוחק בו משחק האולסטאר של ליגת הבייסבול. יאנקי סטדיום הוא הזדמנות מצויינת להשתפך על גדולתו של הספורט האמריקאי ובאותה הזדמנות למנות את כל מה שמקולקל אצלנו. להציג אותנו בשיא עליבותנו. לא נעשה זאת. רק ניקח נשימה עמוקה ונזכר בריח הנקניקיות.
דורון קרמר, 35, שיחק העונה בעירוני ר"ג