כיצד מתמודדים עם תחקיר עיתונאי, מתי מכנסים מסיבת עיתונאים, מתי פונים לטלוויזיה ומתי לרדיו, ואיך יוצרים עוגן תקשורתי - עם השאלות האלה לא מתמודדים סטודנטים לדוברות ויחסי ציבור, אלא נציגים של ועדי עובדים המשתתפים בקורס תקשורת מיוחד, במסגרת בית הספר לוועדים של ההסתדרות.
"אנחנו מלמדים אותם אפילו שיטות להדלפה, למשל, באמצעות שליחת ביפר מבלי שניתן יהיה לזהות את השולח", מספרת יועצת התקשורת גלי גבאי, שמרכזת את הקורס. גבאי, המייעצת לוועדים גדולים כמו רשות שדות התעופה (רש"ת), אל על, דואר ישראל, בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי, לא חוששת שהקורס יגרום לוועדים לוותר על השירותים בתשלום שהיא ועמיתיה היועצים מעניקים.
"בקורס של שישה ימים הם לא יכולים לעקוף את הצורך בדובר, אבל הם כן מקבלים כלים להבנת התקשורת", היא מסבירה. "הם לומדים, למשל, לערוך מיפוי של העיתונאים על פי השקפת עולמם, כך שאם הם החליטו כבר לדבר עם עיתונאי, שיידעו לפחות שעדיף לדבר עם גדעון עשת על פני נחמיה שטרסלר - לפחות אם מדובר בנושא חברתי".
כבר משנות השמונים, התקופה בה התחילו לדבר ברצינות על הפרטה במשק, החלו ועדי עובדים גדולים להשתמש בשירותי ייעוץ תקשורת. אבל בשנים האחרונות נראה כי לכל ועד יש יועץ כזה. רונן צור, למשל, מייצג כיום בין היתר את עובדי חברת החשמל, עובדי הבורסה, עובדי התעשייה הצבאית (תעש) וארגון המורים העל יסודיים.
"מתי ראית בזמן האחרון הפגנה עם קריאות של 'לחם, עבודה' וצמיגים בוערים?", שואל צור, כשהתשובה לכך ברורה. "לחם, עבודה" תשמעו רק אם זה בפריים טיים, וגם אז זה לא בטוח. מאבק עובדים, גדול ככל שיהיה, מתנהל כיום בעיקר בזירה התקשורתית.
נמל אשדוד מנצח את בית הקפה
אז צמיגים בוערים זה אולי "פאסה", אבל סיקור תקשורתי למאבק עובדים לא מגיע בקלות כל כך, בטח שלא סיקור אוהד. "התקשורת משחקת משחק כפול", טוען אייל מלמה, דובר ההסתדרות. "מצד אחד, היא מצפה שנייצג את החלשים, אבל מצד שני, כשאתה כבר עושה את זה, קשה לך מאוד להיכנס למרחב הציבורי", הוא טוען.
לדברי מלמה, אפילו בסכסוך המתוקשר של רשת בתי הקפה "קופי בין", בו חשה התקשורת סימפטיה כלפי העובדים הצעירים שרק ביקשו להתאגד לוועד, לא תמיד היה קל. אחד העיתונים הגדולים החליט ברגע האחרון לוותר על סיקור התפתחות המאבק ברשת בתי הקפה, לטובת סיפור אחר: בר מצווה לבנו של יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן.
"בכתבה נטען שכל הפעילות בנמל נעצרה כדי שכולם יגיעו לבר מצווה, ושאפילו האוניות לא הורשו לעגון ברציפים", מספר מלמה. "מה לעשות שלא היו דברים מעולם. אפילו שרגא ברוש (נשיא התאחדות התעשיינים - ש.נ) היה בבר מצווה וסיפר מאוחר יותר שמדובר בשטויות". במילים אחרות, טוען מלמה כי עם כל ההזדהות שיש לחלק מהעיתונאים עם עובדים חלשים, תמיד סיפור על ועד גדול ומושחת לכאורה ימכור טוב יותר את העיתון.
לא נאבקים רק על כסף
בחודשים האחרונים מנסה רונן צור לשכנע את העיתונאים כי מאבקם של עובדי הבורסה אינו על תוספות שכר, כפי שמתעקשים בהנהלה, אלא על נושא עמוק יותר: קליטתם של עובדים במיקור חוץ אל ההסכם הקיבוצי, כדי להילחם על עתיד העבודה המאורגנת בבורסה.
"העיתונאים שבויים בתזות שפמפמו להם שנים, לפיהן העובד רוצה רק תוספת שכר, בעוד שבדיקות שעשינו מראות כי עובדים חרדים יותר לביטחונם התעסוקתי מאשר לשכרם", טוען צור. מנגד, גבאי חושפת טקטיקה שממחישה מדוע יש לעיתונאים סיבה מוצדקת לחשוד בטענות של צור: "ברור שאנחנו לא שמים בפרונט את דרישות השכר, אלא נדגיש נושאים כמו קליטת עובדי כוח אדם. זה חלק מהמשחק".
מו"מ של שקט
לפעמים, כך מסכימים שלושת המרואיינים, עדיף להשאיר את התקשורת בצד. אם המו"מ בין העובדים למעסיקים מתנהל בתום לב ובאופן פרודוקטיבי, עדיף לא להרוס אותו בריצה אל המדיה. אבל מה לעשות שלא כולם יודעים להתאפק? כך היה כשמשרד האוצר וארגון המורים העל יסודיים ישבו למו"מ, וכל צד הדליף לתקשורת ב-SMS את פרטי הדיון. "תוך כדי הפגישה מתקשר עיתונאי ומבקש תגובה על הצעה שעלתה לפני כמה דקות", מספר מלמה. "אי אפשר להתקדם ככה אם אתה יודע שלמחרת יקראו את הכל בעיתון".