יום רביעי בערב, הנייד שלי מצלצל. "אתה יושב?" שואל אותי ר', ידידי הטוב ושותפי למיזם.
"האמת שאני בדיוק תולה מדף על הקיר עבור הבת שלי", אני עונה. "קרה משהו?" הגנים הפולניים שלי מסתערים לעברו. "טוב, אז קודם כל באמת תשב. יש חדשות רעות וחדשות טובות. מי התקשר אליי לפני 10 דקות?" הוא שואל, "וזה גם טוב וגם רע". "אממ... בוא נראה", אני מנסה. "קשור לבריאות?" "ממש לא", הוא עונה. "טוב, אולי יותר לכיוון המשפחה? משהו טוב ורע... חמותך עפה מצוק עם המרצדס החדשה שלך?" "גם זה לא. זוכר את הקרן האחרונה שהיינו אצלה?" הוא שואל.
"בטח שאני זוכר", אני עונה, "זה אלו שלא ענו לטלפונים או אלה שאמרו שיתקשרו למחרת בערך לפני חודשיים?" "אז תקשיב טוב, התקשר אליי השותף ואמר שהם רוצים להשקיע בנו", מבשר לי ר'. "הם רוצים להשקיע לפי התוכנית השנייה שהגשנו, ובפאזה הראשונה של התוכנית", הוא מוסיף.
"די! אתה רציני?" אני מתקשה להאמין. "נשבע לך ביקר לי", הוא מתעקש. "אז מה נעשה איתם?" אני שואל, "הרי כבר לקחתי את הייעוץ במת"מ, וצריך לסיים את השיפוץ בבית, ואני ממשיך עם הליווי של שני הסטארט-אפים שסיפרתי לך עליהם, ויש לי את הייעוץ הזה בחו"ל עכשיו, ואתה יודע שאני עובד על מיזם חדש עם ע' כבר כמעט חודשיים", אני אומר.
"כן, שנינו כבר במקום אחר, לא?" אומר ר', "ונראה לי שלהחיות עכשיו את הסיפור זה מעט מדי ומאוחר מדי. אז אני מניח שנתקשר ונגיד שזה לא רלוונטי", הוא מסכם.
תשובה בסגנון הקרנות
"מה לא רלוונטי?" אני שואל, "כמו שאומרים על רכב שנמכר ביד-2 שהוא לא רלוונטי?" "כן, פשוט ככה", עונה לי ר', "למה, מה חשבת?" "לא יודע, אולי משהו יותר מסודר. נקבע פגישה ונסביר לו את המצב שלנו". "נראה לך שיש לי זמן לפגישות עכשיו עם כל העניינים שלי?" נוזף בי ר', "חוץ מזה, אתה זוכר את כל התרגילים שעשו לנו, הטלפונים שלא החזירו, השותפים שנעלמו בלי הסבר, היחס המזלזל שקיבלנו בחלק מהקרנות כשעשינו את הסיבוב?"
"אהה... הבנתי אותך", אני משיב. "סבבה, אז אולי תגיד לו שנתקשר אליו עוד שבועיים?" "לא נראה לי", עונה ר', "נגיד לו שיחזור אלינו במייל ואנחנו נבדוק את הנושא. אבל לא השבוע, כי אני עמוס, ולא בשבוע הבא כי יש לנו ישיבות, ועדיף לקראת ספטמבר כי עד אז לא תהיה לנו ישיבת מקימים - שזה אני ואתה".
"תשמע, זה ממש מגעיל לחזור אליו עם תשובה כזו", אני נכנס לתפקיד דליה איציק. "מה מגעיל? לא לחזור אלינו אחרי שהבטיחו - זה מגעיל. להתחמק מטלפונים אחרי ארבע פגישות עם הקרן - זה מגעיל. לספר לנו איזה סיפור על שותף שחלה ואין מי שימשיך לטפל בגיוס שלנו - זה מגעיל. הבנת אחי? תמצא לי איזו תשובה ציונית הולמת". "טוב, הבנתי", אני מסכם את השיחה, "אני אחזור אליו. אני אגיד לו שזה לא הוא, זה אנחנו. שאולי פעם נוכל לעשות משהו ביחד".
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק