לפני כשנתיים ערך "המרכז להעצמת האזרח", עמותה פרטית העורכת מחקרים על שיטת הממשל ופועלת בתחום החינוך, כנס בנושא עתיד ההשכלה הגבוהה. חלק מהמוזמנים השתוממו קמעה כשנתקלו בזהותו של הדובר שנבחר לחתום את האירוע: שאול מופז. "זה היה מפתיע", נזכר פרופ' אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה, "הייתי מצפה שבכנס בנושא כזה תנאם שרת החינוך, או אולי דמות כמו עמוס עוז. לא הבנתי מה הוא עושה שם".
מופז אינו הפוליטיקאי היחיד המוזמן לכנסים שעורך המרכז, אך הוא ללא ספק המקורב ביותר למייסדו ולמממנו הראשי: יצחק פרביז נזריאן, תושב בוורלי הילס ומי שנחשב ליהודי ממוצא פרסי העשיר בעולם. שנים ארוכות שהשניים בקשרי חברות קרובים.
את הונו עשה נזריאן באיראן שלפני המהפכה האיסלאמית, שאליה שב לאחר שנפצע במלחמת השחרור. נפילת השאה גלגלה אותו ללוס אנג'לס, שם התעשר בעיקר מהשקעה מוצלחת בענקית התקשורת קוואלקום. בישראל רכש נזריאן, במארס השנה, ארבעה מגדלים בתל אביב תמורת 75 מיליון דולר, אבל ככל הידוע, עיקר פועלו כאן מסתכם בנדבנות. מלבד צדקה, תרמו נזריאן ובני משפחתו עשרות אלפי דולרים למופז, כשזה התמודד ב-2005 על ראשות הליכוד.
האם הוא מוסיף לתרום למופז? "תראה", משיב ניסן חקשורי, מבעלי קזינו לוטרקי ביוון ויו"ר עמותת "אזרחים תומכי שאול מופז", "החבר'ה האלה לא מבחינים בין תקופות בחירות לתקופות שאין בחירות. הוא נמצא בארץ? אז נניח שהוא רוצה לאכול ארוחת צהריים עם שאול מופז. הוא יושב איתו ואומר, 'אני אעביר לך עוד 5,000 דולר לעמותה'. זה כאילו מתנות על בסיס קבוע. לא סכומים גדולים, ולא במטרה לקדם אותו שיהיה ראש ממשלה או לא ראש ממשלה".
אלא?
"אני בטוח שכשמופז יהיה בתפקיד אנשים יתרחקו. אם הוא יהפוך לראש ממשלה, אי-אפשר יהיה להתערב לו בעניינים; אז כבר צריך להתרחק, לא להתלכלך. אצלנו לא תמצא אנשים עם מעטפות וכאלה דברים, וברוך השם הם גם לא צריכים שום דבר, שום פרוטקציה".
הפריימריס לראשות קדימה נמצאים בעיצומם, מה שאומר שארבעת המועמדים - מופז, ציפי לבני, מאיר שטרית ואבי דיכטר - נדרשים בימים אלה לגיוס תורמים. סביב הכספים המגיעים מתורמים זרים נסבה מחלוקת, ופרשת מוריס טלנסקי חידדה את הבעייתיות שבקשרי פוליטיקאים ישראלים עם "יהודים חמים" האוחזים באג'נדות לא בהכרח גלויות. הפרופסור למדע המדינה שלמה אבינרי, בעבר מנכ"ל משרד החוץ, אפילו הציע לאחרונה לכל אחד ממועמדי קדימה לנקות את האווירה הציבורית ולהודיע ש"אין הוא מקבל תרומות מחוץ לארץ, במישרין או בעקיפין (...) ואם הוא מקבל - מי הם התורמים ומה סכומי התרומות".
במקרה של המועמד מופז, ספק אם יוכל להיענות לחלקה הראשון של ההצעה. מופז (כשאר המתמודדים, יש לציין) סירב השבוע לחשוף בפנינו פרטים בנוגע לתומכיו, אך כמעט כל הכספים שגייס בפריימריס קודמים, לפי דיווחיו למבקר המדינה, הגיעו מצדו השני של האוקיינוס. בסיס כוחו שם הן הקהילות היהודיות-איראניות העשירות של בוורלי הילס ושל ניו יורק, הרואות בו את "גאוות העדה", ותורמי השלוחה האמריקאית של האגודה למען החייל. האהדה כלפי מופז בחוגים האלה מבטיחה לו גב הפיננסי מוצק במירוץ לראשות הממשלה.
חקשורי מקים עמותה
במארס 2005 נרשמה בישראל עמותת "אזרחים תומכי שאול מופז". בניגוד לפוליטיקאים אחרים העמותה של שר הביטחון דאז הצהירה בגלוי כי מטרותיה הן "לקדם את מעמדו הציבורי של שאול מופז בארץ ובעולם, ולקדם את משנתו החברתית, המדינית והביטחונית". רשם העמותות פנה למופז לבקש את אישורו לרישום העמותה, ומופז השיב כי "אכן פנתה אליי קבוצת החברים (...) וביקשו את ברכתי למהלך. אני רואה את יוזמתם כמבורכת ומצפה מהם לפעול על-פי הכללים".
אחד ממייסדי העמותה היה אלוף במיל' משה נתיב, יו"ר חברת עמיגור. במקביל להליך רישום העמותה מונה נתיב לדירקטור בתעשייה האווירית, בהמלצת מופז (יצויין כי הוא כיהן בעבר כדירקטור בתע"א). ליו"ר העמותה מונה חקשורי, איש ימין מובהק, שדאג כי מיליונים מרווחי הקזינו שבבעלותו יועברו במשך השנים אל העמותה הימנית אלע"ד, הפועלת לייהוד מזרח ירושלים.
בתחילת הדרך פעלו בעמותה למען מופז אנשים שהאמינו בדרכו ובדעותיו. "פעלנו שם מתוך אידיאולוגיה", אומר עו"ד רענן רוגל, ששימש כיועץ המשפטי לעמותה, "מאחר שאני לא מזדהה עם קדימה, אחרי שמופז עבר לשם לא הייתה מבחינתי שום תכלית בפעילות". היום, לפי חקשורי, אין כל קשר בין העמותה לאידיאולוגיה או לתפיסות כלשהן - פרט לרצון לסייע למופז באופן אישי. "העמותה היא לא עמותה פוליטית", הוא אומר, "זה למען האיש. אנחנו לא מתערבים בהחלטות שלו, בעשייה הפוליטית, אלא עוזרים לו לקדם את העניינים שלו".
אתם מסייעים לו גם בפריימריס?
"כן".
כאיש ימין, לא הייתה לך בעיה להמשיך לתמוך בו גם אחרי שהוא היה שותף לממשלת ההתנתקות?
"אני לא מערבב חברות בפוליטיקה. קטונתי מלהתערב בנושאים הפוליטיים. אני לא תומך בדעות שלו מי יודע מה. אני עוזר לו בתור בן אדם, בתור חבר. עם הזמן הפערים מצטמצמים. גם הוא לאט-לאט רואה שהייתה טעות בהתנתקות, למשל, ושניתן היה למנוע אותה".
חקשורי אינו היחיד התומך במופז, ומסביר שאין לכך קשר להסכמה עם עמדותיו. "הדעות הפוליטיות של מופז לא ממש משנות מבחינתנו", אומר התורם שהראם יעקובזאדה, נשיא חברת ההיי-טק KMR ופעיל בקהילה הפרסית בניו יורק. "אם הוא היה קיצוני זה היה משנה, אבל הוא לא קיצוני".
תרמת למופז כי אתה חושב שהוא מתאים להיות ראש ממשלה?
"תרמתי בגלל החברות. יש בקהילה שלנו גם אנשים שתמכו בביבי נתניהו כי הם חברים שלו. אני עוקב אחרי העיתונים, אבל הפוליטיקה הישראלית כל-כך מורכבת שאנחנו לא לגמרי מבינים אותה. התרומות לא נועדו להשפיע על הפוליטיקה, אלא כדי לעזור לחבר להשיג את מטרתו".
העמותה לא מדווחת
*הערפל סביב תורמי הקמפיין הנוכחי יתפזר מן הסתם לאחר הפריימריס בקדימה, אז יידרשו המועמדים לחשוף אותם בפני מבקר המדינה. לא בטוח שכך יקרה עם כל התנועות הכספיות בעמותה למען מופז. חקשורי אומר שהעמותה פעילה כל הזמן, לא רק בעתות בחירות, ולדברים יש משמעות כספית לא קטנה: לפני כחודשיים תוקן חוק המפלגות, באופן שהטיל מגבלות וכללי בקרה גם על תרומות שנאספות שלא בתקופת פריימריס, אבל עד אז היה החוק פרוץ ומעורפל.
כששמעון פרס, למשל, קיבל תרומות בסך 100 אלף דולר ויותר מאנשי העסקים חיים סבן, דניאל אברהמס וברוס רפפורט, הוא הסביר למבקר שהכספים נתרמו שלא בתקופת הפריימריס. המבקר קבע שמדובר בפרצה בחוק, אך היועץ המשפטי לממשלה הכשיר את התרומות של פרס. "בעמותה של מופז דיברו איתי אז כדי לעגן בחוק איסוף תרומות מחוץ לתקופת הבחירות", אומר ח"כ מיכאל איתן, לשעבר יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט. "לא קרה עם זה כלום. לדעתי תרומות שח"כ מקבל למטרת בחירות, שלא בתקופת הבחירות, הן מתנה. אבל כמו שפרס קיבל הכשר - אולי גם הם יקבלו".
אז כמה כספים גייסה העמותה, מאילו מקורות ומתי? קשה לדעת. הדוח הכספי האחרון שהעבירה לרשם העמותות סיפק נתונים על שנת 2005. לפי הדוח, הכנסות העמותה עמדו באותה שנה על קרוב ל-1.6 מיליון שקל, שכ-119 אלף מתוכם נותרו לאחר ההוצאות. חקשורי מציין שבמהלך השנים שחלפו גויסו כספים לטובת הפעילות השוטפת, כשחלק מהתורמים נתנו "עשרות אלפי דולרים, בתקופה שמותר".
על אף שלא העבירה מאז דוחות כספיים כנדרש בחוק, בדצמבר 2006 ביקשה העמותה לקבל אישור ניהול תקין מרשם העמותות. רו"ח דן רבין, מנהל פיקוח ובקרה ברשם, דרש בתגובה לקבל מסמכים שונים על-אודות פעילות העמותה, ואף איים בפירוקה - אולם דרישותיו לא נענו והאישור לא ניתן. ממשרד המשפטים נמסר: "בהתאם לפעילותה בעתיד ועמידתה בדרישות החוק יוחלט על צעדיו הבאים של הרשם".
ממטה מופז נמסר: "כל התרומות לעמותה מדווחות למבקר המדינה, שציין לחיוב את התנהלותה". מדוע לא הוגשו דוחות כספיים? מופז לא השיב לשאלה.
ראש עיריית בוורלי הילס תומך
*חקשורי אמנם עומד בראש העמותה למען מופז בישראל, אולם עיקר הכספים להפעלתה מקורם, כאמור, בקהילה היהודית-פרסית בארצות הברית. ב-1979, בעקבות המהפכה החומייניסטית, נמלטו לשם רבים מיהודי איראן. הרוב התיישבו בלוס אנג'לס, השאר בניו יורק. רבים מהם עשו חיל בעסקים והפכו למיליונרים כבדים. עד כמה כבדים, תוכל ללמד העובדה שיהודים פרסים מהווים כרבע מאוכלוסיית בוורלי הילס. בשנה שעברה יהודי-פרסי אף נבחר לתפקיד ראש העיר - ג'ימי דלשאד. גם הוא תרם למופז.
איל ההון נזריאן אמנם בחר לגור בלוס אנג'לס, אך יש לו אמביציה לא קטנה להשפיע על החברה הישראלית. את "המרכז להעצמת האזרח" הוא הקים ב-2002 במטרה לחנך את עם ישראל לזכותו לדמוקרטיה ולממן מחקרים לבחינת חלופות לשיטת הממשל הנוכחית. המרכז, אמר בעבר נשיאו הקודם פרופ' דוד מנשרי, מבקש "להשפיע על מקבלי ההחלטות כדי ליצור ממשל יציב יותר". נזריאן עצמו מאמין שהדרך להשיג את היציבות הנכספת הזאת עוברת במשטר דומה יותר לזה האמריקאי, עם בחירות אזוריות ואחוז חסימה גבוה, שיחזק את המפלגות הגדולות. אגב, חקשורי מהעמותה למען מופז כיהן עד לפני כשנה כחבר הוועד המנהל של המרכז.
חתנו ושותפו העסקי של נזריאן, ניל קדישה, נמנה עם חבר המייסדים של המרכז, וב-2005 תרם גם הוא למופז. ב-2006 הטיל בית המשפט העליון בלוס אנג'לס צל כבד על מקורות הונו של קדישה: חברת משפחה, שהפקידה אצלו כספים בנאמנות לאחר שהתאלמנה, תבעה אותו בטענה כי נטל את כספה ללא רשות כדי לבצע בו השקעות. ההשקעות הצליחו והפכו אותו לאחד האנשים העשירים בארצות הברית. בית המשפט קיבל את התביעה, חייב את קדישה לשלם לאלמנה עשרות מיליוני דולר מיליון פיצויים, וקבע כי "קדישה היה לא יותר מגנב מצוי כשלקח את הכספים לשימושו". קדישה מחה על תאורי השופט, טען כי מדובר בהלוואות לגיטימיות שהוחזרו, והודיע שיערער.
קרוב משפחה אחר של נזריאן דווקא הסתייג מהקמת המרכז: יונס, אחיו, שתרם גם הוא למופז. יונס שותף עם ניסן חקשורי בחברת גינקו האוחזת בזיכיונות חיפוש נפט באזור ים המלח. בראיון שהעניק ל-G סמוך להקמת המרכז סירב יונס לומר דברים מפורשים, אך ציין ש"ברשימת התורמים למרכז, השם שלי לא מופיע". לשאלה אם זה מפני שהוא סבור שלא ראוי שתושב חוץ יתערב בענייני ממשל ישראלים השיב: "תביני מה שאת רוצה מההסברים שלי".
בכל אופן, מקורב אחר של נזריאן, הנשיא לשעבר משה קצב, לא ראה בכך כל בעיה. חרף היותו של המרכז גוף פרטי הממומן מחו"ל, הוא החליט לפני כשלוש שנים להטיל עליו את האחריות לניהול משימה ציבורית מובהקת: ועדה לבחינת שיטת הממשל. היוזמה הייתה של נזריאן, והוועדה מונתה רשמית על-ידי קצב. המרכז, המגדיר עצמו כגוף א-פוליטי, השקיע בוועדה מיליוני שקלים, ומנכ"לו עדי שטרנרג ניהל אותה (מאז מונה שטרנברג למנכ"ל קדימה). בראשית 2007 הוגש הדוח, ובו המלצה לעבור לשיטת בחירות אזורית. "זה נתקע עם החלפת הנשיא", אומר יו"ר חבר הנאמנים של המרכז, פרופ' ישראל (איזי) בורוביץ'. "אני מניח שבקרוב זה שוב יצוף".
בורוביץ', עד לאחרונה מבעלי אל על ועדיין יושב ראש החברה, מייצג בתוקף כך אינטרסים כבדי משקל מול שר התחבורה מופז. כיצד נוצר הקשר שלו עם חברו הטוב של השר? "הכרתי את נזריאן כשנסעתי לבדוק את האפשרות שאל על תטוס ישירות ללוס אנג'לס", אומר בורוביץ'. "הקונסול סידר לי פגישה עם כמה גורמים שנוסעים הרבה לישראל, ובין השאר נפגשתי עם משפחת נזריאן".
בורוביץ' סבור שמופז הוא שר תחבורה טוב, אך מלא טענות כלפי האוצר. בחודשים האחרונים מסרב האוצר לממן החלטה שהעביר מופז בממשלה, ושעשויה להיטיב מאוד עם אל על: לפי ההחלטה, שנולדה מהמלצותיה של ועדה שמינה מופז, כתנאי ליישום "רפורמת השמיים הפתוחים" תגדיל המדינה את השתתפותה בהוצאות הביטחון של חברות התעופה הישראליות, כך שתהווה 80% מהן: כ-135 מיליון שקל בשנה. הצעת מופז, טוענים באוצר, לא כוללת מקור תקציבי, מנוגדת לתקנון הממשלה וחורגת ממסגרת התקציב החוקית. העניין עתיד להיות מוכרע בבג"ץ. מופז מסר בתגובה: "הצעת הוועדה אושרה לפי דרישות תקנון הממשלה. לאחרונה העביר האוצר קיצוץ רוחב במשרדי הממשלה כדי לממן החלטות נוספות שנדרש למצוא להן מקור תקציבי. בשל רצונו לסכל ההחלטה לא הוסיף האוצר את יישומה להחלטות שיש לבצע ולממן במסגרת סדרי העדיפויות עליהן החליטה הממשלה".
מיראז' מתכנן את הנגב
*איל ההון אחר, שאינו רק תורם אלא מגדיר עצמו גם כחבר של מופז, הוא דיוויד מיראז'. מיראז' ואחיו פול היגרו מאיראן לקולורדו, ובשנות ה-70 וה-80 עשו חיל בעסקים כשהקימו את רשת "שף אמריקה". ב-2002 מכרו האחים את הרשת לנסטלה תמורת 2.6 מיליארד דולר.
מיראז' ומופז הכירו בסוף שנות ה-90, בטקס ענידת כנפיים לבוגרי קורס טיס. מיראז' נכח שם כמי שתרם לחיל האוויר, מופז כרמטכ"ל. "אני לא האדם הנכון להגיד את מי ישראל צריכה כראש ממשלה", הסביר בעבר מיראז' את תרומותיו למופז בראיון ל-G אשתקד, "אבל מופז הוא חבר, ואני עומד לצד החברים שלי".
מיראז' אולי אינו סבור שהוא מתאים לקבוע מי יהיה ראש ממשלת ישראל, אולם ממשלת ישראל חשבה שהוא וכמה משותפיו מתאימים כדי לתכנן את פניו העתידיות של הנגב: בספטמבר 2004 היה מיראז' שותף להקמת "דרומה עידן הנגב", חברה פרטית שהציעה לראש הממשלה אריאל שרון להכין תוכנית לאומית לפיתוח חבל הארץ המוזנח. שותפיו למיזם היו והתעשיין איתן ורטהיימר והסוכנות היהודית.
שרון הורה לשכור את שירותיה של "דרומה" בתשלום, וזו ריכזה את הכנת תוכנית "נגב 2015". התוכנית אושרה בהחלטת ממשלה בנובמבר 2005, וליישומה הוקצבו 17 מיליארד שקל. מופז ושאר השרים אישרו אותה בהתלהבות. מבקר המדינה היה מרוצה פחות, וציין את השתלשלות האירועים הזו כדוגמה לאופן שבו מופקדות משימות הנוגעות לביטחון לאומי, בידיים פרטיות במקום בידי המועצה לביטחון לאומי. דוח של "חיים וסביבה", ארגון הגג של הירוקים, טען כי בעוד שלפי החלטת ממשלה חובה לשתף את הציבור בהליכי תכנון, הרי שהתוכנית לנגב "עקפה את הליך שיתוף הציבור והכנתה הופקדה בידי עמותה פרטית".
מיראז', שמימן את תכנון פיתוח הנגב, מעוניין לקחת חלק גם בביצוע: ב-20 בספטמבר 2004, היום שבו נרשמה "דרומה", המגדירה עצמה כחברה לתועלת הציבור, רשם מיראז' גם את "החברה לפיתוח הנגב", חברה פרטית בבעלותו שמטרתה ביצוע השקעות באזור. במקביל הפך לנדבן הבולט באזור. "עושים לו קשיים", אומר חקשורי. "הוא רצה לפתח בנגב עסקים, לפתח מפעלים, לפתח את הנגב כמו שצריך - אבל הבירוקרטיה שמה לו רגליים. בשיחה האחרונה שלנו הוא שאל על המצב של מופז, ואחר כך, כשאמרתי לו 'דיוויד, לא רואים אותך כבר בארץ', הוא אמר לי, 'האמת? אני אבוא רק בתור תייר, לחופשה', קשה מאוד לעבוד בישראל".
מיראז' אכן פירק השבוע את החברה שלו, אולם מייק רוזנברג, נציגו בישראל, אומר שהוא עדיין מעוניין להשקיע בנגב, ואף מקיים כעת מגעים בעניין עם גורמים נוספים בארץ. "הוא עזב את 'דרומה'", מספר רוזנברג, "כי הוא חשב שצריך גם לעשות ולא רק לתכנן".
מאז אושרה התוכנית של "דרומה" לא התקדם הרבה בנגב, אולם בקרוב יצאו לדרך המכרזים להקמת עיר הבה"דים, פרויקט הענק שעלותו הכוללת מוערכת בכ-25 מיליארד שקל. מופז היה מהתומכים הנלהבים בתוכנית, שבשנים האחרונות הייתה מושא למחלוקת חריפה בין הירוקים שהתריעו על הבעייתיות שבהקמת בסיס בסמוך למפעלי רמת חובב, לבין גורמים רבים הרואים בה מנוף לפיתוח הנגב. האם מיראז' ייטול חלק בפרויקט? "זה תלוי", אומר רוזנברג, "הוא תמיד מחפש השקעות כדאיות בנגב, לא כדי להתעשר אלא כדי לייצר מקומות עבודה. הוא לא יזם ולא ישתתף במכרז, אבל הוא יכול להשקיע בחברות שיפעלו בנגב ושיש להן פוטנציאל כלכלי טוב".
באותו ראיון ל-G אמר מיראז', כי רוב הכסף שתרם למופז ב-2005 הוחזר לו לאחר גמר המירוץ. לפי חקשורי, עם זאת, מיראז' הוסיף מאז ותרם עוד כספים. "לפני כחודשיים", הוא מספר, "כשעדיין לא היה הנושא של הפריימריס בקדימה, הוא דיבר איתי ואמר, 'אני רוצה לדעת בדירוג התורמים איפה אני נמצא, כי אני לא רוצה להיות התורם הגדול ביותר, אני לא רוצה להגזים'. לא יכולתי לתת לו את הנתונים בדיוק, אבל אמרתי לו שהוא איפה שהוא באמצע".
הוא פשוט התקשר יום אחד ושאל לגבי תרומות?
"כן, כי כל הזמן מתקשרים אליו ומבקשים 'תתרום'. הוא רצה לדעת כמה לתרום כדי לא לחרוג מהחוק, וגם במסגרת החוק הוא לא רצה להיות הראשון".
הכיר במסגרת הצבא*
את ג'רי שוורץ הכיר מופז כשזה תרם למערכת הביטחון. שוורץ הוא בעל השליטה באונקס, חברת ההשקעות הגדולה בקנדה, ונחשב ליהודי העשיר בקנדה. ב-2005 הוא הקים את "הישג", קרן המחלקת מלגות לחיילים בודדים. "כשמופז היה שר ביטחון", מספר אביב בושינסקי, נציגו של שוורץ בישראל, "הוא התוודע לקרן של ג'רי. ג'רי תרם הרבה מאוד כסף ליחידות צה"ל ולגורמים בצה"ל, מכאן ההיכרות. הוא ידיד של מופז. יש לו הרבה סימפטיה והערכה אליו".
שוורץ, המונה בין חבריו דמויות כמו הזוג מייקל דגלאס וקתרין זיטה ג'ונס, ידוע בקשריו עם בכירי הפוליטיקאים בקנדה, המגיעים לא אחת לארוחות ערב בביתו. ב-2005 הוא הראה שגם בישראל יש לו קשרים, ולא רק בצד אחד של המפה הפוליטית: בפברואר הוא תרם לשמעון פרס 22,690 שקל, כשזה עוד רץ לראשות העבודה; בנובמבר הוא תרם 8,500 דולר למופז, כשהתמודד על ראשות הליכוד, שבוע אחרי שניב 8,000 דולר לטובת מתחרהו נתניהו. "הוא ידיד של הרבה פוליטיקאים", אומר בושינסקי.
כבר באותה תקופה בחן שוורץ את האפשרות לעשות עסקים בישראל. באוגוסט 2004 פרש מההתמודדות על רכישת בנק דיסקונט, אך הכריז על רצונו להשקיע בישראל, לאחר שמדיניות ההפרטה של נתניהו הפכה אותה לאטרקטיבית בעיניו. ב-2005 הוא אף הזמין לקנדה כתבת של "מעריב" וסיפר על תוכניותיו. במיוחד הביע עניין בתעשייה האווירית: "אם הם יצאו להפרטה", אמר, "נהיה בין המתמודדים על השליטה, משום שמדובר באחת החברות המעניינות בישראל".*זה אמנם לא קרה, אבל בינתיים מעמיק שוורץ את מעורבותו בישראל בעיקר בתחום הנדל"ן: הוא רכש נדל"ן בשדרות רוטשילד בעשרות מיליוני שקלים, ופעילותו הנדל"נית צפויה להתרחב בקרוב. "הוא ציוני ורוצה להשקיע בישראל", אומר בושינסקי.
מה שמניע את השקעותיו בארץ זה ציונות?
"הוא לא רוצה להפסיד פה, כמובן. הוא מצא הזדמנויות בישראל, והוא רוצה לממש אותן".
אגב, לאחרונה פורסם כי "הוקר ביצ'קראפט", יצרנית מוצרי תעופה שנרכשה אשתקד על-ידי שוורץ, תהיה קבלנית בפרויקט שבמסגרתו ירכוש חיל האוויר מטוסים חדשים ב-190 מיליון דולר. הוקר עובדת, בין השאר, מול אלביט מערכות.
גם באגודה למען החייל תורמים
*באוגוסט 2002 השתחרר מופז מצה"ל, לאחר שבחר לוותר על חופשת השחרור כדי להשתלב כמה שיותר מהר בליכוד. חודש אחרי כבר המריא לוושינגטון והתארח במכון מחקר. בין סיום ענייניו שם לבין כניסתו הזריזה ללשכת שר הביטחון, נותר למופז חלון זמן קטן והוא החליט לנצלו כדי לסייע לשלוחה האמריקאית של האגודה למען החייל (FIDF) לגייס כספים. "חרשנו יחד את כל ארצות הברית כמעט שלושה שבועות", נזכר תא"ל במיל' אליעזר המלי, אז מנכ"ל FIDF. "מופז עשה עבודה מדהימה. ברגע שאתה מביא לאירוע התרמה פיגורה ברמה כזו, זה ישר משדרג את האירוע ועושה על האמריקאים רושם רב".
זה נחשב לחריג?
"אף רמטכ"ל לא הגיע לתת כל-כך הרבה. לא היה בהיסטוריה קצין ברמתו שרץ ככה מאירוע לאירוע, כמו טירון, על חשבון זמנו הפרטי, משבע בבוקר עד חצות, בא לפגוש את כולם. גם כשהוא היה עדיין רמטכ"ל הוא היה מאוד זמין אלינו, וכל פנייה אליו הייתה נענית. אם הגיעו אורחים לארץ, ישר הוא היה מקבל אותם בלשכת הרמטכ"ל. זה נעשה מהלב ובאהבה".
על האהבה של מופז לצה"ל ולחייליו אין עוררין, אך רשימת תורמיו מלמדת כי ההשקעה ב-FIDF השתלמה לו גם באופן אישי, כשכמה מבעלי התפקידים הבולטים בארגון האמריקאי תרמו מאוחר יותר לקמפיין שלו. עם חלקם לפחות, הקשר פעיל עד היום: כשמשפחת פאליק מפלורידה - בעלת רשת פרפומריות ועסקי דיוטי פרי ענפים ותורמת בולטת של ה-FIDF הגיעה לארץ לחגוג לבנה את בר המצווה - הגיע מופז לטקס המרגש בכותל. המשפחה תרמה ספר תורה, מופז נשא דברים. תורמי מופז מהמשפחה, אגב, תרמו במקביל למשה פייגלין.
היכרות אחרת של מופז עם דמות מה-FIDF היא עם בני שבתאי. הוא כמעט אינו מוכר בארץ, אך מדובר באחד הישראלים-לשעבר המצליחים ביותר בתפוח הגדול, שעשה את הונו ההתחלתי כזכיין של שעוני היוקרה "ריימונד ווייל".
בישראל היה שבתאי עד לפני כחמש שנים בעל השליטה בארית תעשיות, חברה בורסאית שהחזיקה בחטיבה טכנולוגית ובחטיבה צבאית, שכללה את מפעלי אמקורם ורשף טכנולוגיות. שתי החברות מכרו ציוד צבאי למשרד הביטחון ולתעש. ב-2003 נדרש שר הביטחון מופז לנעשה ברשף: ההנהלה הודיעה על פיטורי עובדים בשל מיעוט הזמנות, והעובדים הפגינו מול הקריה למעלה מחודש. מופז ביקר במפעל שבשדרות בהבטחה לסייע בהזרמת הזמנות עבודה, וסגנו זאב בוים אמר שלא יאושרו הזמנות אם הפיטורים יעמדו בעינם. "הייתה אמירה כזו", נזכרת תרצה ארז, ממנהיגי ועד העובדים, "אבל זה מפעל פרטי, ובסוף ההנהלה עשתה מה שהיא רוצה".
בסופו של דבר אוששו הזמנות מהמשרד את המפעל, והעובדים פוטרו בפיצויים מוגדלים. שבתאי עצמו סירב השבוע להתייחס לנושא או לתרומותיו למופז, "למרות שאני מכבד אותו עמוקות".
כשר ביטחון הייתה למופז השפעה גדולה על פעילות FIDF: מדובר אמנם בארגון אמריקאי, אולם השר הוא שקובע את זהות מנכ"לו. "פורמלית זו בחירה של האמריקאים", אומר המלי, "כי החוק האמריקאי מחייב שהכול יתבצע על-ידי ההנהלה האמריקאית. בפועל, מכיוון שהוחלט שיאייש את התפקיד קצין צה"ל, ולא סביר שהם יחלו לחפש בין הקצינים, אז הם מאפשרים לרמטכ"ל ולשר הביטחון לבחור מועמד. הם ממליצים, ואין מצב שהאמריקאים יפסלו את המועמד". מנכ"ל הארגון בחמש השנים האחרונות היה תא"ל במיל' יחיאל גוזל, לשעבר פקוד של מופז ומקורבו. גוזל, לפי גורם המכיר את הארגון מקרוב, צפוי לפנות בסוף השנה את מקומו לאלוף פיקוד העורף לשעבר, יצחק (ג'רי) גרשון, גם הוא פקוד לשעבר ומקורב למופז. "זה יאפשר לו לשמור על הקשר עם התורמים שם", הוא צופה.
במטה מופז סירבו להתייחס למינוי גרשון ומסרו כי "מופז פעל רבות לקידום רווחת החיילים וקידום פרויקטים חברתיים וחינוכיים. רבים מכירים אותו ואנו שמחים שהם תומכים בו".
קרב המאה
מופז הוא לא הפוליטיקאי היחיד הנהנה מפופולריות בקרב תורמי השלוחה האמריקאית של האגודה למען החייל: גם בנימין נתניהו זוכה שם לאהדה. לנתניהו יש תומכים גם בקרב הקהילה היהודית-פרסית, שרוב חבריה נוטים לימין והתקשו לבלוע צעדים כגון ההתנתקות. אם ינצח מופז בקדימה ויתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה, צפויים השניים להתגושש גם על התורמים בארצות הברית. "הקהילה תהיה חצויה במקרה כזה", אומר הושאנג נמטזאדה, סגן נשיא ארגון יהודי איראן בניו יורק, "אך אין ספק שמופז ינצח. נגד כל אחד אחר נתניהו יקבל 90% תמיכה".
מהיכן האהדה הזאת? בקהילה אומרים שמסיפורו האישי: נער ממשפחה פשוטה באיראן שעלה לישראל וטיפס לדרגת רמטכ"ל ושר הביטחון. "אנחנו מסתכלים בגאווה על ההקרבות שלו", אומר נמטזאדה. "למשל, השתתפותו במבצע אנטבה. זו השראה לקהילה כולה. הקהילה שלנו מאוהבת במדינת ישראל, לא תוכל למצוא יותר ציונים מאיתנו".
פרשת קצב לא גרמה לכם לחשוב פעמיים לפני תמיכה בפוליטיקאי רק בגלל מוצאו?
"כולנו נבוכים מהסיפור הזה. קצב בהחלט היה ה'גולדן בוי' של העדה, ואפילו עכשיו יש כאלה שאומרים שזה הכול סתם. אבל על מופז מסתכלים אחרת. התפקיד של קצב היה טקסי ומופז אולי יקבע את גורל המדינה, ולכן מתייחסים אליו הרבה יותר ברצינות".
לפני כחודשיים אמר מופז מפורשות, בראיון ל"ידיעות אחרונות", כי ישראל צריכה לתקוף את איראן - התבטאות שחוללה סערה עולמית והקפיצה את מחירי הנפט. יריביו מיהרו להאשימו בחוסר אחריות. תומכיו בקהילה האיראנית בארה"ב חוששים להביע דעה בנושא. מאז ומתמיד הם מקפידים שלא לתקוף את שלטונות איראן, מחשש לגורל היהודים שנותרו תחת שלטון האייתולות. לחקשורי דווקא יש עמדה ברורה: "כולם התלבשו על מופז כאילו הוא הקפיץ את מחירי הנפט", הוא אומר, "זה מה שמדאיג? אם מחפשים אותו רק כדי לקרקף אותו אז בסדר, אבל האיש אמר משהו אמיתי. האיראנים צריכים לדעת שיש אפשרות שיתקפו אותם. צריך להזהיר אותם. מלחמת לבנון יצרה אצלם אשליה שהם יכולים עלינו. מישהו צריך להגיד להם, 'תשמעו, עד כאן'. ראית מה הרוסים עשו עכשיו בטביליסי? הכניעו אותם בתוך כמה ימים. אם ייאלצו אותנו, אנחנו נעשה אותו הדבר".**