רק 3 שנים חלפו מאז שנערכה מיני-רפורמה במערכת בתי המשפט, שבמסגרתה הוחלפו המתמחים בעוזרים-משפטיים - עורכי-דין - ככוח מסייע לשופטים, וכבר מתברר שנדרשת רפורמה לרפורמה. ל"גלובס" הגיע דו"ח פנימי של "הוועדה להגדרת תפקידו של העוזר-המשפטי במערכת בתי המשפט", החושף בעיות קשות ביחסים בין השופטים לעוזרים המשפטיים ותחושות תסכול ומרירות בעקבות תנאי העסקתם. מסקנת הוועדה: "יש מקום לשיני משמעותי", דחוף בחלקו, "בתפיסת תפקיד העוזר-המשפטי ובהגדרתו, וכנגזרת מכך גם לשינויים בהיבטים הקשורים למקומם ולהעסקתם במערכת, החל משלב הגיוס והמיון; שלב הקליטה; תנאי ההעסקה, קידום ושירות; עבודה מול השופטים, הדרכה ופיתוח ארגוני, ועוד".
עוזרים משפטיים הועסקו בדרך כזו או אחרת כבר בשנות ה-70 במאה ה-20, בבתי המשפט, אך עד לאחרונה, דובר בהעסקה של עורכי-דין מעטים, בעיקר בבית המשפט העליון. בשנת 2005, ביוזמת השופט בדימוס בעז אוקון, מנהל בתי המשפט דאז, הוחלט על הרחבת מערך התמיכה המקצועית לשופטי בתי המשפט. משרות המתמחים בוטלו בהדרגה, ובמקומם נקלטו עוזרים-משפטיים לשופטים בכל הערכאות, מתוך יעד כולל להעמדת עוזר-משפטי לכל שופט, ולעיתים אף יותר מעוזר אחד לשופט. אוקון סבר אז, שעוזר-משפטי איכותי, משפטן ועורך-דין בהכשרתו, הוא המפתח לשיפור מצב בתי המשפט. מתמחה בא והולך, עוזר-משפטי טוב לומד להכיר את השופט, ויכול לחסוך עבודה רבה וזמן שיפוטי ניכר. זה היה המוטו של אוקון, שהוציא את הרעיון מן הכוח אל הפועל.-
עזיבה מואצת
כיום, מועסקים במערכת בתי המשפט 570 עוזרים-משפטים, כ-15% מכלל עובדי המערכת, בחוזה אישי, שתוקפו לשנה. בתום כל שנה ההסכם מוארך בשנה נוספת, או לתקופה קצרה יותר על-פי החלטת נציב שירות המדינה. תקופת ההעסקה המקסימלית היא ארבע שנים. עם זאת, נקבע בהסכם, כי ניתן להאריכו בשנתיים נוספות, כך שתקופת ההתקשרות הכוללת לא תעלה על שש שנים. בתפקיד משמשות לרוב נשים (81%), בנות 30 בממוצע, רובן ללא ניסיון מקצועי קודם.
איך הצליחו העוזרים-המשפטיים, שאינם נחשבים לגורם בכיר בבתי המשפט, לגרום למערכת להתייחס לתלונותיהם ברצינות, עד כדי הקמת ועדה לבחינת עניינם? הם לא היו צריכים לעשות הרבה. הם פשוט עזבו אותה בטרם הסתיימה תקופת העסקתם.
בד בבד עם קליטתם המואצת של העוזרים-המשפטיים והתבססות תפקידם, החלה עזיבה מואצת שלהם. בין שנת 2005 ל-2006 עזבו כל שנה 10% מכלל עורכי-הדין, כשמתוכם רק 1.8% פוטרו. רוב העוזבים התפטרו בשנתיים הראשונות לעבודתם, לאחר שבחנו שוב את התפתחותם המקצועית, הקריירה הצפויה להם במערכת, וסיכויי התקדמותם. ב-2007 עלה אחוז העוזבים ל-15%.
על רקע הנתונים הללו הוחלט לקיים סקר במסגרת פעילות מכון עוזמ"ת (עוזרים-משפטיים), שנועד לאתר את הסיבות לעזיבת העוזרים-המשפטיים ואת דעתם על עבודתם. הסקר העלה ממצאים מדאיגים בנוגע לשביעות רצונם במערכת. בין היתר, דיווחו עורכי-הדין שעזבו על קשיים בתפקיד, שדרישותיו המנהליות והמשפטיות אינן מאוזנות; על חוסר שביעות-רצון בשל העדר אפשרויות קידום; על קשרי עבודה לא מוגדרים ולא מוסדרים מול המטה והמזכירויות, ועל העדר ביטחון תעסוקתי בעיקר נוכח הגבלת תקופת ההעסקה ל-4 שנים, בלי אופציה ממשית להארכתה, גם לא לעורכי-דין מצטיינים. הסקר מצא 3 סיבות מרכזיות לעזיבתם של עורכי-הדין את המערכת: הגדרת התפקיד, מרכיביו וסמכויותיו; אפשרויות קידום מוגבלות; ויחסי-עבודה עם השופט הממונה.
שירות אישי
נתוני העזיבה וממצאי הסקר היוו זרז להקמת "הוועדה להגדרת תפקידו של העוזר-המשפטי במערכת בתי המשפט", שמונתה באוגוסט 2007 כדי לדון מחדש ולגבש המלצות בנוגע להעסקת עוזרים-משפטיים - מיונם, גיוסם, תפקידיהם, והדרך לשמר את הטובים במערכת. בוועדה, בראשות שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רויטל יפה-כץ, כיהנו רשם בית המשפט העליון, השופט יגאל מרזל; סגנית נשיא בית משפט השלום בנתניה, השופטת דפנה בלטן-קדראי; ורשמת בית-הדין הארצי לעבודה, השופטת לאה כוכבי-גליקסן.
הוועדה עשתה את תפקידה מאוד ברצינות. דו"ח הוועדה, שהוגש בחודש מאי 2008, כולל 51 עמודים ו-14 נספחים. במהלך 9 חודשי פעילותם, ביצעו חבריה עבודת מחקר רחבת היקף, ובין היתר זימנו 26 מרואיינים להופיע בפניהם, בהם נשיאי בית המשפט ושופטים מערכאות שונות, נושאי תפקידים בכירים בהנהלת בתי המשפט ובנציבות שירות המדינה, ועוזרים-משפטיים מערכאות שונות. בין המרואיינים היו: נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש; מנהל בתי המשפט, משה גל; נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גלאור; ונשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד.
אך "הכוכבים" האמיתיים של הפרשה - שהופיעו בפני הוועדה, או שהביעו את עמדתם בכתב - היו העוזרים-המשפטיים. תלונות לא היו חסרות להם. חלקם התלוננו על כך שהשופט אינו "יודע" לנהל ולהדריך את העוזר-המשפטי בעבודתו, לנצל את עזרתו ועוד. היו גם תלונות על הטלת מטלות שהן בגדר שירות אישי לשופט, החורגות מתפקיד העוזר-המשפטי, וכן מטלות "מזכירותיות" מעבר למינון הסביר.
תלונות העוזרים-המשפטיים חשפו כמה שופטים במערומיהם. במחוז מסוים טענו העוזרים-המשפטיים - עורכי-דין שלמדו 4 שנים, השלימו שנת התמחות ועברו בהצלחה את הבחינות - כי שופטים דרשו מהם "לקנות להם סלט, להביא סרט מספריית וידיאו, לקחת רכב לתיקון", ועוד כהנה וכהנה. אם בתקופת ההתמחות עוד יכלו "לספוג" את הדרישה להיות סוג של "עוזר אישי" לשופט, מרגע שקיבלו רישיון לעריכת-דין הם חשו - ובצדק רב - כי הדרישות אינן הולמת את מעמדם.
סקרים נוספים שנערכו ב-3 השנים האחרונות בקרב העוזרים-המשפטיים, העלו ממצאים מטרידים באשר ליחסים בינם לבין השופטים ובאשר להצלחת "החזון" של אוקון. כך לדוגמה, בסקר שערך מכון עוזמ"ת (ב-2007), הם התבקשו לדרג עשרה מדדים שונים, לפי רמת החשיבות, באשר לקשריהם עם המערכת. היחסים עם השופט הממונה דורגו במקום השלישי. בסקר אחר, שערך המכון באותה שנה, ציינו העוזרים-המשפטיים מבתי משפט השלום את היחסים עם השופט הממונה כאחת משלוש הסיבות העיקריות לעזיבתם את המערכת.
כ-10% מהעוזרים דיווחו על שביעות רצון בינונית מהיחסים עם השופט הממונה ומקבלת הכרה על עבודתם. בין היתר הם טענו כי השופט מתייחס אליהם "כאל מתמחים ו/או קבלני תיקים, אין התעניינות והשקעה במשאב האנושי, בפיתוחם או בקידומם המקצועי"; "חסר יחס אישי"; מצפים מהם לעבוד שעות נוספות, לעבוד מהבית וכן בימי שישי ללא תגמול; בעוד השופטים מצפים מהעוזרים-המשפטיים להתנהל וללמוד באופן עצמאי, עורכי הדין מצפים שהשופטים ישקיעו זמן בהכוונה ובלימוד מקצועי; ישנם שופטים שאינם נותנים משוב לעבודה; חלקם חשו "חוסר הערכה לעבודתם, יחס לא אנושי ואי-התחשבות בנסיבות אישיות, או העדר גיבוי; והיו שופטים שאילצו עוזרים-משפטיים לוותר על ההשתלמויות שיזם מכון עוזמ"ת, בטענה שהן "על חשבון העבודה בלשכה".
הוועדה מצאה, כי לצד ההישגים שהושגו עם יישום תוכנית מינוי העוזרים-המשפטיים - "העזרה המשמעותית לשופטים, הפועלים בתנאי עומס יוצאים מגדר הרגיל, על-ידי גיוס 570 עובדים בעלי מאפייני הכשרה, ניסיון, השכלה ושאיפות מקצועיות השונות משאר עובדי המערכת, באופן כמעט חסר תקדים ביחס לגופים אחרים בשירות הציבורי" - נוצרו גם בעיות רבות שהלכו והתגברו, בין היתר, בתחום תנאי השכר וההעסקה של העוזרים-המשפטיים, וכן בנושאים כמו תפיסות ניהול, תהליכי גיוס, מיון וקליטה, שימור פיתוח ארגוני, וליקויים נוספים.
תדמית בעייתית
אחת הבעיות המרכזיות שעליהן עמדה הוועדה היא אי-הגדרת תפקידו של העוזר-המשפטי, שהובילה למספר בעיות: "החל מהגדרת אופן ההעסקה והבידול בין מתמחים לעוזרים, עבור ליחס של גורמים שונים בארגון - השופט, המזכירויות, האמרכלות והעוזרים-המשפטיים עצמם - אל פונקצית העוזר-המשפטי והגדרת תפקידו, וכלה בתדמית בעייתית ובלבול באשר לתפקיד עצמו ולמהותו". בעיות אלו פגעו במעמד העוזר-המשפטי ובאטרקטיביות התפקיד.
על-פי חוק, צוין בדו"ח, "אין לעוזרים-המשפטיים סמכויות". אך בפועל, ידוע שהם חותמים על מסמכים ובקשות, ומבצעים פעולות שביצעו השופטים עד למינוים, לרבות דחיית דיונים ועוד. חברי הוועדה ציינו, כי "עוזרים-משפטיים אשר מבצעים פעולות רשמיות וחותמים על מסמכים, עושים כן בדרך-כלל בהשראה מהסמכתם של מזכירים משפטיים לביצוע פעולות שונות". דרך נכונה יותר להציג זאת: העוזרים-המשפטיים פועלים בניגוד לחוק.
לדברי הוועדה, "קיים מרכיב לא מבוטל של עיסוק בעניינים מנהליים מזכירותיים", במהלך עבודתם של העוזרים-המשפטיים, ועקב כך "נגרם עימות מתמיד מול גורמי מזכירות ומינהל, ונוצרים תסכול וחוסר הערכה של העוזרים-המשפטיים עצמם ביחס לתפקידם ולמעמדם". עוד צוין בדו"ח: "יש מקרים שבהם מתבקשים עוזרים-משפטיים לבצע מטלות ומשימות זניחות בעלות אופי אישי, שאינן קשורות לתפקיד, ומעבר לסביר והמקובל, שיש בהן כדי לפגוע בכבוד העוזר-המשפטי ובתדמיתו".
בנוסף, עוזרים-משפטיים התלוננו על סביבת עבודה פיסית שאינה הולמת את דרישות התפקיד וצרכיו: העדר חדר שבו ניתן לעבוד בשקט ובפרטיות, מחשבים מיושנים, היעדר סידורי חניה ועוד. וכן, שאין גורם מקצועי משפטי, שופט או רשם, המרכז את הטיפול בעניינים של העוזרים-המשפטיים כאוכלוסייה מקצועית בפני עצמה.
עימות מתמיד
בעיה מרכזית נוספת שזיהתה הוועדה: יחסים בעייתיים בין השופט לעוזר-המשפטי. במשך שנים התרגלו השופטים ליחסי עבודה זמניים עם מתמחה, שהתחלף מדי שנה, ואף שחלפו שלוש שנים מאז הוחלפו המתמחים בעוזרים-משפטיים, לא הפנימו כל השופטים את השינוי והמשכיות היחסים הטמון בו. לפיכך, ממליצה הוועדה לתת לשופטים ייעוץ והדרכה "בראש ובראשונה בהעלאת רמת מודעותם של השופטים לכך, שיש להם תפקיד מרכזי בשימורם של עורכי-הדין במערכת, וכממונים חשוב שיגדירו זאת כיעד אישי ומערכתי". במילים אחרות, אומרים חברי הוועדה: יש "לחנך" את השופטים וללמד אותם כיצד להתייחס לעוזרים-המשפטיים.
האם השתנו, שלא לומר התהפכו, היוצרות? האם מעתה צריכים השופטים, הבכירים במדרג, לדאוג לשביעות רצונם של העוזרים-המשפטיים שלהם? נראה, שגם חברי הוועדה היו מודעים להד שעלול להיווצר בעקבות מסקנותיהם בהקשר זה. כדי שלא "לעצבן" איש, סייגו את דבריהם וציינו: "אין המדובר בתפיסה שלפיה על השופט לרצות את העוזר-המשפטי ככזה, אלא בהכרה בכך שלניהול נכון של עובדים יש תוצאות ורווחים בטווח הקצר והארוך, והדבר יכול להיות לתועלת השופט הממונה כמו גם לתועלת המערכת".
בעיה נוספת שאסור להתעלם ממנה, על-פי הדו"ח, היא הגבלת ההעסקה לארבע שנים. בעקבותיה, מועמדים טובים נמנעים מלהציע עצמם לתפקיד; נוצרת פגיעה במחויבות ובמוטיבציה של עורכי-הדין המועסקים בשל התחושה ש"עבודתם ארעית", והמערכת מתייחסת אליהם כאל "עובדים זמניים", וכן בשל התחושה, כי אין קשר בין רמתם המקצועית ואיכות עבודתם לסיכוייהם להישאר במערכת. משך העסקה קצר יוצר תחושה של חוסר ביטחון תעסוקתי; יש פגיעה בתועלת שמפיקה מהם המערכת, שמונעת ליהנות מפירות ההשקעה בעוזר-המשפטי.
דווקא בעניין שכרם של העוזרים-המשפטיים הסיקה הוועדה, כי "רמת השכר הבסיסי היא סבירה, בהשוואה לשכר משפטנים בשירות הציבורי ולמכלול תנאי ההעסקה של העוזרים-המשפטיים" (בהתייחס לשעות עבודה, לתנאים סוציאליים נלווים ועוד). עם זאת, צוין, כי יש לשקול הענקת אחזקת רכב לכל העוזרים-המשפטיים - כיום משולמת הטבה זו רק לעוזרים של שופטי בית המשפט העליון ונשיאי בתי משפט מחוזיים - בהתחשב בעובדה שזו הטבה מקובלת בשירות המדינה ולעובדי המינהל של בתי המשפט. בנוסף, יש לעשות מאמץ לספק מקום חניה לכל עוזר-משפטי, על אף הבעיות התקציביות והאחרות הכרוכות בכך. באשר לטענת חלק מהעוזרים, כי הם עובדים שעות נוספות רבות, הן בבית המשפט והן בבית, ואינם מתוגמלים על כך, הומלץ למצוא דרכים לתגמול אותם מקרים מיוחדים.
הדו"ח כולל המלצות רבות לשיפור תנאי העוזרים-המשפטיים, שליישומם תידרש המערכת להקציב משאבים רבים. אמנם לפרישת העוזרים מהמערכת יש מחיר, והמצב דורש הערכה מחודשת, אך השאלה היא, אם יהיה ראוי - בתקופה שבה העומס על המערכת נמצא בשיאו והשופטים קורסים תחת הנטל - להקצות את המשאבים המעטים שישנם לטפל דווקא בבעיות של העוזרים-המשפטיים? זו נקודה למחשבה. לא עבור חברי הוועדה, שבטוחים שהתשובה לשאלה חיובית.
חברי הוועדה מציינים, כי "חלק מן המסקנות שהומלצו על ידה דורשים משאבים, פיתוח ארגוני, הדרכה והטמעה, ואינם יכולים להיעשות ביום אחד", ומוסיפים: "השקעת משאבים אלה הכרחית, לא רק בשים לב למאמץ העצום שהושקע עד כה בכל המישורים בקליטת מספר כה משמעותי של עוזרים-משפטיים למערכת בזמן כה קצר, אלא בעיקר על מנת למנוע הידללות איכותית של אוכלוסייה זו".
לדעת הוועדה, השינוי, בחלקו, "הוא בעל דחיפות, ואם לא יתרחש, עלולות להחמיר התופעות שהביאו להקמת הוועדה מלכתחילה (עזיבת עורכי-הדין), כמו גם להמשך התופעות הבעייתיות שעלו לפניה, (כגון אי-מיצוי פוטנציאל התרומה של העוזרים-המשפטיים, חוסר שביעות רצון ותפיסה ירודה של התפקיד על כל התוצאות השליליות הנלוות לכך ברמת הפרט והארגון, לרבות ירידה משמעותית במספר המועמדים ואיכותם)".
הנהלת בתיהמ"ש: "הדו"ח מצביע על נכונות לביקורת עצמית"
הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: "הוועדה להגדרת התפקיד של העוזר-המשפטי במערכת בתי המשפט - סמכויותיו ותנאי העסקתו - שהוקמה ביוזמת מנהל בתי המשפט, השופט משה גל - נועדה להגדיר את תפקידו של העוזר-המשפטי, לרבות יעדים ואסטרטגיות של משאבי אנוש; בחירת דרכים לשימור העוזרים-המשפטיים במערכת בתי המשפט למשך תקופת העסקתם המרבית; להציע תוכנית המגדירה את המשאבים ודרכי הפעולה הנדרשים לפיתוחם האישי והמקצועי, וכלי מדידה ובקרה לבחינת הצלחת התהליכים המוצעים.
"הוועדה מונתה לאחר שבשנת 2005 הוחלט על הרחבת מערך התמיכה המקצועית לשופטים במערכת בתי המשפט - שינוי עצום במערך התמיכה והסיוע לשופטים, ובה בעת, קליטת קבוצה גדולה מאוד של עובדים (קרוב ל-15% מעובדי המערכת), בעלת מאפייני השכלה, ניסיון ותפקיד מקצועי, ייחודיים באופיים.
"על מינוי הוועדה הוחלט לאור החשיבות שרואה המערכת בתפקיד העוזר-המשפטי, ומתוך רצונה לשפר ולייעל את מערך העוזרים-המשפטיים. הדוח שהופק תוך שיתוף-פעולה והיוועצות עם העוזרים-המשפטיים, מצביע על נכונות המערכת לבדיקה פנימית ולביקורת עצמית לטובת כל הנוגעים בדבר, ובעקבותיו החליט מנהל בתי המשפט, כי מכון עוזמ"ת, שהוא גוף מטה בהנהלת בתי המשפט שעד כה עסק בהדרכה, ייוחד לטיפול בבעיות ובפניות של העוזרים-המשפטיים, יתמוך מקצועית ואדמיניסטרטיבית, ישקף את הצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו ויהווה כתובת לכל הנושאים הנוגעים לה.
"בימים אלה עוסק מכון עוזמ"ת בבניית המתווה ליישום המלצות הדו"ח".
