אתמול (א') הופנה אור הזרקורים אל קשריה הצבאיים של ישראל עם גיאורגיה, בעוד מקורות רשמיים טוענים כי דחו שוב ושוב את בקשותיה של טביליסי לספק לה מערכות נשק התקפיות מתקדמות.
רוסיה מתחה ביקורת חריפה על מדינות המקיימות קשרים צבאיים עם גיאורגיה. "אלה שמספקים נשק לגיאורגיה צריכים לחוש חלק מהאשמה בגין אובדן חייהם של אזרחים, כולל אזרחים רוסים רבים", אמר סרגיי לברוב, שר החוץ של רוסיה.
התעשייה הצבאית מכרה לטביליסי מוצרים בשווי של כמה מאות מיליוני דולרים בשנים האחרונות, כולל מטוסים ללא טייס, ציוד לראיית לילה ומרגמות. כמה קצינים ישראליים במיל. השתתפו באימונים של חיילים גיאורגיים. הביקורת בצד הרוסי מזכירה גם את העובדה שדביט קזרשווילי, שר ההגנה של גיאורגיה, למד בישראל.
דובר משרד הביטחון, שלמה דרור, אמר ל"פייננשל טיימס" שייצוא הנשק הישראלי וההכשרה הצבאית היו מוגבלים לציוד הגנתי ולאימונים של לוחמה נגד טרור. הוא סירב לנקוב במספרים מדויקים בכל הנוגע לייצוא נשק לגיאורגיה, אך הדגיש שישראל אינה נמנית עם שלוש הספקיות הראשיות של גיאורגיה.
הדמויות שמאחורי סחר הנשק עם גיאורגיה והאנשים שאימנו עד לא מזמן את צבאה אינם רק אנשי צבא בדימוס כמו האלוף במיל' ישראל זיו ותת-אלוף במיל' גל הירש, אלא דמויות מוכרות מאוד בזירת העסקים המקומית. כך למשל, שותפיהם של זיו ושל הירש הם אנשי העסקים מיקו גילת ורוני נפתלי, הבעלים של חברת סולתם ושל חברות ביטחוניות רבות - שנמצאות בשליטת חברת מיקאל שבבעלות השניים.
גם רוני מילוא, ראש עיריית תל אביב לשעבר, יצואן נשק משמעותי למדינה, כמי שמייצג חברות כמו אלביט ותע"ש. זה לא מפריע לו לשמש בארץ גם כבורר בעניין שכר הרופאים, כאשר פסיקה שלו ושל חבריו הבוררים צפויה ממש בקרוב.
השאלה כעת היא אם יצליח משרד החוץ להגביל את היצוא הביטחוני לגיאורגיה, כפי שמסתמן, או שדווקא המלחמה הנוכחית תגביר את הביקוש לידע ולאמצעים הישראליים. בינתיים, ישנן טענות בשוק כי היצואנים הישראלים מנצלים את חוסר הוודאות בגיאורגיה לטובתם בזירה אחרת: קזחסטן.