עידן השינויים הגדולים בענף קרנות הנאמנות בישראל לא תם, ולמעשה אנו רק בפתחה של תקופה בה הענף ישתנה, יתרחב, יהפוך להיות מתמחה יותר וייאלץ להיות הרבה יותר קשוב לצרכים ולתכונות המשקיעים בקרנות. כך עולה מסקירה חדשה שמפרסם בימים אלה גלובס מחקרים בשיתוף PwC קסלמן וקסלמן על ענף קרנות הנאמנות.
עוד עולה מהסקירה, כי תעשיית הקרנות תנהל בעתיד הקרוב סכומים גבוהים הרבה יותר, הן של פרטים והן של משקיעים מוסדיים - מעל 300 מיליארד שקל על פי הנחת הסקירה - וכן תציע מגוון רחב יותר של מכשירים, אם כי ייתכן מצב בו מספר הקרנות יירד.
טענה נוספת היא, שבדרך למציאות זו יילכו וייטשטשו הגבולות החדים בין קרנות נאמנות לבין תעודות סל, מצד אחד, ובין חיסכון לטווח ארוך לבין השקעה בקרנות נאמנות, מצד שני.
שוק של תזזיתיות
נקודת המוצא של הסקירה הייתה המצב שנוצר בתעשיית קרנות הנאמנות בשנת 2006, לאחר יישום המלצות ועדת בכר. ביצוע הרפורמה הביא איתו את מכירת הקרנות מהבנקים לתאגידים אחרים. לראשונה, הופקעה השליטה במערכת ההפצה מידי המנהלים של קרנות נאמנות, ומול הקרנות הופיעו מכשירים אחרים אשר מתחרים על אותו נתח שוק של משקיעים.
על מנת להגן על ההכנסות ועל רמת הרווחיות, פעלו החברות המנהלות קרנות נאמנות במספר אפיקים - כניסה לתחום תעודות הסל, חיתום וברוקראז' - העלו דמי ניהול והשיקו מסעות שיווק אגרסיביים, אשר כוונו אל הציבור אבל אולי בעיקר אל היועצים הבנקאיים.
אך גם היועץ בסניף הבנק, אשר פגש את גברת כהן המפורסמת מחדרה, מצא את עצמו בטריטוריה לא נודעת. מול גברת כהן הנבוכה, אשר חיפשה אפיק להשקעותיה עם ירידת הריבית השקלית, מצא עצמו היועץ, לראשונה, בוחן בצורה אובייקטיבית, לפחות על פי דרישות החוק, את הקרנות כולן וממליץ בפני לקוחותיו על דרכי ההשקעה.
ההתפתחות אשר בלטה לעין הייתה, כמובן, ההצטמקות בגודל השוק, מכ-8% מסך הנכסים שבידי הציבור, בתחילת השנה, לכ-6% בסופה, ולאחר מכן ההתאוששות בשליש הראשון של 2007, לכ-7% מסך הנכסים. תגובת החברות המנהלות לאילוצים אלה הייתה להתבסס על מאמצי שיווק מוגברים, תוך היענות למה שנראה כתכונת היסוד של המשקיע הישראלי, התזזיתיות: המעבר המהיר מאפיק לאפיק וממכשיר למכשיר. תכונה זו קיבלה משנה תוקף לאור ירידת הריבית במשק ונדידה של מיליארדי שקלים, של בעלי פיקדונות וקרנות שקליות לשעבר, אשר חיפשו מקור תשואה חדש.
אחת הטענות המרכזיות בסקירה החדשה היא שמצב זה הוא למעשה לא יותר ממצב ביניים, ובעתיד יתחיל מעבר לכללי משחק אחרים, בהתאם לכוחות אשר משפיעים על התעשייה ומעצבים אותה.
יכולות ניהול אישי
על פי הממצאים, את השינוי העמוק בקרנות הנאמנות בשנים הבאות יניעו כוחות ומגמות בשווקים הפיננסיים, ביניהם: השינויים במערך הייעוץ וההפצה - אשר ילך ויתמקצע ככל שיחלוף הזמן, וידגיש בפני הלקוח את הצורך להתאים מכשירים לצרכיו; לחצי התחרות מצד מכשירים אחרים; השינויים במכשירי חיסכון לטווח ארוך והגברת המודעות של האוכלוסייה לצורך בתכנון פיננסי כולל יותר; השינויים במערך הפנסיה בישראל, המודעות הגוברת של הפרטים לצורך להבטיח הכנסה נאותה לעת פרישה, וגם הייעוץ הפנסיוני שיקבלו משקי הבית, אשר יתרמו להרחבת אופק ההשקעה בקרנות נאמנות, וייאלצו משקי בית להגדיר לעצמם כללי התנהגות שונים ביחס למכשירי השקעה.
בשנים הבאות כל אחד מגורמים אלה ישפיע על ענף קרנות הנאמנות, ופעולתם המשותפת היא זו אשר תחולל תמורות של ממש בדרכי הפעולה של החברות המנהלות קרנות נאמנות. התמורות יתבטאו, בין היתר, במתן דגש הולך וגדל ליכולות בתחום ניהול הנכסים, ובפיתוח של מכשירים אשר יוכלו להתמודד עם מכשירים מתחרים במקטעים השונים של השוק.
רבים בקרב מנהלי קרנות הנאמנות מעריכים, כי מנקודת ראות המשקיע הפרטי, התמורה החשובה ביותר תהיה יצירת מצב בו מתאימים את השקעותיו לצרכיו, לאופק השקעתו, להכנסתו ולטעמיו, במקום להתאים את כל אלו לסוגי המכשירים הקיימים, או לסוגי מכשירים אשר משווקים בצורה אגרסיבית על ידי החברות המנהלות את קרנות הנאמנות.
ההנחה אשר בבסיס טענה זו, כפי שבאה לידי ביטוי בראיונות עם מנהלים שונים, הייתה ששוק ההון הישראלי אינו שונה, במהותו, משווקים דומים בחו"ל. בהינתן תנאים דומים, יתפתחו בישראל כלים ושווקים אשר יזכירו, במידה רבה, את מה שקורה במקומות אחרים. הדברים אמורים, במיוחד, לגבי גודל שוק קרנות הנאמנות המקומי, אשר הוא כמחצית מגודלו היחסי במשקים מפותחים אחרים, ואף פחות מכך. הנחה זו תופסת גם לגבי נושאים ספציפיים, כמו ההופעה האפשרית של יועצים פיננסיים עצמאיים, השיווק של קרנות נאמנות על ידי תאגידים, במסגרת תכנון פיננסי כולל, או השימוש במיקור חוץ, כדי להגביר את היכולות בתחום ניהול הנכסים המוצעים ללקוחות על ידי החברות המנהלות קרנות נאמנות.
יחד עם זאת, בענף יש גם דעות אחרות, לגבי אופק ההתפתחות של קרנות הנאמנות בישראל, ויש כאלה שחושבים ששינויים קיצוניים בכללי המשחק לא רצויים, בשל אופיו המיוחד של המשקיע הישראלי. חלקם רואים בכמה מדפוסי הפעולה אשר התגבשו בשנה האחרונה בסיס לפעולה ארוכת טווח. אחרים חושבים שהמשקיע הישראלי עדיין אינו בשל למציאות דומה שקיימת במשקים תעשייתיים אחרים, במיוחד נוכח הרגלי השקעה מושרשים של הציבור, המעדיף מעבר מהיר מאפיק לאפיק, גם אם הדבר כרוך לעתים קרובות בהקטנה ניכרת של התשואה המצטברת.
אולם, למנהלים רבים ברור, כי המעבר למודל שונה של פעולה יביא איתו גם צורך להנהיג מכשירים חדשים ודרישה להתאימם לצורכי המשקיעים. הדבר יביא לגידול בגיוון אפיקי ההשקעה בתוך קרנות הנאמנות. למעשה, אחת המסקנות של הסקירה היא שגיוון זה יגדל מאוד, כך שתעשיית קרנות הנאמנות תהיה מורכבת בעתיד מערב רב של קרנות ומכשירים. במקביל, אפשר לצפות לעלייה בהיקף הנכסים בניהול. תהיה זו עלייה משמעותית, אלא שבפועל יהיה קשה לקבוע מה הוא "גודל השוק", וזאת בשל תהליך טשטוש הגבול בין תעודות סל לבין קרנות נאמנות. אין ספק שכאשר מסתכלים על שני המקטעים ביחד, הרי שניתן לצפות שבעוד מספר שנים היקף השוק אכן ינוע בין 10% ל-15% מסך הנכסים הכספיים שבידי הציבור.
הסדרה כגורם מזרז
הסיכוי של מעבר למודל החדש גדל נוכח יישום סדר היום של מערכת ההסדרה, במיוחד זו של רשות ניירות ערך, האחראית על הפיקוח על קרנות הנאמנות. ניתוח של ההצעות השונות המונחות כיום לאישור מליאת הכנסת ו-ועדת הכספים של הכנסת מעלה שני ממצאים. ראשית, מנקודת ראות הרשות, יישום דו"ח בכר היה רק המבוא לרפורמה נוספת, עמוקה למדי, של הענף. שנית, כללי המשחק הקיימים כיום בתעשיית קרנות הנאמנות אינם תואמים את מטרות היסוד של אותה רפורמה.
הרפורמה הנוספת מתבססת על שני פריטי חקיקה: תיקון 12 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, אשר עבר בראשית השנה ויופעל לאחר אישור התקנות על ידי ועדת הכספים, ותיקון 13 אשר ממתין לאישור מליאת הכנסת. התיקון הראשון מרחיב מאוד את חופש הפעולה של מנהלי הקרנות ביחס להשקעות, מאפשר הנהגת מכשירים חדשים, אך גם מגביר את השקיפות והאחריות של מנהלי הקרנות. תיקון 13 נועד להגביר את התחרות, על ידי פתיחת המשק המקומי לתחרות מצד קרנות זרות.
שני תיקונים אלה, לצד סדרה שלמה של תקנות והנחיות בתחום ההשקעות, הייעוץ וההגנה על הצרכן (ראו טבלה), אמורים להשתלב באותם כוחות הפועלים כבר היום בשוק. הטענה היא, ששילוב של כוחות אלה הוא שידחוף בשנים הקרובות את השוק קדימה, כך שהתעשייה אשר תהיה קיימת בעוד מספר שנים תהיה שונה למדי מזו הקיימת היום. דוגמאות לכך לא חסרות: התחרות מחו"ל עשויה ללחוץ כלפי מטה על דמי הניהול, האפשרות להנהיג קרנות שישקיעו במכשירים של טווח קצר תאפשר תחרות מול פיקדונות בבנקים. שינויים אלה ישתלבו זה עם זה כדי להביא לתמורה עמוקה מאוד בתעשיית קרנות הנאמנות בישראל.
