זירת סכסוך נוספת, המערערת את היחסים בתוך התעשייה, קשורה לכך שעוד ועוד זמרים מעדיפים להפיק את המוזיקה שלהם בעצמם, ללא חברת תקליטים. פעם זה היה מפלטם של אמני השוליים; היום זה המגרש של מי שמבקש לשמור בידיו את השליטה; ובמילים אחרות, את התמלוגים על המאסטר.
שני גופים גובים תמלוגים על המאסטר. הראשון והוותיק הוא הפדרציה לתקליטים, השני הוא הפי"ל, שנוסד לפני עשרים שנה על-ידי מפיקי מוזיקה מזרחית שהפדרציה לתקליטים טרקה בפניהם את הדלת. לדברי הסמנכ"ל שלה, איציק כפיר, הפדרציה שולטת על 90% משוק המוזיקה. על-פי ניר בוסקילה, מנכ"ל הפי"ל, "הרבה פחות".
מהו סכום התמלוגים שהפדרציה גובה תמורת הזכות להשתמש במאסטר? זה אולי אחד הסודות הגדולים של תעשיית המוזיקה. בפדרציה ודאי שלא ינדבו את התשובה, אבל גורם מצוי בתחום מגלה שמדובר ב-30-40 מיליון שקל בשנה. מדוע חברות התקליטים מפזרות כל-כך הרבה ערפל בסוגייה? בעיקר מפני שבמשך שנים הן עשו כל שביכולתן כדי שהזמרים לא יבינו כמה כסף טמון במאסטר.
חמור מזה, גם כשזמרים הפיקו בעצמם את הדיסק, ונעזרו בחברות התקליטים רק למטרות הפצה, בלא מעט מקרים דאגה חברת התקליטים להעביר לבעלותה את הזכויות על המאסטר. "מי שמפיק בעצמו צריך מערך הפצה", אומר כפיר, "אז הזמרים מתחברים לאחת מחברות ההפצה, ואז במקום לשלם על ההפצה נותנים את הזכויות על המאסטר".
עם זאת, כפי שמודה עובד באחת מחברות התקליטים, לא מדובר בהתקשרות כה תמימה. "האמנים ראו סעיף על 'זכויות שידור והשמעות פומביות' וחשבו שהם חותמים על אישור השמעה ברדיו", הוא אומר. "רק בשנתיים האחרונות האמנים הבינו שהרימו להם את הזכויות על המאסטר".
"רוב האמנים לא ידעו מה זה מאסטר וכמה הוא שווה, וחברות התקליטים לא טרחו להגיד להם", מאשר הזמר עמיר בניון, שבמקרה שלו, הנמצא עדיין בדיון בבית משפט, חברות התקליטים, שאיתן סגר על חוזה הפצה בלבד, הטביעו את הלוגו שלהן על תקליטיו, מה שגרם לתחנות הרדיו להניח שהסכמי השמיכה שלהן עם הפדרציה מכסים גם את שידורי שיריו של בניון. והפדרציה? היא בעיקר מקטינה ראש. "אותי לא מעניין אם המאסטר הועבר בחוזה הפצה או לא. אותי מעניין מי הבעלים במאסטר", אומר כפיר.
הבעיה היא שגם אם הזמר מצליח לשמור את הזכויות במאסטר, ברוב המקרים קשה לו לעשות עם זה משהו. משום שכדי לקבל את תמלוגי המאסטר צריך להיות חבר בפדרציה, ואף שהממונה על ההגבלים העסקיים קבע שהפדרציה חייבת לקבל כל בעל מאסטר כחבר, בפועל זה לא כל-כך פשוט. "בעיקרון, אני יכול להירשם בפדרציה", מספר אסף גברון מלהקת הפה והטלפיים, "אבל זה עולה המון כסף, ואם אתה לא חברה גדולה, זה לא משתלם".
מהפדרציה מוסרים שכדי להיות חבר צריך לשלם 2,000 דולר, עלות שכר טרחה משפטי. לשם השוואה, בפי"ל הכניסה מלווה בתשלום חד-פעמי של 500 שקל, שגם אותו הם מוכנים לגבות מהתמלוגים הראשונים שיגיעו. "מה שקורה", ממשיך גברון, "זה שאתה נותן לחברה, במקרה שלנו 'התו השמיני', לגבות מהפדרציה את התמלוגים על המאסטר, תמורת עמלה של 25%".