כל משפחת בוזגלו היא כמו אגרוף, ככה חינך אבא יעקב בוזגלו את הילדים שלו, וזה מה שיספר לכם כל ילד במשפחה, כי החברים בפוטבול קלאב בוזגלו תמיד באים, כמו הדולפינים, בלהקות ותמיד ביחד. קח כל אצבע, תפרוס אותה בנפרד, והאצבע תהיה קלה להישבר. אבל כשהאצבעות סגורות יחד, קפוצות לתוך אגרוף, אין כוח בעולם שיוכל עליהן. ארבעה בנים ואמא חני, סך הכל חמש נפשות, כמו חמש אצבעות, ויעקב, מה איתו? הוא הזרוע שמחזיקה את האגרוף. פעם הבאה שתראו את מאור בוזגלו רץ ליציע אחרי שער שהבקיע - ואמן יהיו הרבה כאלה בעונה הקרובה - ומסמן בתנועת אגרוף, תבינו בדיוק למה הוא עושה את זה.
בסלון של משפחת בוזגלו שני מסכי פלזמה ענקיים, קיר מול קיר, כל מסך בגודל אקווריום תמנונים. המסך שבקיר המזרחי מכוון קבוע על ערוץ הספורט חוץ מבשעות שש עד שמונה בערב, אז הוא מתקבע על תוכנית העומק של אופירה אסייג ואיל ברקוביץ' ברדיו. הפלזמה של הקיר המערבי לא משתנה בשום מצב. אצלה כל הזמן משחקים כדורגל בסוני פלייסטיישן. אין רגע נתון שאחד מילדי משפחת בוזגלו לא מלטש ביצועים נגד המחשב. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, הפלזמה המערבית בולעת משחקים בכמות יותר גדולה ממספר קלטות השחקנים שאלי כהן ראה בחיים שלו, ולא נחה לרגע. חראם על הפלזמה, מזלה שיש שישבת.
הנה חומק חרש מהסלון אלמוג, צעיר הבנים למשפחת בוזגלו, זה שאומרים עליו שכשרון המשחק שלו גדול אפילו יותר מזה של האחים שלו, פן יבחין בו אבא יעקב אחרי שהוכה פעמיים ברציפות שוק על ירך בידי המחשב כשזה לבש את דמותה של אינטר בזמן שאלמוג הינוקא התעטף במדיה של ריאל מדריד. רק לאחרונה עבר אלמוג בעקבות אחיו הגדול מאור למכבי תל אביב, כפי שהוא נוהג לעשות לא אחת בשנים האחרונות. כי הבוזגלו'ס כבר אמרנו, באים בלהקות. רק נעלם אלמוג מספת הפלייסטיישן, וכבר מותח שרירים מול המסך האח הבכור אוהד.
אוהד, אוהד בוזגלו (וגם פאני)
"אני פרשתי מכדורגל, ואני אגיד לך למה פרשתי. אני פרשתי כי הכדורגל הפסיק להיות דבר אמיתי כמו שהוא יכול היה להיות. אבל אני לא באמת פרשתי, לא במובן המלא של המלה פרשתי", כבר בן 27 בוזגלו, כלומר אוהד - איך תקרא לבנאדם בוזגלו בכתבה שכולם בה בוזגלו, לא יבינו על מי אתה מדבר - היה קפטן בקבוצת הנוער של מכבי ת"א בשנתון של טל בן חיים, עד שבשלב מסוים התחילו העניינים להשתבש עבור אוהד.
שנתיים שאוהד נשוי לפאני, שעכשיו יושבת ספה לידו ולא מוציאה הגה, עם הפנים בכיוון מקביל לקיר של הפלזמה וידיים שלובות על בטן הריונית. אין דבר כזה במשפחת בוזגלו שדברים באים בבודדת, בלי קשר גורדי שמחבר ביניהם, וככה קרה שבאותו החודש בו הודיע אוהד שהוא מתחתן, הכריז אסי על חתונה משלו ועכשיו משני צידיה של הפלזמה המזרחית תלויות תמונות של הזוגות המאושרים מיום החתונה, כשביניהן קולאז'ים של הבן השלישי מאור ואהובתו הנסיכה מירן שמאז שנולדה זורם לה דם כחול בעורקים, כי היא בת דודה של אבי נמני. אבל אליהם עוד נגיע בהמשך.
בינתיים נחזור לאוהד והודעת הפרישה הלא לגמרי מוחלטת שלו, אבל לפני כן מבקשת פאני להעיר משהו. "אוהד, כשהוא משחק בפלייסטיישן, הוא משחק בדיוק כמו שהוא אוהב לשחק כדורגל בדשא. כמו במשחק, ככה בחיים. אין דבר כזה אצלו מסירות קצרות בהגנה".
"זה נכון, אני כמו שאני במגרש, ככה אני בחיים", מסכים אוהד עם אשתו בלי להוריד לרגע את המבט מהפלזמה, "בגלל זה היה לי קשה עם הכדורגל פה, כי הכל פוליטיקה ופוגעים בך, ואני התעייפתי קצת. אבל חשוב לי להבהיר את עניין הפרישה. אני לא פרשתי באמת, כי אני היום מאמן-שחקן בעירוני אריאל בליגה ג'. כשאני הגעתי לקבוצה לפני שנה וחצי הם היו עם מאתיים שערי חובה ורק 12 שערי זכות. אבל אני, מרגע שהגעתי לעירוני אריאל, אמרתי לאנשים שם שלא יכול שבן למשפחת בוזגלו יתלה את הגורל שלו בנוהלים של הפקידים מההתאחדות, ואת העונה השנייה שלי בקבוצה גמרנו במקום החמישי עם אותו מאזן כמו הקבוצה שבמקום הרביעי ועוד אחרי שניצחנו את בית"ר אריאל בדרבי היסטורי, ושם השנאה בדרבי היא דבר שלא רואים בכל מקום. זאת שנאה שנאה מה שהולך שם. אל תשכח שמדובר בקבוצה בשטחים, שם יודעים מה זה לשנוא כשצריך. כמה שחקנים אתה מכיר שיכולים להגיד שהם שיחקו בדרבי בחיים שלהם? יש לי הרבה חברים מכל השנים שאני בכדורגל ומכל הקבוצות שעברתי, ורק למעט מהם יצא לשחק בדרבי. אני אחד מהם.
"ואתה יודע בזכות מה ניצחנו בדרבי? בזכות זה שאני הפכתי את כל הקבוצה על הראש. הבאתי ארבעה שחקנים מליגות בכירות, שהייתי צריך להתחנן אליהם שיגיעו כי מי התייחס קודם לעירוני אריאל, אבל בזכות השכנוע שלי הגיעו לקבוצה שחקנים בקליבר של ניר טהרלב שגדל בנוער של מכבי תל אביב ובן סלמון שהיה שוער בליגה השנייה בארצות הברית ובצ'ילה. בשנה וחצי שאני שם אפילו קבעתי תקדים בקבוצה: השחקנים נהנים מפרמיות על ניצחונות, מאה שקל לפרמיה שזה הרבה במונחים של ליגה ג', ולארבעת הבכירים אני אפילו משלם משכורת בסיס של אלף שקל. אבל מילא זה, חכה שתשמע את הדבר האמיתי הבא: בפעם הראשונה בהיסטוריה של ליגה ג' החתמתי עוזר מאמן לקבוצה! אחד שיעזור לי ברגעים שאני לוקח את התפקיד של השחקן מתוך התפקיד הכולל של המאמן-שחקן וממש מפעיל אותו. ועכשיו תסלח לי, למה אני לא מסוגל לחלק את הריכוז שלי בין שני דברים במקביל ואני עכשיו באמצע משחק בפלייסטיישן".
אסי, מי יסדר את אסי?
אם יש דבר שהבנים בוזגלו למדו מאבא שלהם, זה שהכסף שהבנאדם מקבל הוא מראה לאיך שהוא מעריך את עצמו. וכמו שמעריך הבנאדם את עצמו, ככה תעריך אותו הסביבה. וזה בדיוק המצב שבו נמצא כרגע אסי, הבן השני למשפחת בוזגלו: המקום שבו הרצון להגשים את הייעוד שלך בחיים עלול לגרום לך לעגל פינות ולהתפשר.
השעה עכשיו קרוב לחצות בלילה, ויעקב בוזגלו מדבר בטלפון עם יוסי סאסי, אחד משני הבעלים של הפועל ירושלים. כמה ימים קודם חזרו ההורים יעקב וחני יחד עם הבן אסי משלושה ימים בבולגריה, שם ניסו למצוא קבוצה לילד. אפילו דלקת בעין ואשה וילדה בת שנה ושלושה חודשים שנשארו מאחור בארץ, לא מנעו מאסי בוזגלו לארוז מזוודה בתקווה להמריא מחדש בקריירה שלו אחרי שפעם דיברו עליו כעל תקווה גדולה, בדיוק כמו על אוהד אחיו הבכור. אבל גם ההתמסרות הזאת לא הותירה רשמים מיוחדים אצל הבולגרים, בין היתר, כפי שלימדה שיחת הטלפון שקיבל אסי שנייה לפני שנכנס לבית אבא בערב אותו היום מאחד הסוכנים שהיו מעורבים בנסיעה, בגלל היעדר כמות מספקת של ביצועים בדי.וי.די.
שיחת הטלפון הזאת דכדכה מאוד את מצב רוחו של אסי, שבימים אלה של אי ודאות באשר למציאת קבוצה לשחק בה, רעוע גם ככה. בני משפחת בוזגלו, בהשראת האבא, הם טיפוסים רגישים וככאלה הם נוטים למצבי רוח, ודכדוך לא מיטיב איתם. זאת בדיוק הסיבה שאסי שולח את אבא להתקשר לכל מי שרק אפשר, כדי למצוא לו קבוצה לעונה הקרובה. "תעשה משהו אבא", מתחנן הבן, "תעשה טלפונים", ואבא יעקב, איך יראה את הבן שלו ככה, בלי מדוע ובלי כיצד, עוזב הכל ומתמסר מיד.
הטלפון הראשון הוא לאייל לחמן. לאבא יעקב יש זכרונות טובים מלחמן כשאימן את מאור בהפועל פתח תקווה. "אתה רואה איך הילדים שלך מתפוררים לך מול העיניים אחד אחרי השני, וזה גומר אותך. הבעיה שלנו שרוב המאמנים בליגת העל אין להם ילדים, והם לא יודעים מה זה בן", הוא אומר ללחמן. אבא יעקב כבר חווה פרישה מוקדמת אחת של בן, הוא לא יכול לראות את הבן השני שלו עובר את אותו תסריט. לחמן מבקש ארכה של כמה ימים עד יום ראשון לבדוק דברים.
הטלפון השני הוא ללופא קדוש, מאמן הפועל ירושלים, ששואל את אבא יעקב אם הוא מרוצה, עכשיו כשהבן השלישי שלו, מאור, במכבי ת"א. "מרוצה? יודע ממה אני הכי מרוצה?", עונה האבא, "מהגול הראשון שלי בלאומית, בעונת 74/75' אז עליתי מהנוער. המשחק הראשון שלי היה נגד מכבי תל אביב. מטווח עשיתם עלינו, אבל במתפרצת הראשונה שעשינו, בן רימוז' בעט לשער ואתה הדפת, ואני בעטתי את ההמשך לקורה ופנימה. ניצחנו 0-2. אתה יודע מה היתה הכותרת בעיתון למחרת? 'להיט חדש בוזגלו'".
"אני אפילו שומרת את העיתון הזה", לוחשת חני לאסי, שמצדו תולה באבא עיניים מלאות תקווה. אחרי הריכוך נוסח בוזגלו, הווטרנים עוברים לדבר על הדברים החשובים באמת. "תגיד לופא, אסי, הבן שלי, מעניין אותך? הוא יכול לשחק בכנפיים וגם מתחת לחלוץ. במכבי בנוער הוא שיחק חלוץ שפיץ. הוא שיחק הרבה מאז, העונה האחרונה היתה בראשון לציון, אבל הבעיה היתה שלא שילמו לו כספים".
"תגיד לו שהייתי שחקן הרכב מוביל", לוחש אסי לאבא יעקב. "הם גם עשו פרינציפ עם השחקנים ונתנו צ'קים שחזרו", ממשיך יעקב בקו, "אני לא צריך לספר לך מה זה הכדורגל היום. אתה מכיר טוב את אסי, הוא שחקן לא פחות טוב ממאור, ובמקום להיות בשיא בגיל שלו, הוא עכשיו בן 25, אין לו קבוצה. הוא מקצוען אמיתי, אתה תיהנה ממנו. איפה הוא גר, אתה שואל? ברמת גן, שיכון ותיקים. כן, באמת סביבה טובה, אבל נראה לי אני אקח אותו לידי בחולון. חמתו גרה ברמת גן, והבת שלה רוצה להיות לידה, עכשיו שיש להם ילדה. אתה יודע איך זה. אסי ילד נשוי עם ילדה, פחות ממאתיים אלף בכיס זה לא יילך. הוא כל השנים הרוויח 20-15 אלף בחודש רק בסיס, לפני נקודות, והוא כבר שיחק עונה בליגת העל. רק מה, כולם עושים פתאום עונות פיננסיות ולא לוקחים אותו, כאילו כולם מינימום ליברפול פה ("תגיד לו שהייתי סגור בהפועל חיפה", מעיר אסי). רק בכדורגל הישראלי זה יכול לקרות. מה זה נקרא 'אין הרבה כסף?', מה הם מחפשים - מתנדבים?!". "תשאל אותו אם הוא רוצה שאני אשלם לו במקום לשלם לי משכורת", שומר אסי על הומור וגורר את חני להתקפה של צחוק.
אחר כך ישלח קדוש את בוזגלו לסאסי, הבעלים, שההחלטה אם וכמה לשלם תהיה בסופו של דבר שלו. "חבל שלא באתם איתנו למחנה אימונים בחו"ל", מוצא קדוש תירוץ בריחה להיאחז בו רגע לפני שהם נפרדים. "להגיד לסאסי שאתה שלחת אותי?", עוד מספיק אבא יעקב לשאול.
"יוסי סאסי? זה בוזגלו יעקב", אבא בוזגלו לא יכול להישאר אדיש לכאב של בנו, "תאמין לי סאסי, אם לא תשקיע עכשיו, בפגרה, בקבוצה שלך, תצטער אחר כך, תשמע מה אני אומר לך. כל הקבוצות שאתה רואה היום בלאומית מלאות בדיבורים, יישארו בלי כלום בסוף".
עצוב, רסמי זה עצוב
אבא בוזגלו הוא טיפוס שמדבר מהלב, והתוצאה היא שהוא מעשן בשרשרת וצועק בקולי קולות גם כשהוא חושב בבטן. מילא כשכזה קורה בצהרי היום, אבל בחצות, כשבחדר השני מנסים להירדם יורשי העצר מאור ומירן, ועוד אחרי יום נסיעות לכרמיאל וחזרה, שם מאור רשום באיזה יחידה צבאית סודית בתפקיד שעוד אי אפשר לדבר עליו, זה כבר יותר מדי. בגלל שמאור בוזגלו חווה את המשחק כמו יוצר שקיבל קנבס וצבעי מים להביע את עצמו דרכם, ככה הוא משחרר את עצמו מכבלים של מוסכמות, כולל אלה של חוקי התנועה, מה שעלה לו באובדן רשיון לכמה חודשים טובים ובמפגשים תקופתיים עם קצינת מבחן, והפך את מירן לנהגת צמודה.
הנסיעות המשותפות והקילומטרז' הארוך רק השביחו את הזוגיות של הזוג המלכותי. העניין הוא שילדים בני עשרים אמורים לישון בחצות, ולך תישן כשבסלון ליד אבא יעקב מדבר בטלפון. "חלאס אבא, מנסים לישון פה, תצא למרפסת", מתלונן מאור, ואבא יעקב יוצא למרפסת כדי להדליק עוד סיגריה ולשמוע מסאסי שגם הוא בעונה פיננסית. אסי מצטרף אליו.
"לחמן ביקש שנחכה עד יום ראשון לתשובה. אני רוצה הבטחה שלך אליי, אסי: אל תישבר, תהיה חזק. אייל הוא גבר אמיתי ואני סומך עליו, בסוף יהיה בסדר. תקשיב לאבא שלך, אסי, ותבטיח לי דבר אחד: אתה עד יום ראשון חזק, לא נשבר", מנחם אבא יעקב את הבן השני שלו, שעל פני הבייבי פייס הקורנים ושופעי הכוונות הטובות שלו, תלויה עכשיו הבעה שלא מותירה מקום לספק באשר למצב רוחו.
"עצוב, רסמי זה עצוב", פונה אבא יעקב אליי, "בנאדם נשוי עם ילד, רוצה להתפרנס במקצוע שלו, אבל העיקר שכולם צבועים. אומרים לי כולם 'אסי שחקן של ליגת העל', ובלאומית אין לו קבוצה. ראית בעצמך כמה הוא עצוב. מסכן. באמצע עונה שעברה היו לו הצעות מליגת העל, והוא לא רצה לעזוב קבוצה באמצע עונה. בסוף ראשון ירדו ליגה, והוא נשאר בלי קבוצה. אסור להיות לויאלי.
"אנחנו עכשיו במצב של חוסר ודאות, אנחנו יכולים לחכות? אוטוטו הליגה נפתחת והדברים לא תלויים בנו. וככה, 15 שנה שאסי בכדורגל, והילד נזרק. הוא בשיא הפריחה, וזה הגיל שהוא צריך לפרוץ, אז שאף קבוצה לא תרצה אותו?! עושים דווקא למשפחת בוזגלו. כואב הלב, פייר. אז איך אני לא אהיה עצוב? הלב שלי בוכה. מילא אוהד החליט לפרוש מרצון, כיבדתי את ההחלטה שלו, בלאו הכי הכדורגל לא האיר לו פנים, אבל אסי שיחק שבע שנים בבוגרים, עלה עם נתניה לליגת העל, היה כוכב בהפועל חיפה בלאומית, אז אלוהים - זה לא מגמתי? ואז מה יעשו איתו? ידכאו אותו שנה-שנתיים ויגרמו לו לפרוש, אפילו שכדורגל זה החיים שלו. אז מה, נשאיר אותו ככה עצוב? מחר על הבוקר נעשה טלפונים לכמה מאמנים".
את כל המונולוג הזה מעביר אבא יעקב כשאסי יושב לידו, כאילו לא אמר לו לפני רגע לא להישבר. כל זה לא נובע כמובן מחוסר טאקט או עכבות, אלא מפער חינני בין פנטזיה למציאות שהופך את אבא יעקב לטיפוס עם קסם שובבני וילדותי, ולאיש נטול פוליטיקלי קורקט שאומר לאנשים את האמת בפרצוף מצד אחד, ולכזה בעל ראייה מהפכנית ושונה של העולם מצד שני.
שהרי כל הדיון הארוך הזה בקורותיה הנפתולים של משפחת בוזגלו על ארבעת בניה השונים, לא היה מובא כאן בפניכם, לולא היה משרת את שרטוט הפרופיל של הגיבור האמיתי של סיפורינו ומשפחת בוזגלו כולה - יעקב בוזגלו. כן, כן, בוזגלו, זה שאתם שטופים בסטיגמות עליו, ושעבור חלקכם הוא לא יותר מיצרן גימיקים אובססיבי ומנהלו של קרקס נודד הנושא את שמו. אחרים מצקצקים בלשון ואומרים עליו שהבן שלו מאור מצליח למרות אבא שלו, וכל זה הודות לחינוך המערבי-אליטיסטי שספגו מבית ושמעוור אותם מלראות את יעקב בוזגלו כפי שהוא באמת: אמא פולניה שחרדה לגורל הילדים שלה.
"יעקב רציני" (אומר יעקב)
תפיסת המציאות של יעקב בוזגלו היא תפיסת מציאות של כדור. כשיעקב בוזגלו מסתכל על בנאדם, הוא קודם כל רואה וריאציה של כדור. בגלל זה הוא בועט בכל דבר. והבעיטה היא לא יותר מדימוי ציורי להמחיש שיעקב בוזגלו הוא בראש ובראשונה מהפכן. כיאה למהפכן, בוזגלו הוא אדם שכמה להכרה. באחד הרגעים הכי מרגשים בסרט "בוזי כפול ארבע" של הבימאי המלבב שלמה וזאנה משנת 2001 על משפחת בוזגלו (סרט נבואה, חובה לראות), מתבשר אבא יעקב שקיבל את משרת מאמן הפועל לוד, אז קבוצת ליגה שלישית שנלחמת על חייה, ושאיתה זכה בגביע היסטורי כשחקן בשנת 84'. הקטע הוא שאבא יעקב בכלל הגיע ללוד כדי לסדר לשני הבנים הגדולים שלו חוזה בקבוצה, אבל כששמע על הקשיים איתם מתמודדת הקבוצה, כרך את גורלו בגורל בניו והציע את עצמו כמאמן. כשמודיעים ליעקב שהג'וב שלו - קבוצת ליגה שלישית, בואו לא נשכח - הוא פורץ בבכי של התרגשות, ואחד אחרי השני מחבקים אותו בשקט בני משפחתו, מבינים כולם עד כמה הדבר חשוב לו.
רק שהזמנים השתנו והמוסכמות בעולם הקפיטליסטי שאנחנו חיים בו היום אומרות שלשחקן כדורגל יש כרטיס שחקן, והכרטיס הזה שייך לקבוצה בה הוא גדל, ולקבוצה יש בעל בית, אחד עם הרבה מאוד כסף שמשחק עם השחקנים האלה כדי לעשות עליהם עוד כסף. בוזגלו מערער על כל זה. פעם, בשנות התשעים, כשאנשים חיו באשליה על מדינת רווחה ועוד הרבה לפני שלמדו להגיד פה שהבנקים עושקים את האזרחים, בוזגלו נכנס לסניף של בנק עם פרה ושלט עליה: "מספיק לחלוב אותנו". כשמסתכלים על המציאות מאז, זה לא שבוזגלו השתנה, המציאות השתנתה והיום הכדורגל הפך למפלצת עם דפוסים של בנק עולמי.
"אני אומר די, מספיק, אתם לא מכירים את בוזגלו יעקב", הוא מסנגר על עצמו. "עם כל הכבוד לכם, בוזגלו יעקב הוא אדם רציני, משקיען, יש לו דרך והוא הולך בה, בניגוד למחשבתם של אחרים. אני פרשתי מכדורגל בגיל 33 אחרי שהתחלתי כבר בגיל 16 וזה היה בעוכריי אחרי שבגיל 27 כבר הסתבכתי בעסקים. ככה הקמתי את עמותת נפגעי הבנקים ויחד עם השר הפרופסור שמעון שטרית שיניתי את חוק הערבים. ואני מאז ומעולם טענתי שאנשים לא מכירים אותי, שהם באורגינל יותר דבוקים לסטיגמה. אני לא אגיד שאין ספק שגם אני תרמתי לסטיגמה. אני כבר מנער יצרתי לעצמי תדמית של אדם כוחני, פרובלמטי, וקשה היה לאנשים לראות אותי עם משפחה חמה. ובניגוד למה שאומרים כולם, אין במשפחה שלנו חיבוק דוב, יש כאן דאגה אמיתית. כל השנים הלכתי בדרך שהתוויתי אותה, והדרך הזאת היא להעמיד את הילדים באופן הכי מקודש שיש וזה אומר לתת להם את המרווח להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי ולתמוך בהם. מצד שני, להכווין אותם.
"ומה שהכי חורה לי זה שלמרות שלא מכירים אותי, דורשים ממני כביכול לקחת מספר צעדים לאחור, ואני שואל את עצמי שאלה אחת שמנקרת לי: למה? אם הילדים שלי היו מועדים או אם לא היו מחונכים, אז אולי המסרים שהעברתי להם היו לא נכונים. אבל הבנים שלי עם חינוך מכסימלי, בלי מעידה בתחום הפלילי, ורק רוצים לתת כבוד לזולת. בבית ספר יסודי היו ניגשים אלי הורים לתלמידים בגיל של הילדים שלי, ואומרים לי 'אדון בוזגלו, אפשר לבוא אליך הביתה לדבר איתך?'. ואז הם היו באים ושואלים אותי, 'איך זה כשאסי ואוהד באים הביתה הם מורידים את העיניים מולך, והילדים שלנו מרימים עלינו ידיים? מה הקסם?'. זה עניין של חינוך. אני מעולם לא הרמתי יד על אף ילד שלי, אבל היו לי איתם המון המון שיחות. לפעמים פעמיים ביום, פלוס שעתיים ביום שישי לפני קידוש שאני נותן להם סקירה על השבוע, שומע מה עבר עליהם ומדריך אותם. ואני אומר שניצחתי, ורק דבר אחד אני שואל את עצמי: עד מתי ימשיכו להגיד עליך כאלה דברים?, וזה הכאב". כן, נדמה שחלק מהדיאלוג של אבא יעקב עם הילדים שלו, מזכיר דיאלוג של מאמן, עם אסיפות שחקנים ותדרוכים, ואבא יעקב הוא באמת מאמן הפוטבול קלאב.
"תראה איזה עולם צבוע", ממשיך בוזגלו, "אתמול בוינטר ניגש אלי שוטר במדים ואומר לי 'אדון בוזגלו, ערב טוב, אני יכול לייעץ לך במשהו? כאב לבן אני פונה אלייך - למה אתה מפריע לבן שלך?'. שאלתי אותו לאן הבן שלו הגיע, והוא לא ידע מה לענות. אמרתי לו 'תביא את הבן שלך לאן שהבן שלי הגיע ואז אני אקשיב לך'. עם כל הכבוד לכם, בוזגלו יעקב הוא אדם רציני, משקיען, יש לו דרך הוא הולך בה בניגוד למחשבתם של אחרים, וזה בסדר. ולמרות שזה בסדר, מייחסים לי שזה לא בסדר, ואני למדתי לפתח עור של פיל. תמיד קראו להם הבנים של בוזגלו יעקב, ועל מאור אומרים שבוזגלו יעקב הוא האבא של מאור. עכשיו תבין את ההבדל: זה מייצג את כל התהליך במדינה ביחס לבנים של. ועל מנת להמחיש לך עד כמה דבריי נכונים, קח וספור כמה בנים של כדורגלנים משחקים כדורגל, וזה לא בכדי. כל זה לא הפריע ליעקב שחר לקחת את הבן שלי מאור לשיחות לא מעטות ולהגיד לו שאבא שלו הורס אותו ומזיק לו ושהוא צריך להתנתק ממני. למה הבן של שחר מקבל פרויקט אצלו בחברה ואני לא יכול לטפל בבן שלי?! שחר כל הזמן ניסה לדחוק אותי הצידה, למרות שההבנה שלו בכדורגל מגיעה אולי לציפורניים שאני גוזז, אבל בגלל שיש לו כסף, הדעה שלו נשמעת יותר?"
מה שמוביל את אבא יעקב לדבר על מצב הכדורגל בארץ, דיבור שהוא לא יותר מאמירה על גישה נכונה להורות וטיפול בילדים. "כל השנים לא הבנתי למה אין לנו כדורגל בארץ. הרי יש פה שחקנים ברמות הכי גבוהות ואצלנו לא מגיעים לכלום. ואחרי שנים אני אומר, שיש סיבות והמרכזית שבהן היא שנותנים לילד להרגיש כוכב ולשים ידיים על המותניים עוד כשהוא בקבוצת ילדים ולא עשה כלום בקריירה שלו. תראה דור שלם של אנשי מקצוע מעולים שכמותי וכמו שלום אביטן שמצאו את עצמם בשולי הכדורגל או מחוצה לו. ואז אני ישבתי עם עצמי ואמרתי שכל מה שאומרים לי לעשות עם הילדים שלי, אני אעשה הפוך. אומרים על ילד בכדורגל שהוא צריך בסיס איתן ויציב. אבל זה מתאים לבניין, לא לילד. ילד צריך תזזית, עניין, להיות בתנועה כל הזמן, ולא כל הזמן שבלוני ומשעמם, כי בסופו של דבר, ככה נקברים ילדים. צריך לתת לילד לשחק איפה שהוא מחייך. ככה הוא יבטא את עצמו. לא מתוך זה שהוא שייך לאגודה בלי קשר אם טוב או רע לו שם, רק כי זה החוק. תראה לי עוד אוניברסיטה בארץ שסטודנט שייך לה. זאת בושה וחרפה. גם לוקחים מההורים דמי שכלול, גם מקבלים הקצבות מהעיריות וגופים אחרים, גם מבקשים נדבות ומההורים שיהיו נהגים, ב מקום פעם אחת לכנס אסיפת הורים ולהסביר מה קורה עם הילד. במקום זה מדברים עם הילד בעצמו, כאילו שילד בן שבע מבין משהו. אני הייתי הפטרון של הילדים שלי, זה נכון, כי כהורה אתה רוצה את הטוב ביותר עבור הילדים שלך".
"בוא אני אספר לך סיפור שתבין מי אנחנו", מתערבת חני בשיחה אבל מיד היא עוצרת, אחרי שעל הפלזמה המזרחית עולה השידור המוקלט ביס מקס של השער שהבקיע מאור יום קודם בגביע הטוטו, והמשפחה כולה מתמוגגת מריוויינד אינסופי של הגול, אפילו שכל המשפחה היתה במשחק וכבר הספיקה לראות אותו שוב ביס מקס מיד כשחזרו הביתה.
"טוב תקשיב לסיפור", מתנתקת לרגע חני מהפלזמה, "אני יושבת לי איזה יום, משחקת במכונות בקזינו, ניגשת אלי אישה ואומרת לי: 'גברת, את חני בוזגלו?', 'כן', אני עונה לה. 'אני יכולה להתייעץ איתך משהו על הבן שלי', היא שואלת אותי. 'בטח', אני אומרת לה. 'האבא של הילד מת לפני כמה שנים' ואין מי שיכווין אותו. אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות עם הילד?'. אתה מבין מה אני מספרת לך?".
מאור? אלמוג זה הדבר הבא
החיפוש התמידי אחרי ריגוש לילדים והמחשבה שלילדים הכי טוב להיות בתנועה, הפכו את משפחת בוזגלו לשוברת שיאים במעברי דירות. לדירה הנוכחית בחולון הם נכנסו לפני חודש, אחרי שנה בכרמיאל שם גרו משך העונה של מאור בסכנין. יותר מחמש עשרה דירות בחמש עשרה שנים, ממש הבדואים של העידן החדש, והכל בעקבות הקריירות של הילדים. המעברים התכופים האלה גררו שתי תגובות: לילדים של משפחת בוזגלו אין אף פעם חברים קבועים, ובנסיבות כאלה הופכת המשפחה למעטפת החברית היציבה והחזקה מכולן. ככה למשל שעומק הקשר של אלמוג, ילד בן 16 בגיל ההתבגרות, עם החברים מבתי הספר שעבר בהם במשך השנים, תלוי במהירות ה-ADSL.
"יש בזה משהו, אני לא אגיד שלא, אבל אם הילד חברותי הוא ישתלב בכל מקום", מצית אבא יעקב עוד סיגריה, "אתה משלם מחיר עצום בניידות שלך ודברים חשובים הופכים לזניחים, אבל כשאתה מדבר על ילד, אני בא וטוען שהמחיר הוא אחד: אי סדר זמני בלוח הזמנים. הרי זה לא כמו שהיה בתקופתנו, כשהיית עובר מקום ונוטש חברה. היום יש לך מחשב. הרי גם ככה אלמוג לא יוצא לדיסקוטקים ולא נפגש במקומות ציבוריים עם אנשים, אז מה השתנה? מה זה משנה שהיום הוא מתכתב עם החברים שלו דרך המחשב? מטבע הדברים, לא משנה איפה הוא יגור, רוב הפעילות שלו היא באינטרנט. תראה, אני לא השלתי את עצמי מעולם ואני מעביר כאן מסר להורים. אין לאדם הצלחה בכל התחומים, והיות והבנים שלי לקחו את עצמם לכדורגל, אז יש לזה פגיעה בלימודים ולימודים זה דווקא פחות חשוב בעיני. אבל כדורגל זו הקדשה של החיים, ואני טוטאלי בגישה שלי. בזכות כל המעברים האלה אתה לומד להכיר הילדים שלך יותר טוב ולדעת עם מה הם מסוגלים להתמודד".
במציאות כזאת, אין כמו אבא יעקב כדי להיות האיש המתאים עבור הילדים שלו לדבר איתו בענייני אהבה וזוגיות. תפיסת העולם של אבא יעקב בתחומים האלה היא פשוטה: כל זמן שהבנות לא מזיזות את הילדים מדרך הכדורגל, סימן שהן כאלה שאפשר לבנות עליהן. "בין הילדים שלי לביני יש רספקט מסוים. הם לא ידברו איתי בצורה חופשית למרות שבתוך תוכם הם יודעים שאני חבר. אסי יכול לדבר איתי יותר פתוח, אוהד קצת שמרן, מאור אפילו יותר פתוח, ואלמוג מתחיל להיפתח. אבל אני לא צריך שיבואו לדבר איתי. אני רואה. אני אומר להם את דעתי ומה כדאי להם לעשות. אם הם טועים, אני אגבה אותם. אני לא אגיד לבן שלי, אל תלך עם הבחורה הזאת. כי ברגע שהוא טעה, הוא יבין שצדקתי, ובפעם הבאה הם יבואו לבחורה יותר בזהירות. אני נותן להם לעוף לאן שבא להם, אבל אם אני רואה שהכיוון שהוא עף אליו אולי הוא לא יחזור ממנו, אני אגרום לו להבין את המשמעות".
כחלק ממהלך המשיחה של האתרוג מאור למלך הבא של הכדורגל הישראלי, רצה הגורל, וכמו בתסריט טלנובלה כתוב מראש, הוא חולק עכשיו זוגיות עם מירן, שהיא בת דודה של אבי נמני, ואם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון ובהתחשב בגיל הצעיר יחסית שבו סגרו שני האחים הגדולים שלו את ענייני הזוגיות שלהם, אל תתפלאו עם מירן תהיה התחנה הסופית של מאור. "אני לא מנסה לחבר בין שני הדברים האלה - מאור ומירן שהיא הבת דודה של נימני. אני רואה את זה כנתון. היא בחורה מקסימה, שלמאור כייף להיות איתה ולא משנה מי היא ביחס לנמני. מהרגע הראשון ראיתי שהוא מאוהב בה באמת ונהנה מכל רגע איתה ואני חושב שזה הדדי. היא נותנת לו אפשרויות להמשיך בדרך שלו ולא כמו בחורה שנכנסת ומסובבת לך את הראש. בחיים הכל בסופו של דבר נבחן על פי מבחן התוצאה, והתוצאה היא בסדר, הוא לא השתנה איתה, וכששחקן שמח ואתה רואה שטוב לו, אתה נותן לבחורה את הקרדיט. היו כבר כאלה בחורות שהדברים התחילו להשתבש ואז אתה מעיר לו, והוא בפירוש עזב בנות בגלל כדורגל".
וגם צ'רלי בוזגלו (והוא בכלל לא מהבוזגלו'ס)
במסגרת המיתוג של מאור, הצטרף בשנה האחרונה לפוטבול קלאב בוזגלו, בוזגלו אחר, עורך דין צ'רלי, בנאדם שמיצב את עצמו בתחילת הדרך בזכות הקול הרדיופוני שלו והלוק הבלתי ניתן לערעור של כוכב טלנובלות, מה שאכן הפך אותו לכמה שנים לכוכב טלנובלות ובמות, עד שהלך להתעסק בשטויות ונהייה עורך דין. מפתיע ככל שיישמע, צ'רלי בוזגלו הוא לא קרוב משפחה של משפחת בוזגלו, אבל זה לא מונע ממנו לראות בעצמו קרוב מספיק למשפחה.
"הרעיון הוא למצב את מאור כטאלנט", מפרט העורך דין-סוכן, "כבר היום פונים אלינו כל מיני גופים מסחריים כמו חברות אופנה ומותגים מחו"ל שמתמחים בייצור נעלי כדורגלנים כדי שמאור ייצג אותם בארץ, וכחלק מהתפיסה הכוללת הקמנו למאור אתר אינטרנט שההשקה שלו תהיה בקרוב. אין דוגמאות לטאלנטים כאלה בכדורגל הישראלי. זו תפיסה שלמה של קונספט. אתה יודע שמאור הוא השחקן שנעברו עליו הכי הרבה עבירות בליגה? ככה שהבנייה של מאור ותפיסת הטיפול בו לא נעשית מהיום למחר. זאת אסטרטגיה לעשרים שנה קדימה. עד עכשיו הוא עשה פרסומת אחת לחברת תשעה מיליון, שממתגת אותו כסטאר, כטאלנט מחוץ לעולם הספורט. להוציא את מאור מהמגרש תרתי משמע, ולהציב אותו במגרש הטאלנט. מאור הוא יוצא דופן. גם בכישרון, גם בצניעות, וגם בסטאר קווליטי. אני אנסה להסביר לך מה זה סטאר קווליטי. כשאתה יושב עם מישהו ומרגיש שמדובר בכוכב. סוג של אינטליגנציה רגשית שמוקרנת ממך כמו הילה. זה מאור".
אבא יעקב מחייך. היום, כשיש הצלחה הרבה רוצים לתפוס טרמפ על העגלה ומצמידים לבן שלו טייטלים שמי חלם עליהם פעם בכלל, אבל אבא יעקב זוכר מצוין את השנים האחרות והארוכות, עוד מדירת שיכון בת חדר וחצי.
בימים ההם, עוד כשמאור היה ילד בן חמש אבא יעקב היה יושב איתו עם טייפ ומיקרופון ומכין אותו לימים שיראיינו אותו אחרי משחקים. אחר כך הוא היה משמיע לו את ההקלטות ומתקן אותו מה להגיד ואיך להגיד, ולא פלא שהיום מאור הוא מרואיין קליל שאפילו ניסים משעל בימים הטובים שלו לא יוציא אותו משלוותו. את ההקלטות של פעם החליף המכתב היומי שאבא יעקב משאיר למאור בכל בוקר על השולחן שיחכה לו כשהוא מתעורר, וכשאבא יעקב נסע לשלושה ימים לבולגריה ולמאור לא חיכו המכתבים על השולחן, מאור התעצב.
"כבר בגיל שלוש ראיתי שהוא יהיה הכי טוב. ראיתי את הבעיטה הראשונה שלו בכדור בגיל שנתיים ואת האהבה לכדור כבר שזחל. ראית אצלו להט שרק אחד עם טביעת עין של מקצוען יכול להרגיש. וכבר בימים שהייתי מתקן אותו על הראיונות לטייפ, ראית מה זה בגרות של בנאדם. יש לי בעיה עם זה שהבן שלי יקרא דברים שנכתבים עליו ולא יבין מה נכתב. אני אמרתי לו תמיד, אתה תשמע רק מאבא שלך ורק ממני תקבל ציונים. כשהיה ילד אמרתי למאור שהוא יהיה השחקן מספר אחת בישראל ובין החמישים הטובים בעולם. גם כשהיה מבקיע חמישה ומבשל ארבעה, אני ביקרתי אותו על מה שרע. רק זאת הדרך להביא שחקן לרמות הכי גבוהות. ולא אגיד לך שלא היו ויכוחים ומשברים, ודי אם לזכור את מה שעברנו במכבי חיפה. כשאתה יוצא לרחוב וכולם היו אומרים לו על האבא שלו, זה היה מחלחל אליו. והוא היה בא אליי לשיחה, והייתי מוציא אותו מהשיחות כשהוא הכי חזק ואין בינינו מתחים".
מפעל החיים של יעקב בוזגלו עומד רגע לפני השקה מוצלחת. לא שלאוהד ולאסי לא היה את זה, אבל כבר הבנתם מאבא יעקב מה דפק שם את העניינים. את הלקחים הוא מיישם עם מאור, ואם לא יהיו תקלות של הרגע האחרון, הבן מאור יוכל להביא את המפעל הזה עד לרמות הכי גבוהות באירופה. לא סתם אמר עליו קארים בנזמה שגדל איתו בפנימייה של ליון, שהוא הכישרון הכי גדול שהתרוצץ שם, ותראו איפה בנזמה היום. בדרך הוא צריך להביא אליפות עם מכבי תל אביב, מועדון המלוכה האמיתי של הכדורגל הישראלי שמשווע להחזרת עטרה ליושנה, ואין כמו נסיך להחזיר לו את הכתר. שנתיים יש למאור לסגור מעגל במועדון בו התחיל את הקריירה שלו, כי לפי חישובי אסטרטגיית הטאלנט, בעוד שנתיים הוא אמור להיות באירופה. מכסימום שלוש.
זה היה, אם כן, סיפורו של יעקב בוזגלו ומפעל חייו. אז נכון שיעקב בוזגלו יכול להיות קצת אובססיבי, אבל איך הוא לא יהיה אובססיבי, אכפת לו מהילדים שלו. כשהמורה של הילד שלכם אומרת עליו שהוא גאון בתושב"ע כבר לא יהיה, אתם לא פותחים עליה אצל המנהל? ומה עדיף - סוכן נטול רגשות שגוזר על הילד קופון ומעביר אותו מתי שהוא רוצה ולאיזה קבוצה שהוא רוצה רק כדי להגדיל את מחזור הרווחים שלו על חשבון הילד? הלוואי כולם היו בוזגלו. כי בסופו של דבר יעקב בוזגלו נשאר תקוע שם ב-1984 עם הגביע ההוא של הפועל לוד והערכים של הימים ההם, ואני בכלל חושב שיעקב בוזגלו הוא טיפוס רגיש ופגיע, עם נפש אמהית ילדותית מקסימה, ובגלל זה הוא מגונן כל כך על הילדים שלו. הוא מהקרקטרים האלה שנחתו על העולם והעולם לא יודע איך לעכל אותם. ובגלל שהוא כזה, אתה לא יכול שלא להתאהב בו, ואפילו אני, ככל שאני כותב עליו יותר, ככה אני מרגיש את האהבה שלי אליו עולה.
הכתבה התפרסמה במוסף פתיחת עונת הכדורגל של "גלובס"